מי המציא את הפסטה?
חוקרים רבים נחלקים בשאלת המקור החשובה של מאכל האלים ההו־כה טעים ומנחם. כשאומרים לכם “פסטה” אתם בטח חושבים על איטליה, שבה היא המאכל הלאומי. אבל האיטלקים לא היו הראשונים שחשבו לבשל אטריות דקות בתוך מים. מי כן? הדעות חלוקות אם הסינים היו אלה שגילו את הסוד, או שדרכה של הפסטה התחילה דווקא בצפון אפריקה.
יהיה אשר יהיה מקורה של הפסטה, ללא ספק האיטלקים הם אלה שהפכו אותה למה שהיא היום. הם פיתחו אותה ושכללו אותה, המציאו סוגים רבים של פסטה ושל רטבים, והביאו אותה לארצות הברית ומשם לכל העולם. ואל דאגה, גם אם הפסטה נעדרת מרשימת ההמצאות של האיטלקים, נמצאים בה פלאי תבל אחרים כמו פיצה או גלידה, כך שהם בכל מקרה עשו את שלהם כדי לתרום לקולינריה העולמית.
פסטה לעניים
אתם בטח רגילים לקנות את הפסטה שלכם יבשה, בשקיות בסופר, אבל במשך הרבה שנים אכלו בעולם רק פסטה טרייה. המאכל הזה הפך לנפוץ בגלל שהוא זול וקל להכנה: הוא מורכב רק מקמח ומים, ולפעמים גם ביצים. את המרכיבים מערבבים עד שהם מתאחדים, נותנים לבצק לנוח חצי שעה, ואז מרדדים אותו וקורצים ממנו צורות. כעת נשאר רק לבשל במים מומלחים במשך שתי דקות, לערבב עם רוטב, ויאמ.
בעבר פסטה נחשבה למאכל עניים. בשר ודגים או ירקות ופירות היו מוצרים שקשה להשיג, אבל קמח ומים היו לכולם. אחרי שעברו כמה מאות שנים, והשימוש במזלג הגיע לאירופה והפך את האכילה לקצת יותר אלגנטית, העשירים נשבו גם הם בקסמה של הפסטה. היום תוכלו למצוא גרסאות שלה גם במסעדות היוקרה הכי נחשבות בעולם.
את הפסטה היבשה המציאו במקור כדי שיוכלו להשתמש בה במסעות, לקחת אותה לדרך למרחקים. היום מייצרים פסטה יבשה כדי שיהיו לה חיי מדף ארוכים, כלומר שהיא תוכל לשרוד זמן רב על המדפים בסופר מבלי להתקלקל. זו השקעה משתלמת: שוק הפסטה בישראל לבדה מגלגל כ־680 מיליון שקל בשנה!
מי אני ומה שמי?
יש המון סוגים של פסטה! רובם נקראים או על שם הצורה שלהם, או על שם האזור באיטליה שבו הם התפתחו. הבה נכיר אותם במדריך מקוצר:
הפסטה שנראית כמו ביסלי גריל נקראת פוּזִילִי.
הפסטה שנראית כמו פפיון נקראת פַרְפָלֶה.
במסעדות בדרך כלל יציעו לכם לבחור בין פֶטוּצִ’ינִי, רצועות ארוכות ורחבות, לפֶּנֶה, צינורות חלולים קצרים, עבים וישרים.
פַּפָּרְדֶלֶה מורכבת מאטריות רחבות במיוחד, ולָזַנְיָה עשויה מדפי פסטה שבדרך כלל עוברים אפייה.
לפסטה שנראית כמו גלגל אופניים קוראים רוֹטֶלֶה, ולפסטה קונכיות קוראים קוֹנְצִ’ילִי.
פסטה ממולאת נקראת רָבִיוֹלִי או טוֹרְטֵלִינִי, תלוי בסוג הקיפול שלה.
בפרס השם המשונה ביותר זוכה סוג מסוים של פסטה ארוכה ומגולגלת שמשום מה נקראת סְטְרוֹזַפְּרֵטִי, ובתרגום לעברית: “חונקי כמרים”. לשם הציורי יש מגוון הסברים: מכמרים שהפסטה נתקעה להם בגרון, לדמיון לסוג הצווארונים שענדו הכמרים, ועד לאפשרות שתושבי הכפרים האיטלקיים לא ממש אהבו את הכמרים שלהם…
ארץ עיר
איזה רוטב אתם אוהבים על הפסטה שלכם? הרטבים הנפוצים בישראל הם רוטב עגבניות או שמנת־פטריות. רטבים שונים מתאימים לפסטות שונות: פסטות קצרות מתאימות לרטבים עם בשר וירקות, וארוכות – לרטבים נוזליים יותר שעוטפים אותן.
באזורים השונים של איטליה התפתחו עם השנים רטבים שונים לפסטה, והם אפילו קרויים על שמם. רוטב בולונז, למשל, נולד בעיר בולוניה. יש גם רטבים לפסטה שנולדו בארצות אחרות: מאק אנד צ’יז, למשל, הוא המצאה אמריקאית, שבה תוכלו לפגוש מקרוני עם כמויות עצומות של שמנת וגבינת צ’דר.
ישראל נגד איטליה
הישראלי הממוצע צורך בערך מנת פסטה בשבוע, והן מתקבצות יחד לממוצע של 4–6 ק”ג פסטה בשנה. חברינו האיטלקים, לעומת זאת, אוכלים הרבה יותר פסטה – בערך 28 ק”ג לאדם בשנה. לא נורא, אנחנו עוקפים אותם בפלאפל.
אל־דנטה
כמה זמן אתם מבשלים פסטה? חשוב להקפיד שלא לעבור את מספר הדקות הרשום על האריזה (גם אתם תמיד זורקים את האריזה לפח ואז מוציאים אותה כדי לבדוק מה כתוב עליה?!)
פסטה צריכה להיות מבושלת כך שהיא לא רכה עד הסוף, אלא “אַל דֶנְטֶה“. בתרגום מילולי מאיטלקית – “עד השן”. ובעברית: שהיא נגיסה, שאפשר להרגיש אותה מתנגדת לשיניים. בהלכתית אולי היינו קוראים לזה “מאכל בן דוֹרְסַאי” – אוכל במצב אכיל, אך כזה שעוד לא בושל בישול מלא.
הילד של הפסטה
אוהבים ביסלי? אוהבים פסטה? ידעתם שזה בעצם אותו דבר… כמעט? ביסלי עשוי מפסטה מטוגנת שמוסיפים לה תבלינים. כמו הרבה דברים טובים, החטיף הפופולרי הזה נוצר לגמרי במקרה. בשנות ה־70 הגיעה למפעל אוסם מכונת טיגון חדשה. למרבה הצער התברר שהיא לא התאימה לקו הייצור. אלא שאחד העובדים, ששמו אפרים סעדון, התברך ביצירתיות, וזרק לתוכה… פסטה. כך הומצא הביסלי. למרות שיצא מזה דבר טוב, המדור לא ממליץ לכם לזרוק דברים אקראיים לתוך סירים עם שמן רותח…
פסטה ופיזיקה
מה?! מה ששמעתם!
הכנתם פעם סיר של ספגטי? ניסיתם לשבור את מקלות הספגטי לשניים כדי שייכנסו לסיר ומצאתם את עצמכם עם שבבי ספגטי שעפים במהירות לכל עבר? מתברר שזה לא סתם חוסר מזל, אלא שיש לזה הסבר פיזיקלי. כשמחזיקים במקל הספגטי משני קצותיו ושוברים אותו – שני שברי המקל ממשיכים לרעוד ויוצרים גלי כיפוף שחלקם קטנים ומהירים וחלקם גדולים ואיטיים. כששני סוגי הגלים נפגשים – נוצרת שבירה נוספת. זה נשמע מגוחך ולא משמעותי, אבל האמת היא שחקר של דינמיקת שבירה משמעותי מאוד לתחומים נוספים, כמו הנדסת בניין.
ונסיים בסוד: אם אתם בכל זאת רוצים להצליח לשבור את הספגטי לשניים – נסו לסובב את המקל סביב עצמו ואז לכופף באיטיות. עדכנו אם הצלחתם!
כתיבה: רעות גזבר
מתוך גיליון טבת תשפ”ד,
לעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
