בסוף השיעור ניגש בארי ליונתן ושאל אותו אם הוא מתכוון להגיע לפעולה של חודש ארגון.
יונתן ענה לו במבט עצוב: “וואלה לא יודע, לא נראה לי…”
“למה לא?” אמר בארי, “מה קרה?”
יונתן השפיל מבט וענה: “לאחרונה חבורת הבנים המקובלים לא מפסיקה לרדת עליי. הם לועגים לי ומספרים עליי בדיחות, ונמאס לי מזה כבר… זה לא נעים לי. לא רוצה ללכת. מילא אם מישהו היה עומד לצידי ומגן עליי…”
בארי הרגיש רע, אבל לא ידע מה לעשות. מצד אחד יונתן היה חבר טוב שלו, כאב לו שהוא עובר השפלות מצד החבר’ה המקובלים. מצד שני, בארי השקיע המון מאמצים בשנה האחרונה כדי להיות חלק מהחבורה הזאת! אז מה הוא אמור לעשות? לצאת נגד כולם ולהסתכן באיבוד המעמד החברתי שלו, או להמשיך ולשתוק? הרי זה לא שהוא בעצמו פוגע ביונתן…
בעד התערבות של בארי
לדעתי בארי צריך להתערב ולעזור ליונתן, כי הוא חבר שלו, ובשביל חברים עושים הכול. גם אם הם לא היו חברים, זה פשוט הדבר הנכון לעשות. הוא צריך לעמוד מול החבר’ה המקובלים ולדבר איתם שיפסיקו להשפיל את יונתן. אף ילד לא צריך להרגיש ככה. העמידה מהצד וההחלטה שלא להתערב גרועות בדיוק כמו לפגוע במישהו בפועל. אם הוא לא רוצה להתמודד עם המקובלים ישירות – הוא יכול ללכת ולספר לאדם בוגר על מה שקורה, רק שזה לא יישאר כמו עכשיו, כשהוא לא עושה כלום.
יואב לוין, בן 13
נגד התערבות של בארי
עם כל הכבוד לרצון לשנות את העולם, אני חושבת שיש פעמים שבהן כדאי לאדם לחשוב פעמיים לפני שהוא מכניס את עצמו למצבים שאחר כך הוא יצטער שהוא נכנס אליהם. אני יודעת שהכי פשוט לכתוב שבארי יתערב, כי איך אפשר לשתוק כשפוגעים בחבר שלך, אבל מה יקרה אם למרות שבארי ינסה לדבר איתם הם רק יתעקשו יותר ויתחילו לצחוק גם על בארי עצמו ולפגוע בו? זה יהיה שווה את זה? לכן אני חושבת שלא בכל מצב בן־אדם צריך להגדיל ראש, וזו אחת הדוגמאות. בארי צריך לשמור קודם כול על מעמדו החברתי.
יסכה פורר, בת 12
פורשים כנפיים – כיווני חשיבה נוספים לדיון בכיתה ובבית:
בפסיכולוגיה יש מושג שנקרא “בִּיזוּר אחריות”: הרבה אנשים שצופים בעוול שנעשה לבן־אדם נוטים לא להתערב, כי כל אחד סומך על כך שהאדם שעומד לידו יתערב.
בארי יכול לחשוב: למה שאני אתערב? הרי כמו שאני ראיתי את העוול שעושים ליונתן, ככה גם שאר הכיתה ראתה את זה. כך כל תלמיד מפיל את האחריות על מישהו אחר.
במצבים כאלו כדאי לזכור את המשפט מפרקי אבות: “במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש”. לא לחכות שמישהו אחר יעצור את העוול, אלא לקום ולעשות מעשה בעצמנו. מובן שכדאי לפנות להורים ולאנשי הצוות החינוכי כדי לדעת איך לפעול בצורה עדינה שתיטיב עם החבר, אבל לא תזיק לנו.
כתיבה: אבינועם הרש
מתוך מדור “הפרלמנט” ילדים דנים בסוגיות אקטואליות של גיליון טבת תשפ”ד,
לעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
