את נדב נוה כולכם מכירים – מהסרטונים של אנדרדוס, מהמדור “החיים על פי ינון” בעיתון הזה ממש, מההצגות שהוא מופיע בהן ומהספרים שהוא כותב. אבל הגיע הזמן שתכירו בן אחר מהמשפחה – עמית נוה.
עמית, בן עשר, גר בלוד עם משפחתו ואוהב להיות עם חברים. לפני בערך שנה הוא התחיל לשחק בסרטונים יחד עם אבא שלו, נדב.
איך התחלת להשתתף בסרטונים?
“אבא שלי ביקש ממני להשתתף בקטע ממש קצר בסרטון שהוא צילם”, מספר עמית, “ואז הוא ראה שאני משחק ממש טוב, יותר ממה שהוא חשב, וככה בעצם זה התחיל. בסוף זה התפתח לסרטונים האלו, שיוצאים כל כמה זמן”.
אתה אוהב להציג?
“בהתחלה זה היה ממש מגניב, ולאט לאט אני כבר מתרגל לזה. אני לא ביישן או משהו כזה, אז אין לי בעיה”.
בסרטונים עמית מדבר לא מעט, ואני תוהה איך הוא זוכר את כל מה שהוא צריך להגיד…
“אז זהו, אנשים באמת שואלים אותי איך אני זוכר הכול בעל פה, אבל אני לא באמת זוכר את זה בעל פה”, הוא מגלה, “אני אומר קטע קצר ועושים ‘קאט’, ואחרי זה ממשיכים מחדש בצילום. בסוף יוצא שאני באמת גם זוכר הרבה בעל פה, אבל אני לא חייב”.
אפשר סלפי?
הרבה ילדים חולמים להיות מפורסמים. עמית אומר שיש בזה גם יתרונות וגם חסרונות, ותלוי איך מסתכלים על זה. כיום לא פעם ילדים מזהים אותו ברחוב ובאים לדבר איתו.
אתה אוהב להיות מפורסם?
“לרוב כן, למרות שיש פעמים שלא, למשל כשיש ילדים שמשגעים אותי על זה שאני מופיע בסרטונים ושואלים אותי שאלות וזה כבר קצת מציק. אבל בסך הכול זה כן כיף וגם מיוחד שאנשים מכירים אותך וצופים בסרטונים שאתה מופיע בהם”.
מה החסרונות? מתי זה פחות כיף?
“החסרונות שיש זה למשל כשאני עייף, או אם אני רוצה לעשות משהו אחר אבל מצלמים את הסרטון ביום הזה אז אני לא יכול”.
יש סרטון שלא רצית להשתתף בו?
“לא, אני זורם עם הסרטונים והתסריט, ולא משנה לי כל כך מה בדיוק אני צריך להגיד”.
ספר על מקרה מצחיק שקרה לך בעקבות הסרטונים.
“פעם אחת הלכתי עם אימא שלי באיזשהו מקום ופשוט ילדים באו אליי וביקשו סלפי. זה היה ממש מצחיק, כי זה לא שאבא שלי היה שם, שלרוב מבקשים בעיקר ממנו. וגם, פעם אחד הילדים בבית הספר ניגש אליי וביקש חתימה. מצחיק להרגיש שאתה מפורסם, כי אני בסך הכול משחק מדי פעם בסרטונים, ובשבילי זה לא נראה משהו כל כך מיוחד.
“פעם הלכתי לבית ספר במודיעין וילדים שאלו אותי מלא שאלות. זה היה מצחיק, כי אני לא הכרתי אף אחד, אבל המון ילדים הכירו אותי”.
מאיפה מגיע הרעיון לסרטון חדש? אתה גם שותף בלחשוב על הרעיונות?
“לא כל כך, אבא שלי חושב על רעיונות וכותב תסריט, ואני קורא את התסריט ומתחילים לצלם”.
אני מאוד אוהבת לקרוא את הטור של נדב נוה ב”אותיות וילדים”, ומעניין אותי לדעת אם מצחיק לקרוא את הטור שאבא שלך כותב, ואם גם לעמית יש לפעמים חלק בכתיבה…
“האמת, אני אוהב לקרוא את מה שאבא שלי כותב”, מספר עמית, “וזה גם מעניין אותי. עוד לפני שהתחלנו את הסרטונים נתתי לאבא שלי רעיון לטור, ואז הוא כתב ‘תודה לעמית נוה’, והיה מגניב לראות את השם שלי בעיתון”.
אתה חושב שבעתיד תרצה להמשיך להיות שחקן? זה דבר שאתה אוהב, או שאתה עושה את זה רק כדי לעזור לאבא?
“אני אוהב להציג, ויכול להיות שאני אעבוד בזה כשאני אהיה יותר גדול, אבל תהיה לי גם עוד עבודה. אני עושה את זה כדי לעזור לאבא שלי וגם כי אני באמת אוהב את זה”.
אילו דברים חדשים אתה לומד מהעבודה על הסרטונים?
“אני לומד להציג, לא לצחוק באמצע, להשתמש בתנועות ידיים וכל מיני דברים כאלה”.
אילו קשיים יש במשחק?
“יש לפעמים דברים מצחיקים שאני אומר ואז צוחק בטעות, וככה מצלמים הרבה פעמים. קשה להישאר רציני, וגם צריך להיכנס לדמות כלשהי לפעמים ולהגיד כל מיני דברים, שזה לפעמים מבלבל, למרות שאני דווקא סבבה עם להציג בכללי, וגם יש לי ביטחון עצמי ואין לי פחד קהל או משהו כזה, אז אני עושה את זה די טוב”.
איזה סרטון אתה הכי אוהב?
“אני הכי אוהב את הסרטון הראשון, גם כי התלהבתי מזה כי זאת הייתה הפעם הראשונה, וגם כי אהבתי את התפקיד שלי שם”.
מה האחים הקטנים שלך עושים? הם מפריעים לסרטונים או צוחקים?
“בחלק מהסרטונים אח שלי גם מופיע, וזה די מצחיק איך שהוא מציג, והוא גם אוהב את זה. השאר לא מפריעים יותר מדי”.
מתי אתם מצלמים את הסרטונים?
“לרוב זה מייד כשאני חוזר מבית הספר, או בערב, כדי שיהיה שקט והאחים הקטנים שלי לא יפריעו”.
מאחורי הקלעים
העבודה על סרטון או ספר היא לא רק התוצר הסופי, אלא גם כל מה שעושים לפני. אז מה כוללים מאחורי הקלעים של סרטון? אולי הייתם חושבים שרק מעט, אבל מתברר שיש די הרבה עבודה.
“קודם כול בוחרים נושא. אחרי זה כותבים טיוטה של תסריט. אחרי זה עובדים קצת על הטיוטה וכותבים את התסריט הסופי, ואז צריך להתאמן על הסרטון ולראות שהוא זורם”, מסביר עמית. ואם חשבתם שפה זה נגמר, תחשבו שוב. “אחר כך מתחילים בצילומים, מסדרים תאורה ורקע ומתחילים. בכל פעם עושים קטע קצר ומפסיקים את הצילום, וככה ממשיכים עד שמסיימים. אחרי זה צריך לערוך את הסרטון, שזה חלק שאני לא משתתף בו, עד שזה מגיע לגרסה הסופית, ואז מפרסמים את זה ביוטיוב”. את מרבית ההכנות עושה נדב, אבא של עמית, אבל יש גם הכנות שעמית עושה: “בסרטון לפורים, למשל, הכנתי משלוח מנות לחבר שלי, אז היה צריך מלא ממתקים ולארגן את זה קודם”.
כל כמה זמן בערך אתם מוציאים סרטון?
“זה משתנה, הייתה תקופה שהוצאנו שבועיים ברצף, והיו שלושה חודשים שלא הוצאנו”.
בהצלחה, עמית! ואנחנו מקווים שיצאו עוד המון סרטונים!
מתוך גיליון אייר תשפ”ג. לעוד המון תוכן מעניין וערכי הצטרפות עוד היום למגזין “אותיות וילדים” לחצו כאן
