פחים ומכוניות, תחנות אוטובוס וסוכות מציל, ובעיקר הרבה מאוד בתים – כולם עומדים על המדפים, נראים אמיתיים, אלא שהם ממש ממש פיציים. האחראי על כל זה הוא לא כישוף כיווץ חזק במיוחד, אלא אומן בשם שאול כהן, שבשנים האחרונות מתמחה במיניאטורות, כלומר גרסאות מוקטנות של חפצים. לכבוד הגיליון הכי חמוד שיש, הלכתי לשוחח עם האומן שמוציא מתחת ידיו עבודות זעירות וחמודות שכאלה. ספוילר: הוא איש די חמוד.
לשחזר זיכרונות ילדות
שאול בן 42, הוא גר ברמת אביב, נשוי ואבא לשני ילדים, בני שבע ועשר. כשהיה ילד חלם להיות שחקן כדורסל או כדורגל כשיגדל. “בכלל לא היו לי שאיפות אומנותיות”, הוא מספר. כשגדל קצת וגילה, לצערו, שהוא לא מסי, הלך ללמוד עיצוב תעשייתי. הוא עבד בתחום כמה שנים, והיום הוא גם מרצה לעיצוב תעשייתי, אבל בשנים האחרונות הוא מחזיק במקצוע נדיר ומעניין: אומן מיניאטורות.
סיפור ישראלי
איך בונים מיניאטורה של בית? מהו התהליך של בניית מודל?
שלב ראשון: מצלמים. “כשמזמינים ממני מודל, אני קודם כול נוסע לצלם את הבניין האמיתי. אני מצלם בערך 100 תמונות של הבית, מכל הכיוונים, כדי להסתמך עליהן כשאני בונה את המודל. אם הבית כבר לא קיים – קורה גם שמזמינים בניין שנהרס – אני מחפש תמונות ישנות שלו. לפעמים יש בגוגל מפות, לפעמים בתיק הבניין בעירייה, לפעמים באלבומים משפחתיים. יצא לי לבנות מודל של בית שנהרס בשנות התשעים, וכדי לדעת איך הוא נראה נעזרתי בתמונות מבר־מצווה שחגגו שם”.
שלב שני: בונים. “אחרי שצילמתי אני חוזר לסטודיו ובונה את הבניין בתוכנת תלת־ממד. את הקירות אני חותך מחומר שנקרא PVC מוקצף, זה חומר שקל לחתוך. את החלקים שקשה לחתוך בסכין יפנית – תריסים, חלונות ועוד פרטים – אני מדפיס במדפסת תלת־ממד. כשכל החלקים נמצאים מולי אני צובע כל אחד בצבע שלו, ואז בונה: מדביק את החלקים זה לזה”.
שלב שלישי: מלכלכים! “כשהבניין מורכב, אני מלכלך אותו בעזרת צבעי אקריליק. אני בונה מיניאטורות של בניינים אמיתיים, ובניינים אמיתיים מלאים לכלוך: נזילות, כתמים ועובש. אז מצד אחד אני עושה עבודת נמלים כדי לבנות את הבתים – ואז אני מלכלך אותם. מצד שני, זה כיף! אני מאוד אוהב ללכלך את הבניינים. אני לא מלכלך סתם, אלא מעתיק את הכתמים האמיתיים מהבניין. לכל כתם יש סיפור שהוא מספר: שם נזרק כדור על הבניין, שם נזל משהו. כל הסיפורים האלה יחד מספרים סיפור יפה, סיפור ישראלי”.
למה אתה בונה דווקא בקטן? מה הקוטן נותן?
שאול מספר לי שזה ההפך ממה שחושבים. “למרות שאני בונה בקטן, אני מרגיש שאני שם זכוכית מגדלת על הבניין, שמראה את כל הדברים המיוחדים בו שמפספסים בדרך כלל. הבניינים האלה הם חלק מהיומיום שלנו, אבל אנחנו לא שמים לב אליהם בכלל. כשאני מציג אותם כמיניאטורות, פתאום שמים לב לכל פרט. חוץ מזה, כיף מאוד לבנות בקטן, וגם קל יותר להתמקד כך. בניין בגודל טבעי הוא דבר שקשה לעין לתפוס”.
מאחר ששאול אינו אדריכל, הוא לא עובד לפי קנה מידה, אלא לפי העין. הוא מסתכל על התמונה ואז בונה את הבניין. “זה כמו ציור, זה פיסול ריאליסטי”, הוא אומר. יש הזמנות שמגיעות אליו והוא מסרב להן: “לפעמים חברות נדל”ן רוצות שאני אבנה בשבילן הדמיה של בניין אדריכלי שהן עומדות לבנות. אני מסרב בנימוס, ומעדיף דווקא לבנות את הבניינים הישנים והמלוכלכים יותר”.
איזו עבודה שלך נהנית במיוחד להכין?
“היום בבוקר מסרתי מודל של הבניין שנמצא ברחוב בן ציון 31 בתל אביב. זה בניין כל כך יפה, אהבתי מאוד את המודל שיצא לי והיה לי קשה למסור אותו. יש בניינים שאני מתאהב בהם תוך כדי בנייה. גם אם זה לא מקום שאני קשור אליו אישית, תוך כדי העבודה אני מתאהב”.
יש לך טיפ לילד שרוצה לנסות לבנות מיניאטורות?
“אני ממליץ לעבוד עם חומרים רכים, כמו קרטונים או בריסטולים, דברים שיש בבית. אני עובד הרבה עם מחקים – קל לחתוך מחק ולצבוע אותו, לעצב אותו לאיזו צורה שרוצים. יש גם הרבה סרטונים ביוטיוב על הכנת מיניאטורות, וחוץ מזה – תמיד אפשר לבקר אצלי בסטודיו”.
