לכבוד ראש השנה אנחנו מתרגשים לפתוח בתחרות הכתיבה המסורתית שלנו! רגע לפני הפרטים, התאריכים וכל הכוכביות הקטנות – בואו נדבר על פתיחוֹת.
התיישבתם לכתוב סיפור או שיר או קומיקס – ומה עכשיו? איך מתחילים? איך עושים שהקורא יישאר גם אחרי השורות הראשונות?
פנינו לסופרות ולסופרים ושאלנו אותם: מהי הפתיחה לספר האהובה עליכם? על הדרך קיבלנו טיפים שיעזרו לכם לכתוב טוב יותר.
אז שתהיה שנה של פתיחות טובות, ואנחנו כבר סקרנים ומחכים ליצירות שלכם😊
אגדה שהייתה באמת
יהודה גזבר פניגשטיין (“סיפור; הגדה”)
“בארץ אינגרי, שם קיימים באמת דברים כגון מגפי שבע פרסאות וגלימות היעלמות, נקלעת לצרה צרורה אם אתה הבכור מבין שלושה אחים. כולם יודעים שהבכור הוא הראשון שייכשל כישלון חרוץ, אם אי פעם ינסו השלושה לצאת לעולם לחפש את מזלם. סופי האטר הייתה הבכורה מבין שלוש אחיות.”
(“הטירה הנעה”, דיאנה ווין ג’ונס, הוצאת כתר)
פתיחה טובה צריכה לעשות הרבה דברים: היא צריכה להגיד לנו איפה אנחנו ועל מה אנחנו מדברים, היא צריכה לעורר סקרנות או מתח, היא צריכה קצת להפתיע. ובעיקר, היא צריכה להיות כיפית, ידידותית ומשעשעת, ולגרום לנו לרצות להמשיך לקרוא את הספר.
הפתיחה של “הטירה הנעה” עושה את כל אלה, ובסטייל.
היא ישר נותנת לי מיקום: אני יודע שאני בארץ אחרת, ארץ שקורים בה דברים קסומים. המשפט “דברים כמו מגפי שבע פרסאות” הוא דילוג חינני על הניסיון לתאר את המקום. במקום להסתבך בתיאורים ארוכים, הסופרת פשוט אומרת לנו: אתם מכירים את הארץ הזו, זו ארץ אגדות.
ההמשך מתחיל לסקרן. המיקוד על “הבכור מבין שלושה אחים” מסובב את נקודת המבט הקבועה של האגדות. אנחנו לא מתמקדים בבן הצעיר, המוצלח, אלא באחיו הגדול, הכושל. זה מסקרן כי זו לא עוד אגדה רגילה ומוכרת, אלא משהו חדש. לסיום, אנחנו מקבלים במלוא הדרה את אחת הגיבורות הנהדרות של ספרות הנוער – סופי האטר, שהיא הבכורה משלוש אחיות, ולכן אינה יוצאת למסע רב תהפוכות בעולם, אלא עובדת בחנות כובעים.
אני אמשיך לקרוא את הספר הזה.
פתיחה חובקת עולם
אשר קרביץ (“פקד קולמבוס חוקר”)
אני אוהב מאוד את הספר “מסביב לעולם בשמונים יום”, מאת ז’ול וורן. בפרט, יש בליבי פינה חמה לפתיחה של הספר. את התרגום הראשון לספר, עד כמה שידוע לי, כתב לא פחות מאליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית. הספר פותח באופן ישיר ומיידי בתיאור הדמות הראשית: הג’נטלמן הבריטי פיליאס פוג. כך תרגם בן יהודה את הפתיחה לספר (בשינויי הגהה והתאמות קלות):
“פיליאס פוג היה ג’נטלמן אנגלי. הוא היה אחד מבעלי בית־הוועד לאצילים בלונדון. פוג היה איש עשיר ולא פזרן. אבל גם קמצן לא היה, ולכל מקום שהיה צריך לנדבה הגונה, לדבר טוב ומועיל, היה הוא תמיד משתתף במצווה בנדיבות. ממעט בדיבור היה, והליכותיו אופיינו בשמירה קנאית על שגרה. מנהגו היה זהה בכל יום ראשון, בכל יום שני וכן הלאה.
ניכר היה בו שסבב הרבה בארצות תבל, וזאת כיוון שאיש לא היטיב להכיר כמותו את מפת תבל. בכל פעם אשר התגלגלה שיחה בפניו על אחת הארצות ומנהגי יושביה, היה פוג מפגין בקיאות רבה ואף מתקן אי־דיוקים בדברי חבריו.”
(מסביב לעולם בשמונים יום, ז’ול וורן, פרויקט בן יהודה)
קראתי את “מסביב לעולם בשמונים יום” כילד, והוא הותיר בי רושם עז. בחלוף השנים ארזתי תרמיל ויצאתי גם אני להקיף את העולם בשמונים יום. אבל על כך בפעם אחרת😊
להתחיל מהאמצע
אילה אלבז (ספרה “המסע של מוך בן כוך מארץ השטיח” יצא בקרוב בהוצאת דני ספרים)
לפעמים הייתי רוצה להתחיל סיפור מהאמצע, בכלל לא מההתחלה. בהתחלה צריך לעשות היכרות ולספר על הגיבור, אבל השלב המעניין באמת הוא כשדברים מתחילים כבר לקרות בקצב מהיר. פתיחה טובה היא כזו שישר מכניסה אותנו פנימה אל לב הסיפור, ואנחנו מוצאים את עצמנו מתגלגלים לתוך ההרפתקה. הפתיחה צריכה לערוך היכרות בינינו ובין הגיבור והעולם שבו הוא חי, אבל פתיחה טובה גם מייד יוצרת בנו סקרנות ועניין כשאנחנו פוגשים משהו מסעיר ושונה מהחיים הרגילים שלנו. רק אם הפתיחה הייתה מספיק טובה כדי ליצור בנו עניין, אנחנו נמשיך לקרוא את הסיפור.
פתיחה שעושה משהו דומה אנחנו פוגשים ב”עליסה בארץ הפלאות” של לואיס קרול. מספיקה לנו פסקה אחת או שתיים, ומייד אנחנו פוגשים ארנב מדבר שמסתובב בעולם עם שעון.
“לא היה שם דבר יחיד ומיוחד במראה הזה, גם עליסה לא חשבה שזה משהו מאוד יוצא מהכלל לשמוע את הארנב אומר לעצמו: ‘אוי ואבוי! אוי ואבוי! אני מאחר נורא!’ כשחזרה וחשבה על כך אחר כך, עלה בדעתה שהייתה צריכה להתפלא, אבל באותה שעה נראה לה הכול טבעי בהחלט. אבל כשהוציא הארנב שעון אמיתי מכיס המקטורן שלו, הביט בו ואחר כך רץ לו הלאה, קפצה עליסה על רגליה”
(עליסה בארץ הפלאות, לואיס קרול, הוצאת מחברות לספרות)
עליסה כבר בהתחלה נתקלת במשהו בלתי אפשרי, אבל הוא נראה לה רגיל מאוד. כשאנחנו בונים עולם דמיוני עלינו לזכור שעבור הדמויות שחיות בו, הדברים שמוזרים לנו לפעמים לא מוזרים להן בכלל. אבל עליסה היא ילדה, וארנב לבוש מקטורן עם שעון אמיתי ביד מסקרן מספיק בשביל שתלך אחריו.
אני מזמינה אתכם לנסות לכתוב פתיחה כזאת. חשבו על דמות שקורה לה משהו מאוד מוזר ומעניין. התחילו עם תיאור קצרצר שבו היא עושה משהו רגיל, ומייד, כבר בפסקה השנייה, הכניסו משהו מאוד מאוד מפתיע, משהו שבכלל לא היה אמור לקרות, משהו שידחוף אותה לצאת לאיזושהי דרך מעניינת שבה היא תגלה משהו חדש שכלל לא הכירה.
מתוך גיליון א’ תשרי תשפ”ד, להמשך הכתבה ולהצטרפות למגזין “אותיות וילדים” לחצו כאן
