תארו לעצמכם ש… אתם רוצים לבקש סליחה מאחותכם, יום כיפור כבר נכנס, ואתם תוהים אם עדיין אפשר לבקש סליחה…
אז מה עושים?
תהליך ההיטהרות שהתחיל בראש חודש אלול, הולך ומתעצם בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים – עשרת ימי תשובה. מרבים בהם באמירת סליחות ומתמקדים בשיפור מעשינו. שיא התקופה הזו, תקופת הימים הנוראים (כלומר, הנשגבים ומעוררי היראה), הוא יום הכיפורים.
בפתיחת השנה החדשה, ה’ יצר יום מיוחד במינו, שכל עניינו הוא מחיקת המחיצות שיצרו העבירות בינינו ובינו.
כפרת העוונות ביום הכיפורים מתרחשת רק כשאנו באמת עוזבים את המעשים הללו ועושים תשובה, ולכן יש להקפיד לשוב בתשובה ולבקש סליחה לפני יום הכיפורים ובמהלכו, בפרט על עבירות שבין אדם לחברו.
בערב יום הכיפורים יש מצווה לאכול (כהכנה לצום, וכהשלמה לסעודות החג שאי אפשר לערוך ביום עצמו).
נוהגים לערוך ביום זה את טקס פדיון הכפרות: יש הנוהגים לסובב מעל הראש תרנגול לבֵן ותרנגולת לבת, ויש הנוהגים לסובב סכום כסף. את התרנגולים או הכסף נותנים לצדקה, ותמורתם “פודים” את עצמנו מחוב העוונות.
לקראת כניסת יום הכיפורים עורכים סעודה מפסקת. נוהגים שההורים מברכים את ילדיהם לפני היציאה לבית הכנסת.
תפילות יום כיפור ארוכות מתפילות יום רגיל, ויש בהן קטעים רבים של וידוי ותשובה. בכניסת היום אומרים “כל נדרי” – נוסח התרת נדרים בשפה הארמית. בסופו של יום הכיפורים מתפללים את תפילת הנעילה, המתחילה מעט לפני סוף היום, ולאחריה, בצאת הכוכבים, תוקעים בשופר.
ישנו הידור להתחיל בבניית הסוכה כבר במוצאי יום הכיפורים, כדי לצאת ממצווה למצווה.
כתיבה: חיים ברנסון
איור: חננאל תורגמן
מתוך גיליון א’ תשרי תשפ”ד
לעוד תוכן ערכי ומעניין עבורכם הצטרפו עוד היום למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
