כמעט כל הבקרים בבית משפחת טפירו זהים: השעון המעורר מצלצל, אבא ואימא מתעוררים, ואז הם מעירים את ילדיהם, עדי ויאיר. זאת אומרת, הם מנסים להעיר את הילדים. בשלב הראשון הם נכנסים לחדר, מברכים את הילדים בבוקר טוב, פותחים את התריסים ונותנים נשיקה. זה בדרך כלל הרגע שבו הילדים מתהפכים במיטה לצד השני. אחר כך אבא או אימא נכנסים לחדר קצת יותר בקול, וקצת פחות בחביבות. זה השלב שבו הילדים אומרים שהם עדיין עייפים ומבקשים עוד כמה דקות לישון. את השלב הבא אולי עדיף שלא נתאר – הוא כולל הרמת קול, אזהרות ואיומים (“אתה תאחר לשיעור ספורט!” “לא תקבלי זמן מסך!”) ורק בסוף, אחרי כל אלה, עדי ויאיר סוף סוף קמים.
כך זה בכל בוקר, למעט יום אחד בשבוע. יום שלישי הוא היום היחיד שבו הילדים קופצים ממיטותיהם עוד לפני שהשעון המעורר מצלצל, ורצים בעצמם להעיר את ההורים שלהם. אולי אתם חושבים שאני מגזימה, אבל אני בטוחה שגם אתם הייתם קופצים מהמיטה לו הייתם יודעים שמייד אחרי בית הספר תלכו לבית של סבתא חיה.
סבתא חיה היא חד־משמעית וללא עוררין הסבתא הכי מגניבה ביקום. כך לפחות עדי ויאיר טוענים. ואם זה נשמע לכם מופרך, תוכלו לשפוט בעצמכם ממש בעוד רגע, כי הנה בדיוק הגיע יום שלישי. עדי ויאיר נפגשו בשער בית הספר והלכו יחד (למעשה הם כמעט רצו) לביתה של סבתא חיה, שנמצא רק שלושה רחובות מבית הספר.
כשהגיעו לדירה של סבתא חיה, בקומה השלישית בבניין קומות ישן, הם דפקו בדלת. לא בגלל שהיו צריכים רשות להיכנס, אלא כדי שסבתא שלהם תדע שהגיעו. ולמה היא הייתה צריכה לדעת שהם הגיעו לפני שממש נכנסו? בגלל הקוף. לסבתא חיה יש קוף סנאי קטן בשם נלסון. היא קיבלה אותו פעם מילדה בשם בילבי, כשטיפלה בסוס שלה והצילה אותו ממחלה נוראית. בילבי הייתה כל כך אסירת תודה עד שנתנה לסבתא את הקוף שלה במתנה. בילבי עצמה כינתה אותו “מר נלסון”, אבל סבתא חשבה שזה רשמי מדי, ולכן ויתרה על ה”מר”. בכל מקרה, נלסון הוא קוף חכם מאוד, אבל גם חובב טיולים, ודיירי הבניין שבו סבתא חיה גרה לא כל כך אוהבים לגלות שקופים מסתובבים בחדר המדרגות, ולכן סבתא תמיד צריכה לפתוח את הדלת בזהירות.
מלבד נלסון, לסבתא יש עוד עשרות בעלי חיים שגרים איתה בדירה הקטנה. וכשהיא אינה מטפלת בהם, היא נענית לקריאות של אנשים שונים שמבקשים ממנה לבוא ולעזור להם במקרי החירום החייתיים שלהם.
פעם סבתא הייתה וטרינרית רגילה, הייתה לה מרפאה משלה ואנשים היו באים אליה עם כלבים וחתולים, ובמקרים נדירים יותר שרקנים. אבל במהלך השנים, אחרי שטיילה בכל העולם והכירה מגוון עצום של בעלי חיים, היא הקימה את חברת סחמח”ב – סבתא חיה מצילת חיות בע”מ, ומאז היא מגיעה לכל מקום שבו זקוקים לה, ובימי שלישי עדי ויאיר זוכים להתלוות אליה.
גם יום שלישי הזה לא אכזב, ודקות ספורות אחרי שעדי ויאיר התנפלו על סבתא ועל נלסון בחיבוקים כבר צלצל הטלפון, וסבתא אפילו לא הייתה צריכה לשים את המכשיר על רמקול, כי האדם שבצד השני צרח בקולי קולות “הלו? הלו? שומעים אותי? חיה מצילת חיות בע”מ? הצילו! אני זקוק לעזרה בדחיפוווותתתת!”
סבתא, שהחזיקה את הטלפון רחוק מהאוזן שלה, צעקה בחזרה: “סבתא חיה מדברת! מה הבעיה?”
“שמי יעקב, אני צריך עזרה עם סרטן המחמד שלי!” המשיך לצרוח האיש מהעבר השני. סבתא חיה שאלה את יעקב מה הכתובת שלו, רשמה אותה על פיסת נייר קטנה, ואז מיהרה עם עדי ויאיר אל הווספה שלה. היום היה תור יאיר לשבת בסירה, ועדי התיישבה מאחורי סבתא וחיבקה את מותניה. ועכשיו תגידו אתם, האם סבתא חיה היא לא הסבתא הכי מגניבה בעולם?
המשך הסיפור בתוך גיליון א’ תשרי תשפ”ד
כתיבה: נופיה בר ניצן
רוצים להיות בטוחים שלא תפספסו את הפרק הבא הצטרפו למגזין “אותיות וילדים” בלחיצה כאן
