שלום טל אור,
המשפחה שלי ואני היינו הולכים כל שנה לטיולים, למקומות עם מים, לסבא וסבתא… השנה אנחנו לא יכולים ללכת כמו כל שנה לכל מקום (ואם כבר הולכים, אסור להיכנס למים), ואני ממש רוצה שנלך. אשמח לעזרה.
ילדה יקרה,
גברת קורונה נחתה בעולמנו בשנה שעברה, ומאז נגזרו עלינו גזרות רבות… אחת מהן השפיעה על היכולת שלנו לבקר קרובים, לטייל, להסתובב ולשחות במים צלולים.
את שואלת, וכולנו מזדהים איתך, איך ואם בכלל אפשר לטייל או לבקר את הסבים? ואם לא, מה עושים? כיצד מתעודדים?
אני חושבת על השאלה שלך ומרגישה איך התחושה הזו, שאי ניתן לצאת להסתובב ולטייל באופן חופשי כפי שהיינו רגילים ואוהבים, עלולה לכווץ אותנו.
נדמה כאילו מישהו לקח זכוכית מגדלת ואמר לנו: “מעכשיו תגדילו את המבט על מה שיש לכם סביבכם כאן קרוב, כי זה יהיה המרחב שלכם…”
נעשה לנו הכול פחות, נוסעים פחות רחוק, נפגשים עם פחות אנשים, עומדים פחות קרוב.
בגל הראשון אולי היה אפשר להתבונן על התקופה הזו כתקופה שתחלוף, שמביאה איתה איזשהו מסר כיצד אפשר לחיות אחרת, וחווינו חוויות משפחתיות חזקות כמו ליל הסדר לבד או לא ללכת לבית הספר.
אבל ככל שהזמן חולף, יותר ויותר אנשים וילדים מרגישים עייפות, קושי, כעס ואולי אפילו קצת ייאוש. התחושות האלו מאוד טבעיות. הן מתאימות למה שנקרא “שגרת חירום”, כלומר מצב של סכנה שנמשך זמן רב, ובמקרה כזה פעמים רבות הגוף והנפש מתעייפים מלהיות כל הזמן בכוננות חירום.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כול, למצוא דרך לקבל יותר כוח:
הרבה ילדים ואנשים מקבלים כוחו, השראה ושמחה מיציאות אל הטבע, ממפגשים עם אנשים אהובים, משחייה. כל אלו אפשר להמשיל לבטריות שמטעינות אותנו.
פרופסור מולי להד דיבר על דרכים שנותנות לנו כוח ושמחה, ובזכותן אנחנו יותר אנרגטיים ומחוסנים יותר. הוא קרא להן “גש”ר מאח”ד” – ראשי תיבות של: גוף, שכל, רגש, משפחה, אמונה, חברה ודמיון. כל אלו הן דרכים שממלאות אותנו בכוח.
חשוב שנשתמש בבטריות האלה גם עכשיו, בהתאם למה שאפשר. למשל, אפשר לנסות להגיע לים, למעיין או למקום אחר בטבע, אבל גם אם זה לא מסתדר, חשוב שנמצא דרך לשמור על הבריאות של הגוף בדרך אחרת. אפשר למשל להקפיד על ספורט: לעשות הליכה או ריצה במקום שחייה, להכין בריכה בגינה או אפילו אמבטיית קצף משמחת במקום ללכת לים, זה כבר ישפר את מצב הרוח.
בדומה לזה, אם נרצה להיפגש עם קרובי המשפחה, ננסה למצוא הזדמנויות למפגשים יחד בפארקים, בטבע, או לחילופין למצוא דרך להיפגש בזום ולמצוא משחקים מהנים דרך הרשת. אפשר למשל לשחק משחק משפחתי משותף – לשחק נגד סבא שחמט, או לפתור עם סבתא סודוקו.
אפשר להיזכר בטיולים מהנים שיצאנו אליהם בעבר או לתכנן מה נעשה כשתיגמר הקורונה.
חשוב שננסה להקשיב לעצמנו ולגלות אם יש משהו חדש שלמדנו והתעצמנו ממנו בתקופה הזו, ולהיות פתוחים גם למה שכן מתרחש עכשיו.
ובינתיים, נמשיך להתפלל לפתרונות, רפואות וגאולות שלמות!
