”יו, אני ממש רעב! הבאנו משהו לאכול?” שאל ירון בזמן ששיחק עם שני אחיו בגינה.
“הבאתי ביסקוויטים, אבל יאיר גמר הכול”, אמרה כרמל. “גם בבית אין שום דבר טעים, אימא עדיין לא בישלה ארוחת צהריים”.
“אוף, אז מה נעשה?” שאל יאיר, שבטנו שוב קרקרה.
“בואו ניכנס למנהרת הסתרים, אולי היא תוביל אותנו למקום עם אוכל טעים!” הציע ירון.
שלושת האחים נכנסו למנהרה והגיעו למקום לא מוכר. סביבם היו עצים ושיחים, והם ראו בתים וכבישים באופק.
“מה זה? לאן הגענו הפעם?” שאל יאיר.
“אני עדיין רעב, ובכלל אין פה אוכל!” התרגז ירון.
“היי, תראו, יש כאן מישהו, אולי הוא יוכל לעזור לנו”, הציעה כרמל. “היי, אני כרמל ואלו האחים שלי, ירון ויאיר. אולי אתה יודע איפה אנחנו?” פנתה כרמל אל האיש.
“שלום לכם, אני איציק ואני גר ממש קרוב לכאן. הגעתם לשטח הפתוח שמאחורי המושב שלי”.
“איציק, יש לך אולי משהו לאכול? אני ממש רעב!” התפרץ ירון בחוסר נימוס.
“לי אין אוכל, אבל הסתכלו סביבכם, יש פה כל כך הרבה מה לאכול, כל מה שאתם צריכים הוא ללקט!”
הילדים הסתכלו סביב, מבולבלים. הם לא ראו אוכל, רק שיחים וכמה צמחים לא מזוהים.
“לא הבנתי, יש פה עץ תפוזים או משהו? אני לא רואה פה שום אוכל”, אמרה כרמל.
איציק קטף עלה ירוק גדול ועגול, הסתכל עליו כמה רגעים ואז הכניס אותו לפיו ולעס. הילדים היו המומים!
“איציק, מה אתה עושה? זה עלה, זה בכלל לא אוכל!” נבהלה כרמל.
“העלה הזה הוא כן אוכל, בדיוק כמו החסה שאתם אוכלים בסלט או הנענע שאתם שמים בתה. לצמח הזה שאכלתי קוראים חלמית מצויה, או בשמה המוכר יותר – חוביזה. רוצים לטעום גם?”
“כן! אני רעב!” אמר ירון וקטף עלה. הוא עמד להכניס אותו לפיו, אבל איציק עצר אותו.
“רגע, רגע, אתה ממהר. לפני שמלקטים ואוכלים, יש כמה כללים: ראשית, צריך לבדוק טוב טוב שאנחנו יודעים מה סוג הצמח. זה יכול להיות בטעות צמח מוגן שאסור לקטוף, או חס וחלילה צמח רעיל. רק אחרי שהראינו את הצמח למבוגר שמבין בצמחים ואנחנו בטוחים שזיהינו אותו, אפשר לקטוף”.
“הנה, אני רואה את הצורה של העלה, אפילו בדקתי בגוגל וזו באמת חוביזה. אפשר לאכול כבר?” שאל יאיר בהתלהבות.
“גם אם זיהינו את הצמח וקטפנו אותו, הוא עדיין לא בטוח לאכילה. צריך לבדוק שאין בו חורים ושהוא לא מלוכלך. צריך גם לראות שאין עליו חרקים קטנים, שלא נאכל אותם בטעות. רק כשאנחנו מוודאים שהוא בסדר, אפשר סוף סוף לאכול. אני רואה שהעלה שלך נקי”, הוא פנה אל יאיר, “מוכן לטעום?”
“וואו, זה ממש מגניב! זה בכלל לא רע! אפילו טעים! והכול פה מלא בעלים של חוביזה, אנחנו יכולים לאכול כל כך הרבה”, אמר יאיר.
“אני מציע לכם לקחת קצת הביתה ולבקש מאבא או מאימא להכין לכם חביתת חוביזה או קציצות חוביזה. זה הרבה יותר טעים”, המליץ איציק.
“נשמע טוב!” אמר ירון. “הנה, קטפתי קצת עלים”.
“איציק, יש פה עוד צמחים שאפשר ללקט ולאכול?” שאלה כרמל.
“בטח! יש פה הרבה צמחים שגדלים ליד בתים, ואפילו בעיר תוכלו למצוא אותם. למשל חרדל, חמציץ, גדילן ועוד הרבה צמחים טעימים”, הסביר איציק. “בכל צמח, החלק האכיל הוא אחר: יש צמחים שאוכלים את העלים שלהם, באחרים – אוכלים את הפרח עצמו, את הגבעול או אפילו את השורשים”.
“וואו, ממש הצלת אותנו מרעב, וגם למדנו על צמחים חדשים שאנחנו יכולים לאכול ליד הבית – בזהירות ועם עזרת מבוגר. תודה, איציק!”
“אין בעד מה! להתראות!”
הילדים חזרו הביתה שמחים ומרוצים, שם חיכתה להם אימא עם סיר פתיתים ושניצלים לארוחת הצהריים.
“נו, ילדים, אתם לא רעבים?” שאלה אימא.
הילדים הסתכלו זה על זה וצחקו. אולי הם לא היו צריכים לאכול כל כך הרבה חוביזה…
5 עובדות על חרדל:
- החרדל הוא צמח ממשפחת המצליבים. לכל פרח יש ארבעה עלי כותרת.
- השימוש בחרדל כצמח מאכל נזכר במקורות כבר בתקופת המשנה. הוא נחשב בעיני חז”ל למאכל יוקרתי. ניתן לאכול את זרעיו של הצמח, את הגבעול ואת הפרחים.
- הרומאים היו הראשונים שהכינו מזרעי החרדל ממרח חריף – גרסה ישנה לממרח החרדל שאנחנו מכירים היום.
- זרעי החרדל שימשו בעבר כמשקולות מדידה.
- מזרעי החרדל ניתן להכין שמן מרפא לדלקות אוזניים ולכאבי גב.
