אלחנן בן־אורי, בן 36, עוסק באיור ובקליגרפיה כבר שנים רבות. אתם אולי מכירים אותו מהקומיקס הפותח שלו שהיה פעם בעיתון שלנו, או מאיורים לספרים כמו “בראש של יהונתן” ואחרים. אבל חוץ מכל אלה, בשנים האחרונות הוא גם מעצב פונטים.
אבל רגע, מה זה בכלל פונטים? “פוֹנְט, או בעברית גוֹפָן, הוא אותיות עם סגנון. פעם לא היו פונטים”, מסביר אלחנן, “כל אחד היה כותב לעצמו בכתב יד. קליגרפים היו כותבים יפה, והיו מומחים לכתיבה יפה שעשו שלטים וסיתתו כתבים על אבן. אפשר לראות את זה בממצאים ארכאולוגיים. כשהתחילו להתפרסם ספרים חשובים שנכתבו ביד, פותחו כתבים מיוחדים כדי לכבד את הספרים. אלה היו הרבה פעמים ספרים של כתבי קודש”.
אז מתי נולדו ממש פונטים, כמו היום?
“כשהומצא מכבש הדפוס, היו צריכים לפתח סגנון אותיות מסוים וקבוע. האותיות הפכו מצורות שכותבים ביד ונראות כל פעם קצת אחרת למשהו קבוע, שמעוצב באותיות מתכת שמחתימים על נייר. עם התפתחות הדפוס, התפתחו גם בעברית סגנונות של אותיות לפי הכתב הספרדי והאשכנזי שהגיעו מכתיבת סת”ם. אנשים כבר התרגלו לכתבים האלה ולכן עיצבו סוג מסוים של אותיות לשימוש בהדפסה על פיהם. אבל היו רק כמה סגנונות בודדים. רק כשהעיתונות והפרסום התפתחו, התחילו לחפש כתבים אחרים שיעזרו לייחד את העיצוב ולמכור טוב יותר, ולכן היה צורך לפתח סגנונות נוספים של אותיות. אז התפתח גם עולם הפונטים הישראלי”.
אז פונטים הם בעצם אותיות מעוצבות? אם אני כותבת יפה זה נקרא פונט?
“לא כל סגנון כתב הוא פונט. פונט הוא רק כשיש משפחה שלמה של אותיות שעובדת ביחד בכל הצירופים שיש. לפעמים אותיות יפות הן קליגרפיה, שזה ממש כתיבה עם כלי ידני שמתאים לכתיבה. לֶטֶרִינג (מלשון letter – אות) הוא עיצוב אותיות כציור חד־פעמי, שלא חוזר על עצמו ולא עובד בצירוף אחר של אותיותף ולכן זה לא פונט. אם אני עושה לטרינג ורואה שיש בו פוטנציאל, אני לוקח את הכתב, ומעצב את כל האותיות באופן אחיד וחזרָתי, כך שכל אחד יוכל להוריד למחשב ולהשתמש”.
אילו פונטים כל אחד מאיתנו יודע לזהות גם אם הוא לא מומחה?
“הפונט שהכי הרבה אנשים מכירים ולא יודעים הוא פונט פרנקריהל, שבו כתובים כל העיתונים וספרי הפרוזה. אפשר ממש להשוות ולראות איך הכול כתוב באותו סוג אותיות. ישנם גם הפונטים דיוויד והדסה שנמצאים ב’וורד’ ולכן קיימים בכל מחשב. ויש עוד פונטים שאנחנו מכירים בלי לדעת, כמו פונטים של לוגואים מפורסמים”.
מה משך אותך כל כך בתחום הזה?
“אני עדיין מאייר ועדיין אוהב את זה, אבל יש הרבה מאיירים, וקשה להיות ייחודי בעולם האיור. קצת שבעתי מזה. עיצוב פונטים, לעומת זאת, הוא תחום מאוד ייחודי ולא רבים עוסקים בו. אני סקרן, ומרגיש שאני יכול גם כמאייר וגם כקליגרף לגלות שם עוד הרבה. אני נהנה מהצורניות של אותיות, מזה שיש שם משהו חדש לגמרי, אין־סוף אפשרויות. כל הזמן אפשר לגלות באותיות עוד ועוד וליצור עוד ועוד פונטים”.
בשביל מה בכלל אנחנו צריכים פונטים חדשים? למה אנחנו לא יכולים פשוט להשתמש במה שכבר יש לנו?
“לכל פונט יש סגנון ואווירה שהוא מייצר. כשמעצבים, רוצים לתפוס את העין ולהעביר מסר מיוחד. לכן קוראים לעיצוב גרפי ‘תקשורת חזותית’, כי רוצים להעביר מסר בלי מילים, בצורה חזותית. וזה משהו שצריך להתאים לו את הפונט המתאים. אם אני רוצה להדפיס ספר, אני צריך פונט קריא מאוד שאנשים רגילים אליו, ולכן כנראה אבחר בפונט פרנקריהל; אבל אם אני רוצה להכין כרזת פרסומת שתפתיע, תיתן תחושה של משהו חדש ותתפוס את העין, אני אשתמש בפונט חדש”.
איך מעצבים פונט?
“מתחילים מציור של האותיות. אפשר על נייר, אבל אני לרוב מצייר במחשב. ואז אני עובר על הקווים והופך אותם לקובץ וֶקְטוֹרִי שעשוי מקווים ומצורות. את הקובץ אני מכניס לתוכנה של הכנת פונטים, שם אני מעצב כל אות בנפרד, עד שאני מסיים לעצב את כל האותיות והסימנים של הפונט יחד”.
מאין מגיעה ההשראה לצורות הראשוניות?
“יש פונטים שפשוט מגיעים כשאני מצייר להנאתי ורואה אות מגניבה מתוך ציורים שציירתי ואהבתי, ואז אני מצייר עוד כמה אותיות בסגנון ורואה אם זה יכול לעבוד ביחד. בזמן האחרון אני מפשפש בפונטים בלועזית בכל מיני סגנונות מיוחדים ותוהה למה אין כאלה בעברית, ואני מנסה לייצר סגנונות כאלה. יש לנו הרבה פונטים יפים בעברית”, הוא מחדד, “אבל יש עוד הרבה סגנונות שחסרים, במיוחד כאלה שיותר מצוירים וקליגרפיים”.
וכמה זמן לוקח להכין פונט?
“זה מאוד משתנה. אם יש לי כבר את הצורה של האותיות, זה יכול להיות מהיר. צריך אומנם לתכנת ניקוד, משקלים (כלומר עוביים שונים) לפונט ועוד. אבל יש פונטים שלבנות אותם לוקח המון המון זמן. במיוחד כאלה של טקסט רץ, שצריכים להיות מאוד קריאים, כי משתמשים בהם לטקסטים ארוכים כמו ספרים או עיתונות. לפעמים גם צריך להכניס עוד אותיות בשפות אחרות שיתאימו גם הן לפונט. יש כאלה שחושבים שלהכין אותיות זה קל, אבל זה ממש לא קל. זאת אומנות, והמטרה שלך היא להשקיע ולייצר פונט שיהיה שימושי ובעל ערך כמה שיותר גבוה למעצבים”.
היצירה של כל העולם
את הפונטים של בן־אורי אפשר למצוא בכל מיני מקומות: בקליפים, בפרסומות, בלוגואים, בכריכות ספרים, בפליירים, ולאחרונה היה אפשר למצוא אותם גם בכרזות הפרסומת לבחירות לרשויות המקומיות. רק צריך להתחיל ולהביט במה שאנחנו רואים קצת אחרת, ולהבין שמישהו עיצב את האותיות שמופיעות בכל מקום. אני מתעניינת ושואלת איך ההרגשה לראות את הפונטים שעיצב, בעיצובים של אנשים אחרים. הרי זה לא תמיד מופיע בדרך שבה הוא היה מדמיין את זה. “זה מטורף”, הוא עונה. “זה מה שנותן לי את המנוע: לראות את הפונטים בקליפים של אומנים גדולים, או לראות אותם פתאום בשלט ברחוב. פתאום היצירה היא לא רק שלי אלא של כל העולם. זה מאוד מרגש. כשאני יוצר בתחום של האיור, אני יודע איפה נמצאים האיורים שלי ולמה הם משמשים. כאן יש מישהו שמשתמש במשהו שאני יצרתי ובכלל לא חשבתי שככה ישתמשו בזה”.
יש פונט שהוא הכי אהוב עליך?
“בדרך כלל, הפונט שאני מתעסק בו עכשיו הוא הפונט שאני הכי אוהב. אז כרגע אלה פונטים בשם ‘רפאל’ ו’אביב'”.
מפיחים חיים
בתקופה האחרונה, בעקבות המלחמה, הצטרף אלחנן למיזם “אות.חיים” שבו מעצבי פונטים הופכים כתב יד של נופלים לפונט חינמי שניתן לשימוש חופשי לקהל. אלחנן יצר פונט על פי כתב היד של סא”ל סלמאן חבקה ז”ל, והפונט כמובן נקרא על שמו.
“המעצבת לאה מרמורשטיין ירחי הקימה את המיזם”, הוא מספר. “היא פנתה לכמה מעצבי פונטים ותיקים, וכל אחד לקח כתב יד של אחד הנופלים מהמלחמה. זה ממש להפיח חיים בכתב יד”.
איך התנהל התהליך של יצירת הפונט?
“המשפחה של סא”ל סלמאן חבקה ז”ל שלחה לי סריקות של כתב היד, ומתוך כתב היד לקחתי את האותיות שהיו יותר ברורות ומתאימות לפונט ושהתאימו היטב זו לזו. למשל, הייתה לו ת’ ארוכה, ובחרתי כזאת שתהיה לא ארוכה מדי ותצליח לעבוד עם שאר האותיות. אחרי שסיימנו שלחנו למשפחה והם נורא התרגשו. נפגשנו עם המשפחה ושמענו סיפורים על הבן שלהם והייתה התרגשות גדולה”.
כתיבה: אודליה גולדמן
מתוך גיליון א’ ניסן תשפ”ד,
לעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
