למצוא את הטוב

שלום טל אור.
אני מרגישה פשוט בדיכאון.
אני מרגישה שאין לי כישרון במשהו, שאין לי כל כך חברים ושלא אוהבים אותי.
אשמח אם תוכלי לעזור לי.

ילדה יקרה,

את משתפת אותנו בתחושה כואבת ומכבידה – תחושה של דיכאון. הרגשה שקשה למצוא מה טוב בך. יותר קל לחוש שאת לא כל כך שווה או ראויה בעיני אחרים או בעיני עצמך.

בזמן האחרון חלק מהילדים בארץ ובעולם מרגישים הרבה פחות טוב עם עצמם. יש כל מיני סיבות לכך. אחת מהן היא הקורונה שגורמת לתחושת מרחק, חוסר אהבה, בדידות וחוסר משמעות. בנוסף יש ילדים שמרגישים כך בגלל שינויים חברתיים כמו מעבר לשימוש בניידים ובמסכים, שגם הם גורמים לתחושת ריחוק.

את לא מספרת כמה זמן נמשכת התחושה הזו, אבל מדובר בהתמודדות לא פשוטה.

תחושת דיכאון קשורה הרבה פעמים לנטייה להגדיל ולהכליל ראייה פסימית. כך למשל, במקום לחוש שמשהו מסוים שעשיתי היום לא היה מוצלח, יכולה להיווצר תחושה שכל מה שעשיתי היום הוא גרוע, שבכל דבר אני גרועה, שגם בעתיד יהיה גרוע.

למוח שלנו יש נטייה להתמקד במה שחסר ובמה שאין לנו. קוראים לנטייה הזו ”הטיה שלילית". פעמים רבות הדרך שבה אנו חווים את האירועים השליליים או התחושות הלא טובות היא חזקה הרבה יותר מאשר הדברים החיוביים. בנוסף, יש נטייה להביט על מה שאת לא מצליחה בו בחוסר אונים. הקולות שעולים לך הם "אין לי סיכוי להצליח", "אני אבודה".

לפעמים אחרים חושבים עלייך אחרת – שאת מוכשרת וחכמה, אבל כשאת מקשיבה לקולות הפנימיים את בטוחה תמיד שהם צודקים ושהכול בך גרוע, ובכלל לא פנויה לשים לב שבמציאות הדברים נראים אחרת.

הוגה בשם פרגר אמר שהאושר אינו רגש שצריך לחכות לו… האושר הוא לא איזה מקום שפעם תגיעי אליו אם תהיי מוכשרת או אם כולם יאהבו אותך. האושר הוא קרב שצריך לנצח בו.

והמאבק הראשון הוא לקבל את עצמך. ללמד את עצמך לאהוב את עצמך איך שאת ולסלוח לעצמך. אם תלמדי לאהוב את עצמך עם פחות שיפוטיות, ולהאמין בעצמך (לא סתם ה’ ברא אותך!) – ככל שיגדל בך החיבור לעצמך והאמונה בדרכך, תוכלי אט אט למצוא לך חברים.

כמה דרכים להגדיל תחושת אושר:

1. רגשות חיוביים:

כדאי למצוא מה את אוהבת בעצמך, מה כיף לך, ממה את נהנית?

האם יש תחום שהיית רוצה לפתח? מהם הדברים שמעניינים אותך ומעוררים אצלך התרגשות? ממה כן נהנית בעבר? מתי את כן שמחה?

2. תחושת מעורבות:

כיצד את יכולה להיות יותר קשורה בפעילויות מסוימות, עם אנשים מסוימים? נניח, יותר מעורבת עם המשפחה המורחבת? או עסוקה בעיסוקים מעניינים?

3. תחושת משמעות:

איך את יכולה להרגיש משמעותית? למשל, להיות יותר ידידותית לאחרים? להתנדב? להתקשר יותר לסבא וסבתא?

עוד עצות טובות הן לנסות להגדיל את תחושת הכרת הטוב: אפשר לנסות להתאמן בכתיבה או במחשבה על הכרת תודה, לזהות מה כן טוב בחיים שלך.

מצד אחד לנסות להתחבר לאחרים מתוך מה שכן טוב בך (לדוגמה, עצם זה ששלחת שאלה לעיתון מעיד על אומץ, כנות ויכולת הבעה רגשית!).

מצד שני, לנסות להימנע מהשוואה חברתית, ולהסיח את דעתך כשאת מתחילה להשוות את עצמך לאחרים. מומלץ לפתח את שריר האופטימיות (למשל, להתרגל לומר לעצמך: ”הכול יכול להשתנות") ולהתאמן על היכולת לסלוח לעצמך ולאחרים, לעשות ספורט, לשמוע מוזיקה, ליצור או לרקוד סתם בשביל הכיף, להתפלל, להתפנק ולהמשיך להיות פתוחה לחיים ולמה שהם מזמנים.

אם אחרי הכול את עדיין חשה דיכאון, כדאי לשתף את ההורים ולפנות לאיש מקצוע שיעזור, כי מגיע לך לחיות באושר ובאהבה!

בהצלחה רבה!