לקבל את עצמי

טל אור, פסיכולוגית חינוכית, עונה לאחת השאלות שמעסיקות הורים לילדות מלאות: איך לחזק את הדימוי העצמי שלה? בינה לבין עצמה, ובינה לבין החברה בה היא חיה? ומה אם היא דווקא חיה בשלום עם עצמה, אבל סביבה ישנם אנשים לא מודעים לכוח של ההערות שלהם?

שלום טל אור,

אני שמנה. פשוטו כמשמעו. כבר למדתי להסתדר עם זה, ואני כמעט לא מקבלת הצקות, אבל חברות שלי, שהן רגישות מאוד, צובטות לי את הלב בטעות פעם אחר פעם, וכך גם המורה שלי לחוג בלט ועוד. מה שקורה זה שבלי לשים לב הן אומרות לידי על עצמן: "וואי, איזו בטן, אני חייבת להתאפס על עצמי, אני נראית בטטה" ועוד, אבל הן רזות ממש. אז אם ככה הן חושבות על עצמן, מעניין מה הן חושבות עליי… כשהן אומרות את זה, הביטחון שלי צונח לאפס.

ילדה יקרה,

תודה שאת משתפת אותנו בשאלה כל כך חשובה. הבאת דוגמה לכך שחברים טובים עלולים לפגוע בחבריהם בלי להיות מודעים לכך כלל. בתחילת השאלה את מספרת שלמדת לחיות עם המראה שלך ולהסתדר איתו – ואולי זוהי נקודת המפתח.

את מצליחה להיות בשלום עם הגוף שלך, אבל נראה שחברותייך (ואפילו המורה לבלט) לא ממש חיות בשלום עם הגוף שלהן. מדברייך עולה שהן שקועות במדידה עצמית של הבטן או של חלקים אחרים בגוף. אולי דווקא בגלל זה הן כל הזמן מזכירות את הנושא וחושבות עד כמה הן לא נראות כפי שהיו רוצות להיראות.

במילים אחרות, אני מכוונת לכך שהנושא הזה של "מראה חיצוני" הוא בכלל לא אובייקטיבי. יש בנות שהן ממש רזות, אבל בטוחות לגמרי שהן שמנות. רוב הזמן הן מסתובבות עם תחושה שמשהו לא בסדר אצלן. שהן לא נראות יפה. שהן לא מספיק רזות. כאשר הן מביטות בילדה אחרת, גם אם היא הרבה יותר מלאה מהן, הן בטוחות שהיא דווקא נראית ממש בסדר (כתבת: "מעניין מה הן חושבות עליי" – לא בטוח שבכלל הן חושבות עלייך בהקשר הזה).

אני אומרת זאת לא כדי להצדיק אותן או לומר שזה לא מטריד, מעליב ומרגיז, אלא כדי שתביני שזה כלל לא קשור אלייך, אלא דווקא אליהן.

מדוע זה מתרחש? יש הרבה סיבות. אחת מהן היא שיש בנו שאיפה לשלמות. תמיד אנו רוצים להיות יותר טובים. למוח שלנו יש נטייה ל"הטיה שלילית" – הוא תמיד נוטה לראות את מה שלא טוב. שלא בסדר. אם אנחנו מביטים במראה, לרוב המבט שלנו ימשוך אותנו לראות את מה שלא יפה – שומן, חצ’קון וכדומה, ועלינו ממש לעמול כנגד ההטיה הזו, למשוך מהצד השני – לראות דווקא את כל מה שמשמח ושאנחנו אוהבים בנו.

כשהחברות מתחילות להתלונן על "השומן הרב" שלהן, כדאי לומר משהו שיעצור אותן. אפשר לומר את זה ממש באותו הרגע (למשל: "היי בנות, אני פה. בבקשה אל תתלוננו לידי על הנושא הזה, נושא רגיש בשביל כולנו"), ואפשר גם ליזום איתן שיחה בזמן אחר ולעורר את הנושא: לומר שצובט לך בלב כל פעם שהן מדברות על הגוף שלהן, ושאת מבינה שקשה להן עם המראה שלהן, אבל לידך זה מרגיש לא מתאים.

דיברת על ביטחון שיורד. אני מנסה לחשוב מה מעלה את הביטחון, כיצד תוכלי להתחבר לתכונות החזקות שבתוכך, ליופי שלך, לתבונה. לכוחות. לחן שבך. כל אלו הן מתנות שלך שרכשת. ככל שתהיי מחוברת אליהן, תביני שהביטחון שלך לאו דווקא תלוי במראה שלך.

ייתכן שעדיין תוכלי להשפיע על המראה החיצוני דרך כלים כמו ספורט, תזונה סדירה ובריאה וסגנון לבוש מחמיא. יכול להיות שהמראה עוד ישתנה ויושפע גם מעצם הגדילה וההתפתחות. אבל גם אומר לך שלעיתים דווקא המראה המלא מוסיף נופך אישיותי של יופי, עושר, חיות ושפע!

שיהיה בהצלחה!

כתבות נוספות

כלות התנ"ך

אחרי שוויתרו על בילויים, שיננו פסוקים ולמדו במשך ימים ארוכים, זכו אמונה מושקוביץ ושילת אמונה ברנסון בחידון התנ"ך לילדים. הכבוד והנחת שסיפקו למשפחותיהן הוא כפול, כי השתיים הן לא רק זוכות, אלא גם קרובות משפחה

בת־מצווש עם סיון

כיצד חוגגים בת־מצווה בימי קורונה? איך כותבים נאום מרתק שיאפיין אותי? מה עושים כדי להפיק מסיבת בת־מצווה שתהיה גם ערכית וגם כיפית? וכמובן – מה כדאי, מצגת או קליפ? אתן שאלתן – סיון רהב מאיר, אשת תקשורת פופולרית ומנחת סדנאות בת־מצווה בזום, משיבה באהבה

משבר הלאפה

יש אנשים שאנחנו חייבים להם סליחה למרות שעברו שנים. יאיר אורבך נזכר בפעם ההיא שסחב איתו את המדריך למסע שלם רק כדי להיפטר מלאפה שהגיעה בטעות עם חומוס

שלוש, ארבע… לעבודה!

חופש גדול, ורבים מהילדים הגדולים מחפשים תעסוקה מעניינת לחופש. הנה כמה מקצועות ייחודיים שכנראה לא תמצאו במודעות הדרושים במקום מגוריכם.
עבודות לחופש הגדול

וכאשר עבדתי אבדתי!

במהלך השנים יאיר אורבך "זכה" לעבוד בעוד הרבה עבודות מומצאות: אוגריסיטר (בייביסיטר לאוגרים), חותך קוצים מענפי דקל, מקלף בצלים, וצובע ספסלים. טור באווירת חופש גדול!

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!