לגדול כל שנה

חגיגת יום ההולדת של איתמר גדלה כל שנה יותר ויותר. לא, הוא לא מזמין כמות נכבדת יותר של חוגגים, ולא הפעלה משוכללת מקודמתה. הוא מוצא דרכים יצירתיות כדי להגדיל את הסכום שהוא מרוויח מהפעלות – ועמותה חדשה שתקבל אותו בסוף הערב. אפילו החברים כבר הפכו למוכְרים

"לשמח אנשים – זו המתנה הכי שווה שיש", אומר איתמר וייס, בן תשע מפתח תקווה, תלמיד כיתה ד' בבית הספר "מורשה בנים", שהחליט שיום ההולדת שלו לא חייב להיות רק בלונים ועוגה. איתמר בחר לחגוג קצת אחרת – במקום לבקש מתנות מהחברים, הוא ארגן מכירה מיוחדת, וכל הכסף שגויס נתרם למטרות חשובות. 

איך עלה הרעיון?

"בכיתה ב' קיבלתי משימה: לכתוב מה ארצה להיות כשאהיה גדול. כתבתי שאני רוצה להיות מוכר בחנות. זה הזכיר לאימא שלי חוויה מהילדות שלה, איך הייתה עוזרת לסבתא שלי למכור בחנות המשחקים שהייתה בבעלותה בבני ברק.

יום ההולדת שלי חל בחודש חשוון, וכשהייתי בן שבע, זה היה חודש אחרי אירועי השבעה באוקטובר. האווירה בארץ הייתה עצובה, ולא הרגשנו שנכון לחגוג כשיש מלחמה. אימא שלי הציעה שנעשה משהו אחר: נארגן מכירה מיוחדת, וכל הכסף שייאסף ייתרם למטרה טובה.

אני האח הקטן בבית אחרי ארבעה אחים גדולים. במשך השנים הצטברו אצלי המון צעצועים שכבר לא שיחקתי בהם. התחלתי למיין הכול: מכוניות, פאזלים, רובוטים ועוד. החלטתי למכור אותם, ולתרום את כל ההכנסות.

כדי להפוך את האירוע לחגיגה אמיתית, הכנו גם פופקורן, קנינו טרופיות, חמצוצים, מסטיקים עגולים וקרמבואים. פרסמנו ברשתות החברתיות כדי שכולם ידעו על המכירה ויבואו לקנות. בגינה הציבורית בשכונת הדר גנים הקמנו דוכן גדול ותלינו שלט ענק שכתבנו עליו: 'כל הכסף לתרומה'.

כשסיפרתי לאחים שלי שאני מתכוון למכור משחקים יד שנייה, הם לא ממש האמינו שאצליח לגייס סכום גדול. הם חשבו שזה רעיון חמוד – אבל לא באמת יעבוד. אני, לעומת זאת, הייתי בטוח שזה יצליח!
אמרתי גם לחברים שלי שבמקום לקנות לי מתנות ליום ההולדת, שיבואו לקנות בדוכן שלי. וכך היה – החברים הגיעו, וגם משפחות שהגיעו לגינה עם הילדים הצטרפו לקניות. 

בסוף הערב ספרתי את הכסף – ולהפתעתי גיליתי שגייסתי 500 שקלים! הייתי מאושר. את כל הסכום החלטתי לתרום לאנשים שפונו מבתיהם בזמן המלחמה, כדי לעזור להם לרכוש מתקנים לייבוש כביסה״.

יכולת לקנות בכסף הזה מתנה שווה לעצמך. למה החלטת לתרום אותו?

"ידעתי שאם אשתמש בכסף הזה לקנות משהו לעצמי – זה אולי ישמח אותי לרגע, אבל לא ישמח אחרים. כל המטרה של המכירה הייתה לשמח אנשים, במיוחד בתקופה כל כך קשה כמו זו שעברנו. חיפשתי את הדרך שלי לעזור, וזו הייתה הדרך שלי לתת משהו מעצמי. אני זוכר שבסוף המכירה שאלתי את אימא אם גם בשנה הבאה אעשה מכירה נוספת ואתרום את הכסף שוב".

ואכן, איתמר לא שכח את ההבטחה לעצמו – הוא חיכה כל השנה ליום ההולדת הבא כדי לארגן שוב מכירה דומה. גם הפעם הגיע לגינה עם שלל משחקי יד שנייה ודוכן מתוקים, והצליח לאסוף 500 שקלים נוספים. הוא תרם אותם לתחנת ריענון לחיילים, שהקים קרוב משפחתו כדי לאפשר ללוחמים לעצור, לנוח, לאכול ולהתחזק.

לקראת יום הולדת תשע – המכירה השלישית שלו – איתמר החליט לעלות שלב. הוא רצה לאתגר את עצמו ולגייס סכום גבוה יותר, ולכן הוסיף למכירה הפנינג מיוחד עם דוכן הגרלות. כל משתתף קנה כרטיס, והשם שיצא בגלגל ממוחשב זיכה את הזוכה במטבע גירוד מיוחד. מתחת למדבקה הסתתר מספר, וכל מספר התאים לפרס אחר – מה שיצר הרבה מתח, התרגשות וחוויה גדולה. הרעיון היה פשוט: ככל שקונים יותר כרטיסים – כך גדלים הסיכויים לזכייה.

בנוסף היה גם דוכן ניחושי מנטוס – הוריו של איתמר הביאו מכונה מלאה במנטוס, והילדים יכלו לנחש כמה ממתקים יש בפנים. כל ניחוש עלה כמה שקלים, ומי שהיה הכי קרוב – זכה במכונה יחד עם כל המנטוסים. רוב הילדים ניחשו סביב 40–60, אך ילד קטן וחמוד בשם נועם זרק את המספר 100 והפתיע את כולם. הניחוש שלו היה הקרוב ביותר, והוא זכה במכונה!

בהפנינג היו גם מתנות שוות במיוחד: רובה חיצים, שולחן הוקי אוויר, מכונית עם שלט, כדורסל, שוברים לפיצה משפחתית ושוברים לחנות ממתקים בשכונה. גולת הכותרת הייתה משחק וידאו מקורי.

לקראת המכירה, איתמר הכין כרטיסי השתתפות. אבא שלו הביא מסך מחשב גדול ולפטופ כדי להפעיל את הגלגל הממוחשב. הפעם הוא גם דאג לשתף את החברים שלו – הם שימשו כמוכרים בדוכנים, וכל אחד היה אחראי על משימה אחרת. כשאיתמר לחץ על "פליי", הגלגל הסתובב והצביע על הזוכה, וכל המשתתפים חוו את המתח וההתרגשות של ההגרלה. ובכמה גדלה המכירה בשנה הזו?

"את לא תאמיני", אומר לי איתמר בחיוך, "גייסנו 2,500 שקלים!".
הכסף נתרם לעמותת "ואהבת – כתף לחולים ולמשפחותיהם" בעקבות סיפור אישי: להורים של איתמר יש שני חברים שהבנים שלהם נפצעו במלחמה. העמותה תומכת בחולים ובמי שנמצאים באשפוזים ארוכי טווח, במיוחד בפצועי צה"ל ובנפגעי פעולות איבה, ועוזרת להם ולמשפחותיהם לעבור את התקופה המאתגרת של האשפוז והשיקום בצורה הטובה ביותר.

"ואפילו קיבלתי תעודת הוקרה!" מוסיף איתמר.