ימי השמש החמימים והמלטפים מחליפים את ימי הקור והעננים. ניצני הפריחה בשלל הצבעים שוטפים את ארצנו, ונדמה שאחרי כל כך הרבה ימי סגר, הטבע קורא לנו לצאת וליהנות מהמרחבים הפתוחים והבטוחים.
גם כרמל, ירון ויאיר משתוקקים לצאת החוצה. מה עושים כשההורים עובדים? יוצאים החוצה לשטח הפתוח הקרוב, הנגיש לנו כל כך, כזה שנדמה שהוא סתם פשוט, ופתאום הוא מתגלה במלוא יופיו והדרו, ובמיוחד באביב הנפלא הזה.
"לא הגיוני שאנחנו כאן בבית בזמן שבחוץ כל כך יפה, בואו נצא!" הכריז יאיר.
"אבל לאן?" שאלה כרמל.
"אולי נלך לגבעה עם הסלעים, שלא היינו בה כבר מזמן?" הציע ירון.
"העיקר שנלך, בואו", פסק יאיר.
יצאו השלושה מחצר הבית אל הגבעות המוריקות והירוקות של היישוב, חצו בזהירות את מעבר החצייה, פסעו עם עשרות רצים והולכים, ובן רגע טיפסו אל הגבעה המסולעת.
"כמה שזה קרוב!" קראה כרמל.
"אולי נלך לגבעה ההיא? אף פעם לא היינו בה, אני חושב שזה השביל שמוליך אליה, לא?" אמר ירון בהתלהבות והצביע.
האחים צעדו מגבעה לגבעה על גבי השבילים. השיחים הירוקים קיבלו את פניהם ברעננות, וניצני הפריחה בצבעים שונים גיוונו את צבע הגבעות והסלעים. את השביל שבו הלכו עיטרו שרידי התיישבות קדומים – בורות מים, חלקי משקופים ועמודים קדומים שעל כולם חזזיות ופטריות רבות.
"אני רואה או שאני מדמיין?" שאל בקול יאיר.
"מה אתה רואה?" שאלו אחיו.
"תסתכלו על הגבעה הבאה, מסתובבים שם אנשים, נכון?"
"נכון", אמרה כרמל, "אבל מה מיוחד בזה?"
"לא נראה לך מוזר שאנשים מסתובבים על גבעה כל כך רחוקה מהבתים?" תהה יאיר.
"שנבדוק מי הם? אולי הם זקוקים לעזרה", אמר ירון.
לאחר הליכה מאומצת של כמה דקות הגיעו השלושה אל הגבעה. לעיניהם התגלו שלושה אנשים עם מכשירים מוזרים. הם היו עסוקים כל כך, עד שכלל לא הבחינו באחים המתקרבים.
"אפשר לשאול מה אתם עושים פה?" שאל ירון.
"וואו, הבהלת אותנו!!!" צווח אחד האנשים. "מאיפה צצתם ומה אתם עושים פה?! שמי אביטל. אל תבהילו כך אנשים בלי שהם שמים לב…"
"אביטל, מה אתה עושה?" שאל ירון.
"אנחנו מכינים את השטח ומודדים אותו מכל מיני כיוונים. אלו מכשירי המדידה שלנו, והנה המפות שעליהן אנחנו מסמנים כל מה שצריך", הסביר אביטל.
"לכבוד מה אתם מודדים? תקום כאן שכונה חדשה?" שאלה כרמל בדאגה.
"הפוך!" אמר אביטל, "אנחנו מודדים מכיוון שהגבעות האלו הוכרזו כגן לאומי! זה משמח מאוד".
"אבל מה זה אומר?" שאלה כרמל.
אביטל התיישב על פתח בור ישן וקדום והסביר באריכות ובסבלנות.
"לפני כמה שנים התעוררו תושבים לגלות שעל הגבעות היפות האלו מתוכננות שכונות מגורים, והטבע והנוף המרשימים כאן ישתנו וייהרסו. בליווי פעילים רבים והחברה להגנת הטבע, שוחחו התושבים עם ראש העיר ועם עוד מקבלי החלטות כדי לשנות את רוע הגזרה. כמה אלפי מטיילים יצאו לטייל בגבעות פה והצביעו ברגליים בכדי לשמור את המקום, והנה התוצאה".
"כבר לא יבנו פה יותר?" שאל ירון.
"לעת עתה לא", ענה יאיר, "ובזכותם אנחנו זכינו לטייל, ועוד נטייל שנים רבות במקום המיוחד הזה, ממש קרוב הביתה!"
אביטל ארגן את מכשירי המדידה שלו. "סיימנו למדוד, עכשיו אלך איתכם ברגל לנקודה שבה חנינו. את המפות נשלח מחר, והגן הלאומי יקום בשנה הקרובה".
