שתי ידיים שמאליות? אין כזה דבר! אביטל אוחיון, בעלת סטודיו ללימוד אומנות, מסבירה כי לדמיון אין גבול, ובשביל להיות יצירתיים כל מה שצריך הוא להעז. אם אתם בכל זאת מרגישים תקועים, היא מגלה שהעיקר הוא לא הכישרון אלא דווקא ההתמדה, וגם נותנת כמה תרגילים שעוזרים להתגבר על מחסומים
מאת: אפרת תמים
"'איזה יפה יצא לך! אני בחיים לא אצליח לעשות את זה, יש לי שתי ידיים שמאליות'. את המשפט הזה שמעתי כבר מיליון פעם. הוא נאמר הרבה בסטודיו שלי", מחייכת אביטל אוחיון, אומנית ובעלת הסטודיו "הסדנא של אביטל" בקיבוץ חפץ חיים. נפגשתי איתה לשיחה מרתקת על יצירה ויצירתיות. כששאלתי אותה איך היא מגדירה את עצמה, היא צחקה והסבירה שהיא נוטה להציג את עצמה דווקא כ"מנגישת אומנות", ולא כאומנית במובן הרגיל והמקובל.
"אני פשוט אוהבת ללמד. אני מאפשרת לאנשים ולילדים להתנסות במגוון רחב של טכניקות ובחומרים שונים, לפי הבחירה האישית שלהם. אני לא שם כדי להכתיב, אלא כדי להנגיש את העולם הזה ולהפוך את האומנות לכלי פתוח למימוש חלומות".
שאלתי את אביטל מהי בעיניה אומנות – בשלוש מילים בלבד. "לדמיין, להתנסות, לבצע", היא עונה לאחר מחשבה.
הסטודיו של אביטל הוא חדר צבעוני ומזמין שבו אפשר ליצור כל מה שניתן לדמיין. יש בו פינות עבודה עמוסות בחומרי גלם מכל הסוגים, החל משברי קרמיקות וחלקי עץ, דרך דאס וחומרי פיסול, ועד סוגי צבעים מגוונים כמו אקריליק, שמן, גואש וכמובן צבעי פנדה. כל פינה כזו היא עולם ומלואו והזדמנות מופלאה לברוא משהו חדש, מקורי ומיוחד.
מה קורה כשלמרות שפע החומרים וההיצע מסביב יש מחסום יצירתי?
"מחסום יצירתי הוא אחד הדברים הכי מתסכלים שיש. החדשות הטובות הן שהוא לגמרי זמני. המוח מאותת שהוא פשוט צריך שינוי חוקים קטן כדי לחזור לפעולה. הרבה פעמים המחסום נובע בכלל מפרפקציוניזם ומִפּחד שהתוצאה לא תהיה מושלמת. הדרך הכי טובה לנצח אותו היא פשוט לא לחשוב על התוצאה, אלא ליצור בזרימה".
לכל אחד יש הדרך שלו לשחרר את המחסום. "מניסיוני בסטודיו אני יכולה לשתף שבעוד יש כאלה שחופש מוחלט עוזר להם לשחרר מחסומים, יש אחרים שזה דווקא מבהיל אותם. במקרה כזה, כדאי להציב אילוצים מכוונים ומצחיקים, כמו הגבלת מילים או שימוש בשני צבעים בלבד. זה פשוט מכריח את המוח למצוא פתרונות עוקפי מכשולים. לא להתייאש: אם כל זה לא עוזר, תמיד אפשר להחליף סביבה, לצאת להליכה קצרה בחוץ כדי להזיז את הגוף, או פשוט למלא את המצברים ולספוג השראה מאומנות של אחרים".
איך את מתמודדת עם ביקורת עצמית או עם הפחד שהיצירה לא תהיה מושלמת?
"לא פעם קורה שאני מתאכזבת מעצמי ולא מרוצה ממה שיצא לי. למרות הבאסה אני לא מתייאשת, ומנסה שוב ושוב. אומנות היא לעיתים תהליך ארוך מאוד של למידה ואימון. חוץ מזה, אימצתי לי שיטה שעוזרת לי כשאני מתוסכלת: אני שומרת בכוונה יצירות פחות מוצלחות, כדי שהן יזכירו לי שהתקדמתי ושאני כבר לא נמצאת באותו מקום של אומנית מתחילה. אבל יש גם פעמים שבהן התוצרים מושלכים לפח ואני פשוט מתחילה מחדש", היא מודה.
אני שואלת את אביטל האם לדעתה רשתות כמו טיקטוק ואינסטגרם עוזרות ליצירתיות או פוגעות בה. "זה תלוי בסיטואציה. זה כמו לשאול אם אוכל הוא טוב או רע – תלוי במינון. לעיתים הרשתות הן מקור השראה עבורי ואני נעזרת בהן, אבל לפעמים אני מרגישה שהאומנות צריכה לבוא ממקום הרבה יותר אישי ופנימי, ואז הרשתות הופכות לאבן נגף. קורה שאני שואבת רעיון מצפייה בסרטון, אבל בשלב היצירה מניחה את הסרטון בצד ויוצרת מתוך העולם שלי, עם החומרים שזמינים לי ובזמן הפנוי שלי. התוצאות בדרך הזו הן המפתיעות ביותר".
ומה בעניין בינה מלאכותית?
"הבינה המלאכותית יכולה לסייע ביצירה, אבל בעיניי אומנות אמיתית נוצרת בידי בני־אדם. אני מתחברת הרבה יותר לתוצרים אנושיים, כאלה שאינם מושלמים, משום שרק דרכם ניתן להביע רגשות אמיתיים ולעבור תהליכים עמוקים של שינוי".
לכתבה המלאה ולעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
