התפילה השקטה
איתמר אורבך מאשקלון
היה זה לפני כשנה, בתקופת האזעקות. בבוקר רציתי להתפלל תפילת שחרית. לא יכולתי להתפלל בממ”ד, אז התפללתי בחדר אחר בבית, ולכל אורך התפילה פחדתי שמא פתאום תישמע אזעקה ואצטרך לרוץ לממ”ד ולהפסיק את התפילה. לשמחתי, לכל אורך התפילה לא נשמעה אפילו אזעקה אחת, אבל בדיוק ברגע שסיימתי להתפלל וסגרתי את הסידור החלה להישמע אזעקה. כך יכולתי למהר לממ”ד מבלי להפריע את תפילתי.
הזמנה לתינוקת
רננה אביבי מירושלים
הנס שלי הוא אחותי הקטנה.
בראש חודש אחד הלכנו לכותל להתפלל. כיוון שעוד לא ידעתי לכתוב אז, ציירתי פתקים של בקשות. באחד מהם ציירתי תינוקת קטנה בתור בקשה שתהיה לי אחות קטנה, וטמנתי את הפתק בין הסדקים בכותל. כעבור זמן קצר אימי החלה להרגיש כאבים בבטן וקבעה תור לרופא. כשהיא חזרה מהרופא היא הייתה שמחה וסיפרה לי שהרופא בדק אותה וגילה שיש לה עובר בבטן. לאחר תשעה חודשים נולדה אחותי הקטנה והאהובה, שני. ורק אני יודעת שציירתי אותה עוד הרבה לפני כן…
הסלקל שהֵגֵן
טהר אוסלנדר מנתניה
הנס שלי התרחש כאשר הייתי בת חצי שנה. גרנו אז בקריית ארבע, וחזרנו ממרכז הארץ הביתה. הוריי ואני התינוקת נסענו באוטו, ופתאום כמה ערבים הגיעו והתחילו לזרוק עלינו אבנים. אבן אחת פגעה בחלון שהיה צמוד לסלקל שבו ישבתי, וניפצה את החלון לרסיסים. כל הזכוכיות המנופצות נפלו על גגון הסלקל שלי, ובאורח פלא אף אחת מהן לא פגעה בי… ברוך ה’, מלבד אימי שקיבלה מכה קלה בכתף, כולנו יצאנו ללא פגע.
מתגלגלים
רוני קופרמן
חברתי ואני הלכנו יחד לפעולה בסניף, על קורקינט. כמעט הגענו, נותר לנו רק לרדת בירידה שהיא גם חנייה. אמרתי לה שאני אסע בקורקינט על הכביש. היא אמרה: “בסדר, אבל תזהרי!” עליתי על הכביש ונסעתי במורד, כשלפתע איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי כשכל גופי שרוע על הכביש. בדיוק באותה שנייה שבה נפלתי, הגיע רכב כשפנסיו דלוקים והוא עולה לכביש הראשי. למזלי הגדול הוא שם לב אליי ועצר מהר. זה היה נס גלוי! בורא עולם פשוט כיוון שהוא יעצור בשנייה האחרונה. קמתי מהר והתפלאתי לראות שכמעט לא קיבלתי מכות, חוץ מכמה שריטות. גם אני בריאה – וגם הרכב עצר. לו הרכב לא היה עוצר, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לי…
זה נס פרטי שלי, ואפשר ללמוד ממנו המון: גם להיזהר, וכשנוסעים על קורקינט להקפיד לנסוע רק במדרכה, וגם שבורא עולם מכוון הכול והוא שומר עלינו כל הזמן.
מיניבוס בוער
יעל גרניק מבית שמש
הנס שלי קרה לפני שלוש שנים, בדרך לקריית ענבים. בבוקר יצאתי להסעה שתיקח אותי לבית הספר. אחרי חצי שעה של נסיעה נתקענו בפקק. כשהגענו לראש הפקק, ראינו רכב עולה באש. כלום לא הכין אותנו למה שקרה בשבריר השנייה שבו חלפנו על פני האוטו הבוער.
נשמע “בום!!!” חזק, ואחרי זה חלק מהמיניבוס שבו היינו עלה באש! אני הייתי מטר מהמכונית, ומה שהפריד ביני ובין הפיצוץ הייתה חתיכת מתכת. בתוך רגע נכוויתי ברגליי. כולם נבהלו ויצאנו מהמיניבוס נסערים.
ברוך ה’, יצאתי מזה רק עם צלקת ברגל, וכולנו יצאנו בשלום.
מסיבת ההפתעה שנהרסה
אליה זיוי ממעלה אדומים
ביום שישי אחד יצאנו כל הכיתה אחרי הלימודים לפארק כדי לחגוג יום הולדת בהפתעה לאחד החברים. הגענו לפארק, כולם התחילו להתחבא מעל מנהרה שממנה ידענו שהחבר יגיע, וחיכינו.
פתאום עלתה לי מחשבה – לראות מתי הוא יגיע. עליתי מעל המנהרה, הסתכלתי ימינה ושמאלה וחציתי את הכביש. התחלתי לשמוע את החבר עם אימו, ואני, בעודי צועק “שחר מגיע”, חציתי את הכביש בלי להסתכל… ופתאום זה בא: רכב העיף אותי כמה מטרים קדימה, ואיבדתי את ההכרה.
התעוררתי באמבולנס עם אבי. הובילו אותי לצילומים ובדיקות. יצאתי עם סדק בכתף וקושי בהליכה. לאחר מכן הובילו אותי למיטה והייתי שם כמה שעות, עשו לי כמה בדיקות, והספקנו לחזור הביתה בשיא המהירות לקבל את השבת.
אחרי שלושה ימים אמרו לי שאני יכול לחזור לבית הספר. החברים שלי קיבלו אותי בשמחה ובהתרגשות, אך בתוך תוכי כעסתי על עצמי ואמרתי: “הרסתי לחבר את מסיבת ההפתעה!” אבל לאט לאט זה נשכח, וכעבור כחודש כבר יכולתי ללכת כרגיל.
אבל הסיפור לא מסתיים כאן. כעבור כמה זמן נסעתי עם אימי באוטו, ולפתע ראיתי את הנהג שפגע בי נוהג בג’יפ כבד. ואז הבנתי שלנהג הזה יש שני רכבים – אחד הוא הג’יפ הגדול הזה, והשני הוא רכב פצפון. הרכב הפצפון הוא זה שפגע בי. אם הרכב הענק היה פוגע בי – אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה…
