קרה לכם שקמתם בבוקר ולא ידעתם איזה יום היום? אם התשובה היא כן, אתם ממש לא לבד. זה בדיוק מה שקורה כשהשגרה המוכרת לנו נעלמת פתאום בגלל מצב ביטחוני מתוח, חופשה כפויה או פשוט תקופה מבולבלת שבה כל המסגרות הרגילות מתפרקות. "ברגעים הראשונים אולי ההרגשה היא של חופש מוחלט וכיף חיים, אבל די מהר החופש הופך לחוסר שקט מציק, עייפות כבדה למרות שלא עשינו כלום, ותחושה שאנחנו פשוט מרחפים בחלל בלי עוגן מוכר להיאחז בו", מסבירה אביה לאופר, פסיכולוגית חינוכית מומחית. נפגשתי איתה לשיחה על מציאות מיוחדת שבה אין שגרה. מי במדינת ישראל לא מכיר את המציאות הזו? חוסר שגרה הוא נחלתם של ילדי ישראל כבר כמעט שלוש שנים רצופות – ולא שלפני כן הכול היה לגמרי נורמלי.
אז אם אתם קוראים את הכתבה וברוך ה' השנה התחילה לגמרי כרגיל, שמרו את התובנות הבאות לכל מקרה שלא יהיה, או מקסימום לחודש הקרוב, שבו מתחילה תקופת החגים.
"אי אפשר להתעלם ממציאות החיים הבלתי שגרתית של ילדי ישראל", קובעת אביה. "בעבור בני הנוער, חוסר שגרה הוא כבר מזמן לא אירוע חריג או חד־פעמי, הוא הופך להיות מציאות חיים מתמשכת. החל בסגרים של הקורונה, דרך הלמידה המקרטעת בזום, וכלה בטלטלות של מלחמה, אזעקות ושירות מילואים ממושך של הורים או אחים. חיים שלמים שעוברים למצב המתנה. הדור הזה נדרש להפגין גמישות נפשית, להתרגל שוב ושוב לשינויים של הרגע האחרון ולהמציא את עצמו מחדש בתוך מציאות שמשתנה בקצב מסחרר. אבל בדיוק בתוך הבלגן הישראלי המורכב הזה, חשוב לייצר לעצמכם עוגנים קטנים של שקט וביטחון שבונים חוסן נפשי, עצמאות ופיתוח כוחות שישרתו את הצעירים בעתיד". היא מוסיפה מייד בחיוך, "למרות הכול אני אופטימית".
אני ממהרת להיאחז באופטימיות שלה ומבררת על מה היא נשענת. אני מתחילה מהדבר הבסיסי ביותר.
מהי שגרה ומדוע היא חשובה?
"שגרה היא כמו גבול ששומר עלינו ומאפשר תנועה וקיום פעולות יום־יומיות מבלי לפרוץ אותו", מסבירה אביה. "זו מערכת של הרגלים, זמנים ומסגרות קבועות כמו בית ספר, חוגים ומפגשים עם חברים שמציבה לנו גבולות ברורים וחוסכת מהמוח את הצורך להחליט בכל רגע מחדש מה עושים עכשיו.
"כשאתם חוזרים על אותה פעולה שוב ושוב, תאי המוח שלכם יוצרים רשת קשרים וחיבורים ביניהם. בהתחלה הרשת הזו קטנה והמעבר בה איטי, אבל כל חזרה נוספת מחזקת ומעבה את הקשרים האלה – עד שנוצרת רשת מהירה ואוטומטית. כך בדיוק נולדת שגרה: המוח פשוט עובר ברשת המוכרת בקלות ובלי להתאמץ.
"כשסדר היום משתנה והפעולות השגרתיות נעלמות, המוח נכנס למצב של דריכות ובלבול. הסיבה לתחושת הבלבול היא שהמוח שלנו אוהב הרגלים ויציבות, ופתאום הוא לא מסוגל לחזות מה יקרה. המציאות החדשה עדיין לא יצרה את הקשרים במוח והם לא הפכו למוכרים. לכן כשמבלים שעות רבות בחוסר מעש במקום ללכת לבית הספר, כל ההרגלים משתנים והגבולות המוכרים נעלמים. כך לילה הופך ליום, התיאבון נחלש ואנחנו מבלים שעות בגלילה בטלפון בלי כל תכלית.
"חוסר המעש הזה יוצר תחושה של חוסר אנרגיה וירידה במצב הרוח. אלה גוררים תסכול ואכזבה, ואפילו פוגעים לעיתים בערך העצמי. במקום להרגיש רעננים, אנחנו מוצאים את עצמנו לבושים בפיג'מה בצהריים, בוהים במסך ולא מבינים לאן נעלם היום שלנו. כל אלה יוצרים תחושת תסכול ואכזבה". אבל למרות הכול, אביה מדגישה כי "אפשר לעצור את הסחרחרה הזו די בקלות. הפתרון טמון במושג שנקרא ׳עוגנים׳".
לכתבה המלאה ולעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
