הן נולדו למשפחות שאינן דתיות, ופתאום ההורים שלהן עברו שינוי – וכך גם החיים שלהן. ילדות להורים שחזרו בתשובה משתפות ברגעים מורכבים, בקושי להתאים להגדרות, בהתייחסות למשפחה וגם ביופי וביציבות של חיי אמונה.
נינה דויטשמן, בת כמעט 14, גרה בקריית טבעון. היא הבכורה במשפחה בת ארבעה ילדים, ולומדת בבית הספר עלמא בחיפה. ההורים שלה חזרו בתשובה כשהייתה בת 6 וחצי.
איך היית מגדירה את עצמך ואת המשפחה שלך?
"אני אדם מאוד רוחני. אני לא יכולה לשייך את עצמי לזרם מסוים, אבל לוקחת נקודות יפות מכל דבר ומרכיבה מהן משהו גדול. למשל, כשאני עצובה ומדוכדכת אני קוראת בספר של רבי נחמן וזה מעלה לי את מצב הרוח, ואנסה לדון אחרים לכף זכות כמו שרבי נחמן אומר. מצד שני, יש לי חברה שהתחילה לחזור בתשובה לבד, בלי המשפחה, היא נעזרת בי וקוראת לי 'הרבנית שלה', ואני מדברת עם חב"דניקים שאני מכירה כדי שיעזרו לה להתקרב ליהדות.
"אנחנו משפחה דתית, חד־משמעית, אבל אני לא יודעת להגיד לאיזה זרם אנחנו משתייכים", היא מסכמת. "גם ההורים שלי לא יודעים להגיד. אנחנו קמצוץ מכל דבר – אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בהרבה מקומות, אבל לא להגדיר כדבר אחד. אחי הצעיר נוטה להיות חב"דניק, ואילו אחותי דתית־לאומית".
מהי "תשובה" בעינייך?
"התשובה נותנת עמוד תווך, משהו יציב בחיים. משהו להיאחז בו".
מה הדבר הכי אופייני למשפחה חוזרת בתשובה שקורה אצלכם בבית?
"לפעמים קורה שאני עושה עגיל חדש באוזן או עונדת תכשיט גדול ובולט, או שאחותי הולכת טיפה חשוף, וההורים שלי מעירים בנועם. הם עשו דברים הרבה יותר קיצוניים ופחות דתיים, ופתאום הם מעירים לי על משהו קטן יחסית – זה קצת אירוני. עוד דבר שקורה לפעמים: אימא שלי שואלת אותי שאלות על הלכות. זה מצחיק שלנו, הילדים, יש את התשובות".
יש רגעים שאתם מגיעים למשפחה והם לא מבינים למה אתם עושים משהו מסוים?
"סבתא מצד אימא הכשירה את כל המטבח שלה בעקבות החזרה בתשובה שלנו. סבתא מצד אבא הכשירה רק את חלקו. כשאני נמצאת אצלה אני צריכה להסביר ולעזור לה עם ההשגחה על הכלים. היא עצמה משתמשת באותם כלים לחלבי ולבשרי, וכשאני באה אליה היא מוציאה את הכלים הכשרים, ששמורים רק לנו".
מה יש אצלכם בבית שאין אצל חברים אחרים, וזה דווקא מיוחד?
"אם פספסתי את האוטובוס ובגלל זה אגיע מאוחר הביתה, ההורים שלי לא יהיו היסטריים כמו הורים אחרים. הם יודעים שיש דברים יותר גרועים מלהגיע הביתה מאוחר… לכן הם גם נלחצים הרבה פחות בהשוואה להורים אחרים".
יש משהו שקצת מעצבן או מביך בזה שההורים השתנו?
"גם אני השתניתי יחד איתם. אפילו קצת החזרתי אותם בתשובה: כשהייתי קטנה ההורים שלי רשמו אותי לגן דתי, ובעקבות זה הלכתי לבית ספר דתי. ככה לאט לאט החזרתי את המשפחה בתשובה. אני גם מתחזקת יותר ויותר. לפני שנה קיבלתי על עצמי לשמור נגיעה. היה לי מביך להגיד לדודים שלי שמעכשיו אני שומרת נגיעה, זה לא היה מקובל במשפחה שלנו".
קרה שחברים באו אליכם ושאלו "מה זה הדבר הזה?" על משהו שקשור לדת?
"כן. יש לי חברה לא דתייה, ולאחרונה היא שאלה אותי מה המהות של יום כיפור. עניתי לה ושלחתי לה שיעורים בנושא. יפה לראות שאנשים שלא קרובים לדת אבל קרובים אליי מתעניינים ושואלים. יפה לראות את ההתעניינות בדת".
איזה טקס או מנהג חדש שנכנס אליכם הביתה את הכי אוהבת?
"שבת. גם לפני שחזרנו בתשובה אימא הדליקה נרות ואבא עשה קידוש, אבל זו לא היתה שבת כהלכתה. היינו אוכלים – ונוסעים לים עם חברים. עכשיו אנחנו שומרים שבת כהלכתה והשכינה נכנסת אלינו הביתה".
איזה דבר מהבית תרצי לקחת איתך לעתיד כשתהיי גדולה?
"כל דבר חדש שההורים שלי לומדים, הם מתרגשים. האהבה לתורה ולקדוש ברוך הוא חיה בהם תמיד. הייתי מאוד רוצה לקחת איתי את האהבה הזו שמתחדשת כל פעם מחדש".
יצא לך לשאול את ההורים מה בעצם גרם להם לחזור בתשובה?
"שאלתי פעם, והם אמרו שמשהו בהם תמיד היה בתוך התשובה. אבא שלי מגיל 20 הניח תפילין כל יום. סבא וסבתא של אימא היו מסורתיים. זה חלק שהיה בהם ובסוף הגיע לידי ביטוי".
מה הדבר שהכי מעצבן אותך שאנשים חושבים על אנשים שחזרו בתשובה, ואת הכי רוצה להגיד להם שזה ממש לא נכון?
"הקטע הזה עם הזרם. שואלים אותי לאיזה זרם אני משתייכת, ואני לא יודעת להגדיר. חוזר בתשובה לא חייב להשתייך לזרם כלשהו. הוא משתייך לקב"ה. אנשים שהם לא דתיים בטוחים שכל הדתיים אותו דבר, וזה לא נכון".
לכתבה המלאה ולעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
