מאת: לאה מוריה
מעברים הם חלק מהחיים של כולנו – מעבר דירה, שינוי מסגרת לימודים או התמודדות עם מציאות משפחתית משתנה. לפעמים המעבר קורה מתוך בחירה, ולפעמים הוא נוחת פתאום ומשנה את השגרה שלנו לגמרי. בכתבה שלפניכם בני נוער משתפים במעברים האישיים שלהם – הקושי להיפרד מהמוכר, ההתחלה במקום חדש, ועד הפרטים הקטנים שעוזרים להתרגל ולהרגיש שוב בבית.
מן העיר אל הכפר
ינון אלמן, בן 15 וחצי, לומד בישיבת עתניאל. הוא בן למשפחה בת חמישה ילדים. כשהיה בן 10 עבר עם משפחתו מרעננה לתקוע. המעבר היה עבורו שינוי גדול – מחיים בעיר גדולה ושוקקת לחיים ביישוב כפרי.
ינון מסביר שהמעבר מעיר ליישוב כולל גם הבדלים באורח החיים: "החברה פה שונה מרעננה. בעיר הלבוש שונה ולפעמים גם הדיבור, וגם מה שעושים אחרי בית הספר אחר. ביישוב הכול קרוב, ואתה כל הזמן פוגש חברים".
איך התכוננת למעבר? מה חשבת שתרגיש לפני שהוא קרה? האם זה באמת היה כך בסוף?
"לא רציתי לעבור", הוא מספר. "לאחים שלי, שגדולים ממני, היה קשה יותר, כי הם השאירו מאחור את כל החברים שאיתם גדלו. אני התחברתי די מהר, ומהר מאוד כבר היו לי חברים חדשים".
לפני המעבר ערכו לו חבריו מסיבת פרידה. "נפגשנו בפארק עם מלא חטיפים והם נתנו לי מתנות, והרגשתי שנישאר חברים גם אחרי שאעזוב. זה הרגיע אותי".
ינון חשש שבהתחלה יהיה לו קשה מבחינה חברתית, משום שלא הכיר אף אחד בתקוע. בנוסף, לאחר המעבר הוא ירד מכיתה ה' לכיתה ד', כי היה קטן בשנתון. "חששתי שיצחקו עליי, אבל זה לא קרה", הוא אומר. "די מהר התחברתי לחברים פה".
לדבריו, המעבר עבר בסך הכול בקלות. גם מבחינה לימודית היה לו יתרון: "ברעננה כבר למדתי את החומר של כיתה ה', וכשהורידו אותי לכיתה ד' כבר הכרתי את החומר, אז הצלחתי בלימודים".
הקליטה שלו בתקוע הייתה דרך האנשים שסביבו: "נפגשנו בבית הכנסת, אנשים שאלו מי אני, ראו ילד חדש והתעניינו". גם בית הספר עזר לו להרגיש שייך: "ביום הראשון ללימודים המחנך שלי שחרר את הכיתה והלכנו לשחק כדורגל. זה עזר להכיר אחד את השני דרך משחק ולא רק דרך שיעור, וריכך את הנחיתה שלי".
מה היה הדבר הכי קשה במעבר? ומה הדבר הכי טוב?
"הדבר הכי קשה היה לעזוב את הבית שבו גרתי מאז שנולדתי – לעזוב את המוכר וללכת אל הלא נודע. אבל לצד הקושי היו גם הרבה דברים טובים: ברעננה גרתי בחדר עם עוד שני אחים, וכשעברנו לתקוע קיבלתי חדר לבד. בנוסף, יכולתי לעשות דברים שבעיר פחות אפשריים, כמו לרכוב על סוסים, לבנות ספסלים עם חברים מהיישוב ולהקים זולה. ברעננה לא יכולנו לגדל כלב, ובתקוע יש לנו כלבה, תוכי ותרנגולות. הבית שלנו כאן גדול יותר, עם גינה רחבה, ולכל אחד יש יותר מקום ומרחב".
אילו דברים נשארו איתך מרעננה?
"נשאר איתי שעון עם תמונות של ילדי הכיתה שלי ברעננה. הוא מונח בחדר שלי עד היום ומזכיר לי את החברים שהשארתי שם. לקחתי איתי את הזיכרונות הטובים מהחברים שלי ברעננה – המפגשים, השיחות וכל החוויות שעברנו יחד. אלה דברים שנשארים איתי בכל מקום שבו אהיה".
תן לנו טיפ למעבר קל.
"לבוא בראש פתוח ולהתאים את עצמך לחברה, לפחות בהתחלה: לזרום עם כולם, אבל לא לשנות את מי שאתה", הוא אומר. "חשוב לשמור על קשר עם החברים הקודמים – יש לי עדיין קשר עם שני חברים מרעננה". הוא גם פונה לילדים שמגיע אליהם ילד חדש: "תתייחסו אליו יפה, אל תשפטו אותו, ותנסו לעזור לו להרגיש שייך. לא קל להגיע למקום חדש".
לכתבה המלאה ולעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
