שאלה: היי הרב. נכון אומרים שבית המקדש נחרב בגלל “שנאת חינם”? האמת היא שאף פעם לא הבנתי את המשפט הזה. הרי אף אחד לא שונא “בחינם”. תמיד יהיו לו סיבות למה לשנוא, ולפעמים הן אפילו נשמעות די משכנעות. הרי בן־אדם לא קם בבוקר ואומר, “משעמם לי. בוא נשנא היום מישהו בשביל שיהיה קצת מעניין”. תמיד זה בגלל שהשני פגע בו אישית, או שלדעתו הוא מזיק לעם ישראל. אז מה “חינם” פה?
אמיר.
תשובה: שלום אמיר,
אתה צודק. אף אחד לא מתעורר בבוקר ומחליט לשנוא מישהו בלי סיבה. אבל “שנאת חינם” לא אומרת שאין שום סיבה. אלא שהסיבות שיש לנו, לא מצדיקות באופן אוטומטי שנאה כלפי הזולת. רק בגלל שאתה לא מסכים עם מישהו, או אפילו אם הוא פגע בך, זה לא אומר שאתה חייב לשנוא אותו. זה נורמלי לחלוטין שיהיו חילוקי דעות בין אנשים, וקורה שאדם פוגע במישהו אחר, במכוון או שלא במכוון. מובן שזה לא נעים, אבל יש דרכים חכמות להתמודד עם זה באופן חיובי. אם אנחנו נותנים לרגשות האלה להפוך לשנאה, מתחילה להתלקח שריפה שלא ברור איפה תיגמר.
כל זה נכון באופן פרטי, אבל עוד יותר בנושאים הקשורים לעם ישראל, בין מגזרים ובין אנשים מדעות וממפלגות שונות. מאוד מצוי שיש חילוקי דעות בין יהודים. אומנם בארצות הברית הגדולה יש בסך הכול שתי מפלגות, אבל בישראל הקטנה יש בערך ארבעים! ולפעמים אנחנו לא מסכימים על נושאים כבדי משקל הקשורים לעתידו של עם ישראל, והוויכוח מתלהט ומגיע לדיבורים חריפים.
ברגעים כאלה עלינו לעצור, לקחת נשימה עמוקה ולהיזכר בדבריו החכמים של הרב קוק זצ”ל, הרב הראשי לישראל: “סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עימה הוא מקור חיים של כל החוכמה וכל היושר, וכל זולתה הכול הבל ורעות רוח” (איגרות הראי”ה יח). כלומר, זו טעות לחשוב שכל האמת והצדק והטוב נמצאים בכיס שלך, וכל השאר מדברים שטויות או רוצים להזיק לעם ישראל. ייתכן בהחלט שיש נקודות של אמת ורצונות טובים גם בצד השני, וראוי להצטייד בענווה ולהתייחס בכבוד גם לחולקים עלינו.
חורבן המקדש לא קרה רק בגלל מחלוקת אחת. זה קרה בגלל שאנשים נתנו להרבה חילוקי דעות קטנים וקטנוניות אישית להפוך לפילוגים עמוקים. הם לא יכלו לראות מעבר להבדלים ביניהם, ובסופו של דבר יצרו שנאה מיותרת. כשאנחנו מתקרבים לתשעה באב, זו הזדמנות לחשוב איך אנחנו מתמודדים עם חילוקי הדעות שלנו. האם אנחנו יכולים לנסות להבין את הצד השני? האם אנחנו יכולים לחלוק בלי לשנוא? האם אנו זוכרים שלפני ואחרי הכול אנחנו עדיין אחים?
כתיבה: הרב יוני לביא
בהמשך הטור בגיליון אב תשפ”ד,
לעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
