“אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָׁלַיִם, וְהַהֵיכָל בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאֲרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן שְׁתִיָּה לִפְנֵי הָאֲרוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם”, כך מספרים לנו חז”ל במדרש תנחומא.
מהי אבן השתייה המסתורית המונחת בהר הבית? כיצד נוצרה ומתי, ולמה שימשה?
מה שותים?
מסופר שביום הראשון לבריאה, עוד טרם יצירת העולם, נטל הקב”ה מתחת כיסא הכבוד אבן העשויה מאש, רוח ומים, והטיל אותה אל מקום בית המקדש בירושלים. שפיץ אחד שלה שקע במי תהום, ושפיץ אחר עלה אל הר הבית, במקום קודש הקודשים שבמרכזו של העולם. מהאבן הזו, אבן השְׁתִייה, התפשט העולם לבית המקדש, משם לירושלים, משם לארץ ישראל ועוד המשיך להתפשט לעולם כולו. וכך מסביר רש”י: “ציון נבראת תחילה, וסביביה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד”. מקום אבן השתייה מכונה “ציון”, והיא הייתה בבית המקדש בקודש הקודשים, וגובהה כשלוש אצבעות (כשלושה סנטימטרים מהקרקע). בתקופת בית ראשון היה מונח עליה ארון הברית, ומשחרב בית המקדש ואבד הארון – הניח עליה הכהן הגדול את מחתת הקטורת ביום הכיפורים, כפי שמלמד אותנו סדר העבודה: “וְהִנִּיחַ הַמַּחְתָּה בֵּין בַּדֵּי הָאָרוֹן. וּבְבַיִת שֵׁנִי מַנִּיחַ עַל אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה”.
רגע, אבל מה הכוונה “שתייה”? מדובר כאן במשקה כלשהו? ובכן, מסתבר שהמילה שתייה אינה קשורה למשקאות, אלא לכך שמהאבן נוסד העולם ועליה הושתת, כלומר: היא הבסיס שלו.
הכרית של יעקב אבינו
לפי המסורת, אבן השתייה שימשה כמקום עקידתו של יצחק, וכמקום המזבח שבנה דוד המלך בגורן ארוונה היבוסי כדי לעצור את המגפה שהכתה בעם ישראל (שכחתם את הסיפור? פשוט תפתחו ספר שמואל ב, פרק כד, פסוקים יח–כה). יש האומרים שבהוראת דוד שימשה האבן כבסיס לארון הקודש.
בפרקי דרבי אליעזר יוחסה האבן לכרית המאוד לא נוחה והדי נוקשה, שלא הייתה עוברת ביקורת מוצר בשום חברת כלי מיטה שמכבדת את עצמה: האבן ששם למראשותיו יעקב אבינו, מאבני המזבח שעליו נעקד יצחק. בכך למעשה הכין יעקב את האבן לבניית בית המקדש: “וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה, וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ”. אז רגע! אבן השתייה היא מטרום הבריאה, או שהיא האבן של יעקב? מבולבלים? גם אני. אלא שיש המספרים שאבן השתייה מבריאת העולם לא עמדה בחטאים של בני־האדם והחלה לאבד מיציבותה ולהתפורר. יעקב אבינו הוסיף את האבן שלו לאבן הראשונה כדי לחזק אותה ולהחזיק את בית המקדש.
ויש עוד הרבה מסורות ומדרשים. יש האומרים כי אבן השתייה שימשה כפקק גדול וכבד למעיינות תהום רבה. היא סתמה את הפתח ומנעה מהמים להתפרץ ולהציף את העולם, עד… עד שבני־האדם חטאו מאוד והגיע הזמן להביא מבול על הארץ. או אז הוסטה האבן והמבול התחיל: “בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה”.
אפרופו מים, כתבתי לכם קודם שאין קשר למשקאות, אבל קצת לא דייקתי: דווקא יש המייחסים את המילה שתייה לשתייה ממש, ואומרים שזו האבן שתחתיה יוצאים כל מי השתייה שבעולם. לרוויה!
בתור האבן שממנה התפשט העולם, יוצאים ממנה השפע והברכה לכל העולם. כידוע, לכל פרי וצמח יש תנאים מיטביים לצמיחתו. יש כאלה הזקוקים למזג אוויר חם ולשמש, ויש הזקוקים לצל ולקרירות כדי להתפתח. המדרש מספר שמאבן השתייה התפצלו עורקים עורקים של שפע לכל העולם, לכל יבשת ומדינה. שלמה המלך, החכם באדם, ידע זאת, ואם חפץ ליבו בצמח או בפרי מסוים שמקורם באפריקה, למשל – ידע היכן עובר עורק השפע לאפריקה, ובאותו מקום היה נוטע ושותל את הצמחייה שרצה בה – וזו פרחה ושגשגה כאילו הייתה באפריקה ממש. זו דרך מצוינת לחסוך את הצורך ביבוא פירות ותבלינים 😊
אבנים עם לב אדם
עד כאן מדרשים. אבל היכן נמצאת אבן השתייה בימינו? הדעה הרווחת היא שהאבן נמצאת תחת המבנה המכונה “כיפת הסלע” – כיפת הזהב הידועה שנמצאת במרכזו של הר הבית. “הסלע” הוא ככל הנראה אבן השתייה, שגם המוסלמים מכירים בקדושתה. וכך נאמר במדרש נסתרות רבי שמעון בר יוחאי: “והמלך השני שיעמוד מישמעאל יכבוש את כל המלכויות ויבוא לירושלים… וחוצב הר המוריה ועושה אותו מישור כולו. ועוד אמר רבי שמעון, ששמע מרבו: ‘ושים בסלע קינך’ – רואה אני את מלכם, שהוא בונה לו השתחוויה על אבן שתייה”. השתחוויה היא כמובן המקום בו משתחווים וסוגדים – מסגד.
אבל האם זו באמת אותה האבן ואותו המקום? כיצד יכולה האבן הנוכחית להיות אבן השתייה? גובהה של האבן בכיפת הסלע 2 מטרים, אורכה 15 מטרים ורוחבה 12 מטרים, והרי פתחנו ואמרנו שגובהה של אבן השתייה הוא כ־7 ס”מ מהקרקע בלבד? אלא שזה אומנם היה גובהה בתקופת בית המקדש, ומאז חלו שינויים במקום: כובשים עלו עליו, הוא ידע הרס, חורבן, חפירות ובנייה. בסלע נערכים שינויים עם הזמן, והוא יכול להיות בולט יתר על המידה ביחס לרצפה שהונמכה.
באבן השתייה שבכיפת הסלע יש חור, שממנו יורד פיר באורך שלושה מטרים אל מערה חלולה וקטנה, חלקה מעשה ידי אדם וחלקה טבעית. שם, על פי אחדים, נטמן ארון הברית. ואולי בכלל מדובר ב”שיתין” – מחילות שנחפרו בידי דוד תחת מקום המקדש, עד שהגיעו למי התהום? הרב גורן, שהיה בדעת מיעוט, סבר שאין זה מקום קודש הקודשים. לדעתו, הסלע הוא בכלל מקום המזבח החיצון, והשיתין הם החלל אשר תחתיו.
לצערנו, היכולת שלנו ללמוד ולחקור על המקום מוגבלת ביותר: האבן נמצאת בנקודה רגישה מאוד מבחינה דתית ופוליטית, וכמובן גם אסור לנו להיכנס למקום בשל טומאתנו. קדושת המקום בעינה עומדת, והאבן שהייתה בקודש הקודשים תשוב ותהיה שם לעתיד לבוא.
כתיבה: הודיה תעשה
מתוך גיליון אב תשפ”ד,
לעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
