הִיא – בִּשְׁנַת הַלִּמּוּדִים הִיא מוֹרָה בְּבֵית סֵפֶר יְסוֹדִי, וּבַקַּיִץ מַצִּילָה עֲסוּקָה. הוּא – אַחֲרֵי שֶׁטָּבַע שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, הֶחְלִיט לִלְמֹד קוּרְס מַצִּילִים. כַּיּוֹם הוּא מְנַהֵל בְּרֵכָה וְגַם הֵקִים בֵּית סֵפֶר נִפְרָד לְמַצִּילִים וּלְמַצִּילוֹת דָּתִיִים. קַבְּלוּ אוֹתָם, כּוֹכְבֵי הַקַּיִץ שֶׁלָּנוּ, הַמַּצִּילִים! נָא לָשִׂים כּוֹבַע יָם לִפְנֵי קְרִיאַת הַכַּתָּבָה!
הַכֹּל הִתְחִיל לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה לְעֵרֶךְ, כַּאֲשֶׁר בַּיִּשּׁוּב עֵלִי לֹא הָיְתָה מַצִּילָה לִבְרֵכַת הַנָּשִׁים. בַּיִּשּׁוּב חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ אַךְ מַצִּילָה – אַיִן. בַּצַּר לָהֶם, חִפְּשׂוּ מִישֶׁהִי מַתְאִימָה, תּוֹשֶׁבֶת הַיִּשּׁוּב, שֶׁתּוּכַל לִלְמֹד אֶת קוּרְס הַהַצָּלָה הַמְּאַתְגֵּר, וְגַם לְהַצְלִיחַ בּוֹ וּלְקַבֵּל תְּעוּדַת מַצִּילָה. זֶה הָיָה הָרֶגַע שֶׁבּוֹ אַיָּלָה קַנִיאֵל, מוֹרָה לְחִנּוּךְ גּוּפָנִי בְּבֵית סֵפֶר יְסוֹדִי, הֶחְלִיטָה לִקְפֹּץ לַמַּיִם. תַּרְתֵּי מַשְׁמָע.
“לְשִׂמְחָתִי, מְאֹד רָצִיתִי, אַךְ לְצַעֲרִי, לֹא כָּל כָּךְ יָדַעְתִּי לִשְׂחוֹת…” הִיא מְסַפֶּרֶת בְּרַאֲיוֹן לְמָגָזִין יְלָדִים. אַיָּלָה לֹא אָמְרָה נוֹאָשׁ וּבְתֹם שְׁלוֹשׁ שְׁנוֹת לִמּוּדִים מְפָרְכוֹת וְהָמוֹן אִמּוּנִים, עָבְרָה אַיָּלָה אֶת קוּרְס הַמַּצִּילוֹת בְּהַצְלָחָה.
מֵאָז, כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה הִיא מַצִּילָה, מוֹרָה לִשְׂחִיָּה וְאַף מַכְשִׁירָה בְּעַצְמָהּ מַצִּילוֹת בְּרֵכָה.
מָתַי הִתְחַלְתְּ לְהָבִין שֶׁאַתְּ נִמְשֶׁכֶת לַתְּחוּם?
“תָּמִיד הָיִיתִי סְפּוֹרְטִיבִית. אָהַבְתִּי לָרוּץ וּלְשַׂחֵק כַּדּוּרְסַל. לָמַדְתִּי קוּרְס הַדְרָכָה בְּוִינְגֵייט. הַמַּיִם עָזְרוּ לִי לְפַתֵּחַ אֶת הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלִּי, שֶׁהָיָה מְאֹד נָמוּךְ בְּכָל שְׁנוֹת יַלְדוּתִי וּנְעוּרַי. מַתָּנָה זוֹ אֲנִי שְׂמֵחָה לְהַעֲנִיק דֶּרֶךְ הַמַּיִם לְכָל מִי שֶׁמּוּכָן לְקַבֵּל אוֹתָהּ. בִּמְיֻחָד לְתַלְמִידַי הַצְּעִירִים וְגַם לַמְּבֻגָּרִים הַחוֹשְׁשִׁים מֵהַמַּיִם”.
עֲבוֹדַת הַמַּצִּיל הִיא אִינְטֶנְסִיבִית לְמַדַּי, וּבְחָדְשֵׁי הַקַּיִץ, שֶׁבָּהֶם עַם יִשְׂרָאֵל חַי בַּבְּרֵכָה וּבַיָּם, הִיא מַגִּיעָה לְשִׂיאָהּ. מִשְׁמְרוֹת הָעֲבוֹדָה אֲרֻכּוֹת מִן הַמְּקֻבָּל בְּמִקְצוֹעוֹת אֲחֵרִים וְעוֹמְדוֹת עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בְּמִקְרִים רַבִּים.
גַּם אַיָּלָה עָבְדָה סְבִיב הַשָּׁעוֹן, עַד שֶׁהֶחְלִיטָה לַעֲבֹד פָּחוֹת שָׁעוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִיא כְּבָר אֵשֶׁת מִשְׁפָּחָה. “אִם אֶבְחַר לַעֲבֹד הַרְבֵּה, תָּמִיד תִּהְיֶה עֲבוֹדָה”, הִיא אוֹמֶרֶת. “אַךְ כַּיּוֹם אֲנִי עוֹבֶדֶת מִשְׂרָה מְלֵאָה בְּהוֹרָאָה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, וְגַם אִמָּא לְאַרְבַּע, לָכֵן בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הוֹרַדְתִּי קְצָת מֵהָעֹמֶס בַּקַּיִץ. זֶה בְּהֶחְלֵט חָסֵר לִי”.
אֵיךְ מַצִּילִים מַצְלִיחִים לִשְׁמֹר עַל עֵרָנוּת בְּמִשְׁמָרוֹת כָּל כָּךְ אֲרֻכּוֹת?
“הָעֵרָנוּת נִשְׁמֶרֶת כַּאֲשֶׁר שׁוֹתִים הַרְבֵּה, נִשְׁאָרִים בְּמָקוֹם מוּצָל, וּמִשְׁתַּדְּלִים לֹא לְהִשָּׁאֵר בְּמָקוֹם אֶחָד, כָּל הַזְּמַן עַל הָרַגְלַיִם, כְּדֵי שֶׁהַמִּתְרַחֲצִים יַרְגִּישׁוּ בַּנּוֹכְחוּת שֶׁל הַמַּצִּיל”.
אֵיךְ עוֹבֶרֶת עָלַיִךְ הַמִּשְׁמֶרֶת בַּבְּרֵכָה?
“עָבַדְתִּי בְּהַרְבֵּה מְאֹד בְּרֵכוֹת. בְּחֵלֶק מֵהֶן פָּתַחְתִּי אֶת הַשְּׁעָרִים בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, וְאִם אִחַרְתִּי, כְּבָר עָמְדוּ בְּטוּר אָרֹךְ לְיַד הַדֶּלֶת וְקִבְּלוּ אֶת פָּנַי בְּכַעַס. בִּבְרֵכוֹת אֲחֵרוֹת הַמַּצִּיל מַגִּיעַ בְּשֶׁבַע, יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵר עַל בּוֹדְדִים בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָתָּיִים וְאָז פִּתְאוֹם יֵשׁ עֹמֶס וְהוּא לֹא יָכוֹל לָנוּחַ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת. אִם יֵשׁ לַמַּצִּיל עִם מִי לְדַבֵּר אָז תָּמִיד יוֹתֵר נֶחְמָד לְהַעֲבִיר אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת.
“בַּיִּשׁוּבִים לוֹמְדִים לְהַכִּיר אֶת אֹפִי הַיִּשּׁוּב דֶּרֶךְ הַבְּרֵכָה. בַּבְּרֵכוֹת הָעִירוֹנִיּוֹת מִתְעַנְיְנִים בִּשְׁלוֹם הַמַּצִּיל הַרְבֵּה פָּחוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל בַּיִּשׁוּבִים הַבְּרֵכוֹת פְּתוּחוֹת רַק בַּקַּיִץ, אָז הָעֲבוֹדָה עוֹנָתִית וְאִינְטֶנְסִיבִית. בִּבְרֵכוֹת עִירוֹנִיּוֹת אֶפְשָׁר לִמְצֹא עֲבוֹדָה כָּל הַשָּׁנָה”.
לִהְיוֹת מַצִּילָה זוֹ עֲבוֹדָה מַלְחִיצָה?
“הַלַּחַץ וְהַמֶּתַח קְשׁוּרִים לָאֹפִי שֶׁל הַמַּצִּיל וּלְנִסְיוֹנוֹ, וּבְעִקָּר לְכַמּוּת הַמִּתְרַחֲצִים. בָּרֶגַע שֶׁיֵּשׁ קְבוּצוֹת גְּדוֹלוֹת וּבָהֶן הַרְבֵּה מִתְרַחֲצִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִשְׂחוֹת אוֹ שֶׁאֵינָם מַגִּיעִים בִּקְבִיעוּת לַבְּרֵכָה, וּכְלָלֵי הַבְּטִיחוּת אֵינָם מֻכָּרִים לָהֶם, וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים לְהִזָּהֵר, הַמַּצִּיל נִמְצָא בְּמֶתַח רַב. הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁהַמִּשְׁמֶרֶת תַּעֲבֹר לְלֹא מִקְרִים שֶׁדּוֹרְשִׁים טִפּוּל רְפוּאִי. פְּצִיעוֹת וּטְבִיעָה יְכוֹלוֹת לִקְרוֹת כָּל כָּךְ בְּקַלּוּת, וְגַם אִם הֵן לֹא מִסְתַּיְּמוֹת בְּאָסוֹן הֵן גּוֹרְמוֹת לַמַּצִּיל הַרְבֵּה עֲבוֹדָה וּמֶתַח. הַמַּצִּיל גַּם אַחְרַאי לְחַלֵּק פְּלַסְטֵר אוֹ לְטַפֵּל בְּעִלָּפוֹן מֵהִתְיַבְּשׁוּת. כְּשֶׁהַמַּצִּיל מְטַפֵּל בְּמִתְרַחֵץ הוּא לֹא פָּנוּי לְהַזְהִיר מִפְּנֵי סַכָּנוֹת. מָה שֶׁהֲכִי מַלְחִיץ אֶת הַמַּצִּיל זֶה הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים וְאֵינָם מוּדָעִים לַסַּכָּנוֹת. עֵרָנוּת וּזְהִירוּת שֶׁל כֻּלָּם יְכוֹלוֹת לִמְנֹעַ פְּצִיעוֹת וּטְבִיעוֹת”.
אַיָּלָה מְסַפֶּרֶת שֶׁעוֹלָם הַהַצָּלָה בָּאָרֶץ קָטָן, וְכֻלָּם בּוֹ מַכִּירִים אֶת כֻּלָּם.
מַדּוּעַ תָּמִיד חֲסֵרִים מַצִּילִים בָּאָרֶץ?
“יֵשׁ הַרְבֵּה מַצִּילִים בָּאָרֶץ אַךְ מִקְצוֹעַ הַהַצָּלָה לֹא מַתְאִים לְכֻלָּם. זֶה דּוֹרֵשׁ הַרְבֵּה אַחֲרָיוּת וְהַרְבֵּה שְׁעוֹת עֲבוֹדָה. רֹב הַמַּצִּילִים הֵם סְטוּדֶנְטִים וְאַחֲרֵי שֶׁהֵם מְסַיְּמִים אֶת לִמּוּדֵי הַתֹּאַר הֵם לֹא כָּל כָּךְ עוֹסְקִים בַּתְּחוּם.
“קָשֶׁה מְאֹד לַעֲבֹר אֶת קוּרְס הַמַּצִּילִים בְּהַצְלָחָה. לְגַבֵּי הַקַּבָּלָה אֵלָיו, הַדְּרִישׁוֹת מֵהַבָּנִים וּמֵהַבָּנוֹת זֵהוֹת, אֲבָל לַבָּנוֹת יוֹתֵר קָשֶׁה. לְמִי שֶׁמַּגִּיעַ עִם רֶקַע בִּשְׂחִיָּה קַל יוֹתֵר לְהִתְקַבֵּל, אַךְ בִּגְלַל עִנְיָן הָאַחֲרָיוּת לֹא הַרְבֵּה נוֹהֲרִים לְקוּרְס הַמַּצִּילִים. בָּנוֹת דָּתִיוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא מַגִּיעוֹת עִם יֶדַע בִּשְׂחִיָּה אוֹ עִם כֹּשֶׁר גּוּפָנִי מְפֻתָּח, לָכֵן חֲסֵרוֹת הַרְבֵּה מַצִּילוֹת, בִּמְיֻחָד בַּמִּגְזָר הַזֶּה”.
הַאִם מִקְצוֹעַ הַמַּצִּיל נֶחְשָׁב מְבֻקָּשׁ?
“מְאֹד אַטְרַקְטִיבִי לִהְיוֹת מַצִּיל. קָשֶׁה אוֹ נוֹחַ זֶה תָּלוּי בַּבְּרֵכָה, בָּעוֹנָה וּבָאֹפִי שֶׁל הַמַּצִּיל. הַתַּפְקִיד לֹא מַתְאִים לְכָל אֶחָד, וְהוּא דּוֹרֵשׁ עֵרָנוּת וְרֹאשׁ גָּדוֹל”.
מַהוּ הַשָּׂכָר שֶׁל מַצִּיל?
“הַשָּׂכָר תָּלוּי בְּמִסְפַּר שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה וּבָעוֹנָה. לְדַעְתִּי, הַטְּוָח הוּא בֵּין שְׁלוֹשִׁים לִשְׁמוֹנִים שְׁקָלִים לְשָׁעָה”.
אֵילוּ תְּכוּנוֹת נִדְרָשׁוֹת מִמַּצִיל?
“עֲמִידָה זְקוּפָה וְלֹא מִתְנַצֶּלֶת, סַבְלָנוּת, אַחֲרָיוּת, כֹּשֶׁר עֲמִידָה בַּמִּשְׁמָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת,
רֹאשׁ גָּדוֹל וִיכֹלֶת לִפְעֹל בְּמַצְּבֵי לַחַץ”.
הַיּוֹם, כְּשֶׁאַתְּ בְּעַצְמֵךְ כְּבָר מַדְרִיכַת מַצִּילוֹת, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאַתְּ רוֹאָה אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר כְּמַצִּילָה?
“לָמַדְתִּי שֶׁתְּחוּם הַהַצָּלָה לֹא מַתְאִים לְכָל אֶחָד. צָרִיךְ יְכֹלֶת גּוּפָנִית וְגַם אֹפִי חָזָק. אֲנִי מְלַוָּה בָּנוֹת תַּהֲלִיךְ אָרֹךְ, שֶׁל שָׁנִים, עַד שֶׁהֵן מַגִּיעוֹת וּמַצְלִיחוֹת. אֲנִי מְאֹד מַעֲרִיכָה אֶת הַנְּחִישׁוּת וְאֶת הַהַתְמָדָה שֶׁלָּהֶן”.
אַיָּלָה מְסַפֶּרֶת כִּי סְבִיבַת הַמַּיִם נוֹתֶנֶת לָהּ רֹגַע וְסִפּוּק, וְהִיא מַמְלִיצָה לְכָל אֶחָד לִהְיוֹת בִּסְבִיבַתָם הַמַּרְגִּיעָה שֶׁל הַמַּיִם. “אֲנִי אוֹהֶבֶת לִרְאוֹת אֲנָשִׁים שׂוֹחִים וְנֶהֱנִים בַּמַּיִם, לָכֵן אֲנִי עוֹסֶקֶת בְּהַדְרָכַת שְׂחִיָּה וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לָתֵת לַאֲנָשִׁים בִּטָּחוֹן בַּמַּיִם, כְּדֵי שֶׁזֶּה יִהְיֶה מָקוֹם שֶׁל הֲנָאָה וְלֹא שֶׁל חֲשָׁשׁוֹת. הַשְּׁהִיָּה הַבְּטוּחָה בַּמַּיִם מְאֹד מַרְגִּיעָה, וְאִם כֻּלָּם יִשְׂחוּ הָעוֹלָם יִהְיֶה מָקוֹם הַרְבֵּה פָּחוֹת מַלְחִיץ, לְדַעְתִּי”, הִיא אוֹמֶרֶת.
“לַמַּיִם יֵשׁ סְגֻלוֹת רַבּוֹת שֶׁל רִפּוּי, הַרְפָּיָה, וּתְחוּשָׁה שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל הַסְּבִיבָה.
כָּל אֵלֶּה חֲשׁוּבִים לַבְּרִיאוּת הַגּוּפָנִית וְלַבְּרִיאוּת הַנַּפְשִׁית. בַּמַּיִם גַּם אֲנָשִׁים עִם מִגְבָּלָה גּוּפָנִית יְכוֹלִים לְהַפְעִיל אֶת הַגּוּף.
“הַהַצָּלָה עֲבוּרִי זֶה מִפְגָּשׁ עִם אֲנָשִׁים וּלְמִידָה עַל הָאֹפִי שֶׁלָּהֶם דֶּרֶךְ הַתְּנוּעָה שֶׁלָּהֶם בַּמַּיִם. אֲנִי מְאֹד אוֹהֶבֶת לְהַכִּיר אֲנָשִׁים, וְהַמַּיִם תּוֹרְמִים לְכָךְ וּפוֹתְחִים פֶּתַח לְשִׂיחַ אֲמִתִּי”.
צִפּוֹר קְטַנָּה לָחֲשָׁה לִי שֶׁבְּאַמְתַּחְתֵּךְ מֵדַלְיוֹת לֹא מְעַטּוֹת.
“אָמְנָם אֲנִי עוֹסֶקֶת בִּשְּׂחִיָּה, אַךְ הַתְּחוּם הָאָהוּב עָלַי הוּא רִיצוֹת אֲרֻכּוֹת. בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת קִבַּלְתִּי מֵדַלְיוֹת וּגְבִיעִים, בְּעִקָּר מִמֵּרוֹצִים עֲמָמִיִּים שֶׁל חֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים. כִּסְטוּדֶנְטִית וּכְנַעֲרָה בַּתִּיכוֹן הִתְחָרֵיתִי בְּרִיצוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת מֶטְרִים וְשֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מֶטְרִים. יֵשׁ לִי מֵדַלְיוֹת כֶּסֶף מִתְּקוּפַת הַתִּיכוֹן מִגִּבְעַת וָשִׁינְגְטוֹן, מֵאַלִּיפוּת הָאֻלְפְּנוֹת, וְכִסְטוּדֶנְטִית זָכִיתִי בְּמֵדַלְיַת אָרָד בְּתַחֲרוּת אַסָ”א לִסְטוּדֶנְטִים מִכָּל הָאָרֶץ”.
יָפֶה! בִּימוֹת הַשָּׁנָה אַתְּ מוֹרָה לְחִנּוּךְ גּוּפָנִי. אֵילוּ טִיפִּים יֵשׁ לָךְ לִילָדִים שֶׁרוֹצִים לִהְיוֹת בְּכֹשֶׁר אֲבָל קְצָת קָשֶׁה לָהֶם?
“לִבְחֹר תְּחוּם שֶׁכֵּיף לָכֶם לַעֲסֹק בּוֹ. לְהַצִּיב מַטָּרָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲקָב מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁמַּתְחִילִים, וְלִרְאוֹת כֵּיצַד מִתְקָרְבִים לַיַּעַד, כְּכָל שֶׁמַּרְבִּים בְּאִמּוּנִים. כַּמּוּבָן, לֹא לְהַגְזִים, אַךְ פַּעֲמַיִם-שָׁלוֹשׁ בְּשָׁבוּעַ תָּמִיד יוֹבִילוּ לְהִתְקַדְּמוּת”.
לְסִיּוּם, אֵילוּ מִשְׁפָּטִים נִשְׁמָעִים הֲכִי הַרְבֵּה מִפִּיהֶם שֶׁל הַמַּצִּילִים בְּמַהֲלָךְ הַמִּשְׁמֶרֶת?
“לֹא לַעֲבֹר אֶת הַקַּו הָאָדֹם, לָשִׂים כּוֹבַע יָם, לֹא לִקְפֹּץ, לֹא לָרוּץ בְּשֶׁטַח הַבְּרֵכָה. הַיַּלְדָּה עִם הַגַּלְגַּל לַחֲזוֹר לָרְדוּדִים…”
תְּחוּם הַהַצָּלָה הוּא עוֹלָם קָטָן, זֹאת שָׁמַעְתִּי כְּבָר מֵאַיָּלָה, אַךְ לֹא הֵבַנְתִּי עַד כַּמָּה, עַד שֶׁדִּבַּרְתִּי עִם דּוּדוּ מוֹלְסוֹן. דּוּדוּ, מִי שֶׁנִּמְצָא בִּתְחוּם הַהַצָּלָה כְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, בַּתְּחִלָּה כְּמַצִּיל, וְאַחַר כָּךְ כְּחוֹנֵךְ מַצִּילִים, הוּא שֶׁהֵקִים אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַנִּפְרָד לְמַצִּילִים וּלְמַצִּילוֹת, הָרִאשׁוֹן מִסּוּגוֹ בָּאָרֶץ. אַיָּלָה מַדְרִיכָה אֶת הַמַּצִּילוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיִּחוּדִי שֶׁהֵקִים דּוּדוּ.
כַּיּוֹם דּוּדוּ, תּוֹשָׁב בֵּית אֵל, מְנַהֵל בְּרֵכָה בְּנוֹסָף לַנִּהוּל וְלַהַדְרָכָה בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁהֵקִים. בְּבֵית הַסֵּפֶר מֻסְמָכִים מַצִּילִים וּמַצִּילוֹת רַבִּים לִתְחוּמֵי הַהַצָּלָה בְּמַיִם.
כְּבָר כְּיֶלֶד אָהַב דּוּדוּ אֶת מֶדְיוּם הַמַּיִם הַשָּׁקֵט. כַּאֲשֶׁר הָרֹאשׁ שָׁקוּעַ בַּמַּיִם הַכֹּל רָגוּעַ. “זֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַתּוֹרָה – הָעִסּוּק בָּהּ מַשְׁקִיט אֶת הַטְרָדוֹת. וַהֲלֹא אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה…” הוּא אוֹמֵר.
מָה שֶׁהֵבִיא אוֹתוֹ לַעֲסֹק בִּתְחוּם הַהַצָּלָה הוּא מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא קוֹרֶה לְכָל אֶחָד. “בְּמַהֲלָךְ חַיַּי טָבַעְתִּי פַּעֲמַיִם בַּבְּרֵכָה וּפַעַם אַחַת בַּיָּם, וְזֹאת כַּאֲשֶׁר כְּבָר יָדַעְתִּי לִשְׂחוֹת. פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֵּן אַחַת עֶשְׂרֵה, שָׂחִיתִי מֶרְחָק רַב בְּתוֹךְ הַיָּם וְכַאֲשֶׁר פָּנִיתִי לַחוֹף וְרָצִיתִי לָשׁוּב תַּשׁ כֹּחִי. לְמַזָּלִי, הָיָה זֶה בְּחוֹף מֻכְרָז. הַמַּצִּיל זִהָה אֶת הַמַּצָּב וּמָשָׁה אוֹתִי כְּשֶׁהָיִיתִי בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת, מִלֵּב הַיָּם. זֶה הָיָה קְצָת מַפְחִיד”, הוּא נִזְכָּר.
כֵּיצַד הִתְחַלְתָּ לַעֲסֹק בַּתְּחוּם?
“בְּגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נִגַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת קוּרְס מַצִּילִים וּמֵאָז הִתְקַדַּמְתִּי רַבּוֹת, הֵן בִּתְחוּם הַצָּלַת הַחַיִּים וְהֵן בִּתְחוּם הַמְּנִיעָה, שֶׁבּוֹ לִמַּדְתִּי מֵאוֹת יְלָדִים שְׂחִיָּה, בְּכָל הַגִּילִים וּבְרָמוֹת שׁוֹנוֹת”.
מָה הֵבִיא אוֹתְךָ לְהָקִים בֵּית סֵפֶר לְמַצִּילִים וּלְמַצִּילוֹת דָּתִיִים?
“בְּמַרְבִּית בָּתֵּי הַסֵּפֶר לַהַצָּלָה, כַּאֲשֶׁר מְעֻנְיָנִים לַעֲבֹר קוּרְס כָּזֶה בְּהַפְרָדָה, צָרִיךְ לְאַרְגֵּן בְּאֹפֶן עַצְמָאִי קְבוּצָה כָּזוֹ, וְרַק אָז נִתֶּנֶת הָאֶפְשָׁרוּת לִלְמֹד כָּךְ. בִּגְלַל הַקֹּשִׁי לְאַרְגֵּן קְבוּצָה כָּזוֹ, הֶחְלַטְתִּי שֶׁכַּאֲשֶׁר אוּכַל, אָקִים בֵּית סֵפֶר כָּזֶה בְּעַצְמִי, וִיהֵא זֶה לְתוֹעֶלֶת רַבָּה עֲבוּר שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, הַמַּקְפִּידִים עַל הַהַפְרָדָה בֵּין גְּבָרִים לְנָשִׁים. מַאֲמַצַי נָשְׂאוּ פְּרִי, וְכַאֲשֶׁר הֻסְמַכְתִּי לְ’חוֹנֵךְ מַצִּילִים’ הִתְחִילוּ לִפְנוֹת אֵלַי בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת הַמְּעֻנְיָנִים בְּקוּרְס מַצִּילִים נִפְרָד”.
מִי מַגִּיעַ לִלְמֹד אֶצְלְכֶם?
“לְבֵית הַסֵּפֶר מַגִּיעִים כָּל הַמְּעֻנְיָנִים בְּקוּרְס מַצִּילִים נִפְרָד, מִכָּל קֶשֶׁת הָעוֹלָם הַדָּתִי וְגַם כָּאֵלּוּ שֶׁאֵינָם דָּתִיִים. הָחֵל מֵחֲסִידֵי בֶּעלְז וְתוֹלְדוֹת אַהֲרֹן, וְכַלֵּה בְּשׁוֹמֵר מָסֹרֶת שֶׁלֹּא מַפְרִיעַ לוֹ לַעֲבֹר קוּרְס בְּנִפְרָד, כִּי הַשָּׁעוֹת יוֹתֵר מִסְתַּדְּרוֹת לוֹ”.
דּוּדוּ מַסְבִּיר כִּי כָּל קוּרְס הַבָּנוֹת – הַחֵלֶק הָעִיּוּנִי, הַמַּעֲשִׂי וְהָעֶזְרָה הָרִאשׁוֹנָה, מֻעֲבָר בִּידֵי מַדְרִיכָה וּבְנוֹכְחוּת בָּנוֹת בִּלְבַד. עַד עַתָּה הֻכְשְׁרוּ וְהֻסְמְכוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר כַּמָּה עֶשְׂרוֹת מַצִּילִים וּמַצִּילוֹת. הוּא מְסַפֵּר כִּי אֲחוּזֵי הַהַצְלָחָה בְּבֵית הַסֵּפֶר עוֹמְדִים עַל מֵאָה אֵצֶל כָּל הַתַּלְמִידִים כְּבָר בַּבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה, וְכֻלָּם נִגָּשִׁים!”
“פָּנְתָה אֵלַי בֶּעָבָר מִישֶׁהִי שֶׁחִכְּתָה שְׁמוֹנֶה(!) שָׁנִים לַקּוּרְס, הֱיוֹת שֶׁבַּקּוּרְס שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּתְּפָה לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים נִכְשְׁלָה בִּגְלַל חֲרִיגָה שֶׁל שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת בְּאֶחָד מֵהַמִּבְחָנִים. אֶצְלֵנוּ הִיא סִיְּמָה בְּהַצְלָחָה, וְהִיא עַתָּה עוֹבֶדֶת בַּתְּחוּם. לְעִתִּים שׁוֹאֲלִים אוֹתִי, מַדּוּעַ אַתָּה פּוֹתֵחַ קוּרְס מַצִּילִים גַּם כַּאֲשֶׁר הַקְּבוּצָה אֵינֶנָּה מְלֵאָה, וַאֲנִי מֵשִׁיב שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַצָּב שֶׁבּוֹ אַחַד הַתַּלְמִידִים יִגַּשׁ לְקוּרְס מְעֹרָב בִּגְלַל הָעִקּוּב בִּפְתִיחַת קוּרְס נִפְרָד. וְהָיְתָה זוֹ בִּרְכָתִי בַּעֲמָלִי”.
אַתָּה כְּבָר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מַצִּיל. סַפֵּר חֲוָיוֹת.
“כַּיָּדוּעַ, הַהֶבְדֵּל הַיָּחִיד בֵּינִי לְבֵין הַנִּצּוֹל זֶה הַגִּישָׁה שֶׁבָּהּ אֲנִי נִכְנָס לַמַּיִם. אֲנִי תָּמִיד אוֹמֵר לַתַּלְמִיד שֶׁ”מַּצִּיל טוֹב זֶה מַצִּיל יָבֵשׁ”, אַךְ לְעִתִּים, אֵין הַדָּבָר מַצְלִיחַ כָּל כָּךְ. כָּךְ קָרָה כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי עִם תַּלְמִידַי לְיוֹם כֵּיף בְּאַחַת הַבְּרֵכוֹת. כָּרָגִיל, הוֹשַׁבְתִּי אֶת כָּל תַּלְמִידֵי בֵּית הַסֵּפֶר (כִּתּוֹת א-ו) וּוִדֵּאתִי שֶׁכֻּלָּם בְּקֶשֶׁב רַב אֵלַי, שׂוֹחַחְתִּי אִתָּם עַל בְּטִיחוּת, הִיגְיֵנָה וּמִשְׁמַעַת בַּבְּרֵכָה. הֵם קִבְּלוּ הַנְחָיוֹת בְּרוּרוֹת הֵן מִמֶּנִּי וְהֵן מִצֶּוֶת הַמּוֹרִים הַמְּלַוֶּה. לְאַחַר כִּשְׁתֵּי דַּקּוֹת מֵאָז שֶׁנִּכְנְסוּ לַמַּיִם שָׁמַעְתִּי אֶת אַחַד הַמּוֹרִים צוֹעֵק: “מַצִּיל! מַצִּיל!” בַּזְּמַן הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי בְּתַפְקִיד שֶׁל מוֹרֶה מְלַוֶּה, שֶׁנִּמְצָא בְּסָמוּךְ לַמַּיִם וְלֹא בְּתַפְקִיד הַמַּצִּיל. אַחַר כָּךְ הִתְבָּרֵר כִּי הַיֶּלֶד קָפַץ קְפִיצַת רֹאשׁ לַמַּיִם הָרְדוּדִים, נֶחְבָּל בְּרֹאשׁוֹ וְאִבֵּד אֶת הַהַכָּרָה. אַחַד הַיְּלָדִים (וְלֹא הַמַּצִּיל…) שָׂם לֵב לְכָךְ, הוֹצִיא אֶת חֲבֵרוֹ מֵהַמַּיִם וְקָרָא לְעֶזְרָה. רַצְתִּי אֶל הַיֶּלֶד וּבִצַּעְתִּי בּוֹ פְּעֻלּוֹת הַחְיָאָה. לִפְנֵי שֶׁמָּדָ”א הִגִּיעוּ כְּבָר שָׁבָה אֵלָיו הַכָּרָתוֹ וְהוּא פֻּנָּה לְבֵית הַחוֹלִים. הוּא הֶחְלִים מִמַּכָּתוֹ וְכָעֵת הִנּוֹ בָּרִיא לַחֲלוּטִין. מִמַּעֲשֶׂה זֶה נִתַּן לִלְמֹד שְׁנֵי דְּבָרִים: א. יֵשׁ לְהַפְעִיל שִׁקּוּל דַעַת וְלֹא לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁיִּתָּכֵן כִּי אֵינָם בְּטִיחוּתִיִּים. ב. גַּם הַמַּצִּיל אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִרְאוֹת וְלִמְנֹעַ אֶת כָּל הַסַּכָּנוֹת הַצְּפוּיוֹת בִּמְקוֹמוֹת מְהַנִּים אֵלּוּ, הַבְּרֵכָה אוֹ הַיָּם”.
מִמְּרוֹמֵי נִסְיוֹנְךָ הֶעָשִׁיר, אֵילוּ עֵצוֹת אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לַיְּלָדִים שֶׁנּוֹפְשִׁים בַּקַּיִץ, בַּיָּם אוֹ בַּבְּרֵכָה?
הָעֵצָה הַיְּחִידָה הִיא: חוֹבָה לְהִכָּנֵס רַק לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַצִּיל, וְיֵשׁ לְהִשָּׁמַע לְהוֹרָאוֹתָיו.
מאת: עדי אהרון
