לפני כמה חודשים יצאה סדרת טלוויזיה דוקומנטרית בשם "רבנו", המספרת את סיפור חייו ופועלו של רבי נחמן מברסלב (1772–1810). במהלך הסדרה רואיינו דמויות שונות ומגוונות שהביעו את דעתן וסיפרו על מפגשיהן עם תורתו ופועלו של אחד מענקי הדורות, שיותר מ־200 שנה אחרי הסתלקותו ממשיך להשפיע על מיליונים של דתיים וחילוניים, חסידים ומתנגדים, פילוסופים וחוקרים, יהודים ולא יהודים בארץ ובעולם.
גם אני באופן אישי הצצתי בתורותיו ונשביתי בקסם דמותו יוצאת־הדופן והחד־פעמית של רבי נחמן. היה זה לפני כ־14 שנה, כשעברתי עם משפחתי לארץ הגליל על שדותיה, יערותיה ומרחביה, ובמיוחד לאזור מרום הגליל, שמשמש מעוז לרבים מחסידי ברסלב, והפך עבורי למצע ותשתית להעמקה וחיבור לרבי נחמן, לתורותיו ולעצותיו.
מעט מעט התחלתי לקרוא את ספריו, לשמוע שיעורים מפי חסידיו המובהקים ולקיים חלק מעצותיו: לצאת לשדה או למקום מבודד ללא הסחות דעת כדי לעצור את מרוץ החיים, לנשום, להתבונן, לעשות חשבון נפש ולדבר עם ה', לחפש ולבקש לראות טוב בעצמי, באשתי, בילדיי, בהוריי ובעולם שסביבי, ללמוד לשמוח בחלקי גם אם הוא חלק קטן או קשה, נמוך או חסר, ובעיקר לבחור מחדש בכל יום ורגע להתחיל מבראשית…
עם השנים הפך רבי נחמן לאחת הדמויות המרכזיות שמעוררות השראה בחיי, ממנו אני מקבל כלים ועצות שעוזרות להפוך אותי לאדם טוב יותר, שלם יותר ושמח יותר בחלקו.
הסדרה "רבנו", כמו רבי נחמן עצמו, היא סוחפת ומטלטלת, ותוך כדי הצפייה מצאתי את עצמי צולל ונשאב לתוכה, אבל באותה נשימה נתקלתי בסדרה בתופעה שמצויה אצל חלק מחסידי רבי נחמן (ולא רק אצלם, והאמת שלעיתים גם אצלי) שמעוררת בי סלידה והתנגדות.
נראה כי יש צורך ללא מעט חסידים באשר הם: חסידי רבי נחמן, חסידי הרבי מליובאוויטש, חסידי הרב אשלג ועוד, להציג ולהוכיח שרבם הוא הגדול מכולם. אותו צורך נובע לטעמי בין השאר מיסוד התחרות, שמסתבר שנמצא וטבוע לא רק באולמות הספורט והכדורסל, אלא גם בעולמות הרוחניים של הדתיים והחסידים. ולמרות שלהבדיל, זו "תחרות דקדושא", וכמאמר חז"ל "קנאת סופרים תרבה חוכמה" – עדיין מסתבר שתחרות כמו תחרות, גם כשהיא תחת כותרת רוחנית, מוּעדת להוביל לקנאה (לא של סופרים), טינה, לשון הרע ואלימות.
במובן מסוים הזכירה לי הסדרה "רבנו" סדרת דוקו אחרת בשם "הריקוד האחרון", שיצאה כמה חודשים לפני כן: סדרת הטלוויזיה על מייקל ג'ורדן וה"שיקגו בולס", שסיפרה ותיעדה את עונת האליפות השישית של הקבוצה והציגה את מייקל במרכז העלילה, תוך שהיא מנסה להבהיר לצופים ולעולם כולו שמייקל ג'ורדן הוא הזכר אלפא והטוב מכולם.
קצת אירוני שדווקא רבי נחמן עצמו מנסה בדרכים שונות ומגוונות בתורותיו להוציא את הרוח ממפרשי התחרותיות ולנפץ עגלי זהב ועבודת אלילים מסוגים שונים. בסיפור המעשיות של "החכם והתם" רבנו מזכיר לנו כמאמר התם: "שזה מעשה שלו וזה מעשה שלי… ולמה לנו לדבר מאחרים…"
כשנשכיל להבין ולזכור שיש רק בעל בית אחד לבירה, שאין עוד מלבדו ואפס זולתו, אזי תתבטל הקנאה, השנאה והתחרות, ויוכל כל אחד לשמוח בחלקו, לממש את ייעודו ולתרום את חלקו לעולם הרמוני, שלם ומתוקן.
"…ולפני אחד מה אתה סופר" (ספר היצירה)
