כשהייתי ילדה, הדבר הראשון שקראתי כשקיבלתי את התעודה היה ה"ממני אליך" שכתבה המורה. אני לא יודעת איך קוראים לזה אצלכם, אבל הכוונה היא למילים האישיות שהמורה רושמת לתלמיד בסוף התעודה.
יותר מהציונים היה לי חשוב ובדרך כלל גם נעים לדעת מה המורה חושבת עלי היה לי חשוב לדעת שהיא רואה בי בן אדם ולא רק מכונת ציונים. גם אני השתדלתי לראות במורים בני אדם ולא רק מכונת ידע וציונים. אמרתי להם "בוקר טוב" "מה נשמע?" ולמרות שעשיתי לא מעט שטויות השתדלתי תמיד לכבד אותם ולהיות נחמדה ולכן אם תפגשו היום אחת מהמורות שלימדו אותי פעם, הם יספרו לכם שהייתי ילדה נ-ה-ד-ר-ת!
אך למרות שהייתי נחמדה , כשהייתי בכיתה י' קיבלתי פעם 8 מתוך 100 במבחן במתמטיקה. אני די מתביישת לספר את זה , בעיקר כי זה הגיע לי. באותה תקופה זלזלתי וכמעט ולא נכנסתי לשיעורים ולא השקעתי בשיעורי הבית.
הייתי מזועזעת מהתוצאה של המבחן ומזועזעת לגלות שלהתנהגות שלי יש מחיר. אחרי המבחן הזה החלטתי לקחת את עצמי בידיים וללמוד ברצינות. למדתי הרבה, השקעתי והשתדלתי ובסוף קיבלתי בבגרות 83. כמובן שרציתי לקבל 100, אבל ידעתי שה-83 הוא ה100 שלי.