השנה היא 1994. אני, תלמיד כיתה ה’, מגיע בפעם הראשונה בחיי לריאיון קבלה לבית ספר – המכינה בכפר סבא. אני מגיע לריאיון עם אבא שלי ונכנס לחדר של שמוליק, מנהל בית הספר. בשלב מסוים אבא שלי יוצא מהחדר ואני ושמוליק נשארים לבד.
שמוליק נתן לי כמה תרגילים במתמטיקה. היה שם למשל חילוק ארוך, שלא התקשיתי בו. אני חושב שזו גם הפעם היחידה בחיי שעזר לי לדעת חילוק ארוך, אבל זה כבר לטור אחר. בכל מקרה, את החלק הראשון עברתי בקלות.
החלק השני זכור לי במעורפל, יש מצב שזה היה משהו באנגלית, עברית או ארמית.
החלק השלישי היה קשור להלכה, ושם פישלתי בענק. לא היה לי מספיק ידע, אבל זה היה מעבר לזה – אשכרה נפלתי בשאלה “כשתשעה באב יוצא בראש חודש, צמים או לא?”
אם אתם חושבים על התשובה יותר משנייה, אתם לא בכיוון הנכון. תשעה באב לא יכול לצאת בראש חודש. אבל אני נפלתי בזה. ושתדעו לכם, אני נזכר בזה היום ואני עדיין נבוך. בסוף התקבלתי לבית הספר למרות הכול, ולימים הופעתי בו את ההופעה הראשונה שלי בתשלום מלא. בהלכה, אגב, קיבלתי “מספיק” בתעודה. הספיק.
***
לבית הספר השני כבר התקבלתי יותר בקלות. הגעתי בתור תלמיד כיתה ח’ (במכינה בכפר סבא) לראיונות לישיבת בני עקיבא נתניה. כשהגעתי למבחנים קיבלו אותי בשמחה תלמידים אחרים מבית הספר הזה, שבקושי הכרתי, וזה ממש ריגש אותי (דב אפרתי, תודה על זה).
במבחן במתמטיקה צדקתי ב־22 מתוך 23 שאלות, ואני אפילו זוכר שהייתי מאוד מתוסכל מזה שטעיתי בשאלה האחרונה. לסקרנים שביניכם, השאלה הייתה: A הוא 20% מ־B. כמה הוא B לעומת A? (פשוט, נכון? אבל תשעה באב בראש חודש, לעומת זאת… לא משנה). התקבלתי לבית הספר.
מה שהיה מעניין הוא שבבגרויות המשכתי באותו אופן: במתמטיקה קיבלתי 95 ב־5 יחידות, בהלכה סיימתי עם 65. לא הצלחתי ללמוד את המקצוע הזה. רק אחרי הבגרות גיליתי שיש בסוף הספר אינדקס שמאפשר לך למצוא בקלות כל דבר. נו שוין.
בהמשך היו לי מבחני קבלה שונים שאת כולם עברתי בהצלחה. מבחני קבלה קשוחים לגדנ”ע – בני נוער מהארץ ומחו”ל שחורשים את הארץ בטיולים. עם ראיונות בעברית ובאנגלית, מבחני דינמיקה קבוצתית (תגלו כשתהיו גדולים) ועוד. הייתי דתי יחיד בין חילונים, והתקבלו רק אחד מעשרה. ואני התקבלתי.
התקבלתי להיות יועץ משכנתאות, קופירייטר, כותב ב”מצב האומה” לגורי אלפי וליאור שליין. התקבלתי לעתודה, למכללה, לאוניברסיטה, ליישוב קהילתי, ואפילו אשתי קיבלה אותי – שזה לא ברור מאליו.
ולמרות כל הפעמים הללו שהתקבלתי, אני עדיין לא שוכח את הפעם ההיא שחשבתי שצריך לצום אם תשעה באב יוצא בראש חודש – וכהוכחה לזה, ממש כשכתבתי את המשפט הנוכחי, בדקתי בגוגל האם יש סיכוי שתשעה באב אכן יֵצא בראש חודש ואז צריך לצום.
התוצאה הראשונה, אגב, הייתה “חחחחחחחח זה אתה”.
