רב עם זקן, חליפה שחורה ומקטרת. ככה הייתם כנראה מתארים את הרב – איש שפירש את כל הש”ס והתנ”ך. אבל אני רוצה לספר לכם סיפור שונה מזווית קצת אחרת – הזווית שלי, בתור ילדה שגדלה ממש שם, בתוך חצר החסידים של הרב שטיינזלץ, ותאמינו או לא – זו חצר חסידים אמיתית, ממש כמו בגליציה.
הרב היה נוכח בחיים שלי עוד לפני שנולדתי, והיה נוכח גם לאורך כל חיי כילדה קטנה, ובעצם עד היום. הרב היה הבן־אדם הכי חכם בעולם. אהבתי מאוד לשמוע סיפורים עליו ודברי חוכמה ממנו. פעם אחת נפגשנו איתו בגן חיות – ככה ממש! במקרה עמדנו ליד הכלוב של הפלמינגו, והרב היה שם. מרב גדול כמוהו היית מצפה שיסביר לך משהו על פרשת השבוע שמתקשר אל הפלמינגו, אבל הוא דווקא הסביר לנו למה הם ורודים ומאיפה הביאו אותם ודברים אחרים על אודותיהם…
אתם מבינים, כילדה בכלל לא ראיתי אותו בתור רב, אלא בתור אדם זקן וחכם שמבין בפלמינגו. ולא רק בהם – גם בכדורגל, כדורסל ופוליטיקה. כשגדלתי, הבנתי שהוא רב שלומד תורה כמו כל הרבנים, אבל בעצם לא כמו כולם. בכל זאת, היה בו משהו שובבי.
פעם אחת הלכנו כל המשפחה למכון (המשרד של הרב). אבא אמר שהולכים למסיבה של הרב כי יש לו יום הולדת. הוא גם סיפר לי שהרב מסיים את הש”ס בכל שנה ביום ההולדת שלו. “מה זה ש”ס?” שאלתי, ואבא הלך איתי לארון הספרים והראה לי ספרים גדולים ועבים. “את כל זה הוא קרא?!” נדהמתי. לא האמנתי שמישהו יכול לקרוא את כל הספרים האלו כל שנה מחדש. ואם לומר את האמת, עד היום אני לא מאמינה…
בכל שנה היינו הולכים לעשות את חגי תשרי עם הרב וכל החסידים. בסוף תפילת יום כיפור הייתה התוועדות, והרב היה עולה על השולחנות, רוקד ועושה גלגלונים. בשנים האחרונות היה לו קשה לעשות גלגלונים, אבל הוא בהחלט רקד. בעיניים של ילדה קטנה זה היה מראה מדהים.
אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל לחסידים יש מנהג ישן וקצת מוזר. קוראים לזה “להתוועד”. ב”התוועדות” יושבים כולם סביב שולחן אחד ארוך, שרים ניגונים, מספרים סיפורים ושותים אלכוהול. תמיד אהבתי לשבת ולהקשיב לניגונים ולסיפורים, ואל תגלו לאף אחד – אבל לפעמים נתנו לי גם לשתות קצת ערק או ויסקי… אלה היו הרגעים הכי מופלאים בעיניי. יושבים חבורת אנשים סביב רב אחד ושרים. עוצרים הכול, משאירים את הצרות והדאגות בחוץ, ומתרכזים אך ורק בניגון ובסיפור.
הרב אהב שוקולד. מאוד אהב שוקולד. אז תמיד בהתוועדויות הייתה לו קערה עם שוקולד שווה כזה, ואחרי ההתוועדות היינו באים אליו והוא חילק לנו שוקולד. אחרי שהרב איבד את יכולת הדיבור, ואני כבר גדלתי, היו לי קצת בעיות בלימודים. אצלנו, על כל בעיה הולכים לשמוע לעצתו של הרב. באנו אליו וסיפרנו לו שקשה לי בלימודים. הרב לא היה יכול לדבר, אבל סימן בתנועות ידיים שלא נורא, שאני חכמה ויהיה בסדר. לימודים זה לא הכול בחיים. זה מה שהבנתי מתנועות הידיים שלו.
מדהים בעיניי שגם לילדה קטנה כמוני היה קשר כזה עם רב כל כך גדול, וזה בעצם כל העניין. אם מסתכלים מרחוק, רואים רב שלא הפסיק לרוץ ולעשות. איש שעשה מפעל חיים של חמישה אנשים. אבל אם מסתכלים מקרוב, רואים אדם קטן עם לב גדול, שיש לו ביקורת על הבריות אבל גם אהבה אליהם. רואים רב זקן, אבל צעיר בנפשו, שהעז ועשה. רואים אדם חכם שמבין כמעט בכל תחום, ורואים את הרב, הרב שלי, שהיה הרבה יותר מזה.
אני לומדת מהרב הרבה. אני לומדת לעשות. לזוז. לא לוותר לעצמי. “אם כל אחד יעשה משהו קטן, העולם ירעד”, הוא היה אומר. הכוונה היא שתצאו! תתנדבו! עשו משהו! ותאמינו לי, בסוף זה גם יהיה לטובתכם.
ביום ההולדת של הרב הכנתי לו עוגת יום הולדת עם מלא שוקולד כמו שהוא אוהב. חגגתי איתו את החיים, ואני אמשיך לחגוג איתו את החיים, כי הוא כאן איתי, מלווה אותי ואתכם בכל צעד.
