חודש אלול הגיע. חודש הרחמים והסליחות. בתכל'ס, כשאתה בן אדם מבוגר (להלן, אני), אתה לא לגמרי חווה את בקשת הסליחה כמו שצריך. בסוף זה מסתכם בכמה אנשים שקרובים אליך – אימא, אבא, אישה/בעל, כלב אם אתה לארג', וחמוס אם אתה גר בתל אביב.
אבל יש אנשים שאתה צריך לבקש מהם סליחה ומעולם לא ביקשת. אלו אנשים שאפילו לא ידעת שאתה צריך לבקש מהם סליחה, והבנת שאתה כן צריך רק כשהפכת למבוגר והסתכלת על המקרה הזה מזווית בוגרת יותר. אני לא מדבר על זה שהחל מהרגע שאתה נולד אתה טפיל מוצץ שעות שינה וכסף במשך כמעט שני עשורים, למרות שגם זה שווה התנצלות (סליחה, אימא ואבא). אני מדבר למשל על המקרה של מנדי והשווארמה.
השנה היא 1997. אני תלמיד בכיתה י' בישיבת בני עקיבא בנתניה. התארגנו יחד למה שהיה הלהיט של אז – להזמין שווארמה לפנימייה. התאגדנו חמישה חבר'ה והתקשרנו להזמין. כל אחד בתורו אמר מה הוא רוצה שישימו לו בלאפה. ביצענו את ההזמנה וחיכינו בשער הישיבה כמו תלמידי חכמים שמחכים לשווארמה, רק בלי הקטע של תלמידי חכמים.
השליח הגיע ואיתו שקית עם חמש לאפות. רצנו לפנימייה, איש איש לחדרו, ושם לתדהמתי פתחתי את הלאפה שלי וגיליתי שלמרות שהתרעתי מפורשות – יש בלאפה שלי חומוס. בשנת 1997 עדיין לא אהבתי חומוס. זה אפילו הגעיל אותי. התחלתי לאהוב חומוס רק אחרי צום י"ז בתמוז שבו סיימתי שמירה במגדל בפאתי קלקיליה ושני חבר'ה מהמילואים הביאו לי פיתה וחומוס לשבור את הצום.
בחזרה לפנימייה. חיכיתי הרבה זמן ללאפה הזו, וזה היה משבר לא קטן. לא תכננתי לוותר. התקשרתי מטלפון ציבורי לשווארמייה (מקווה שיש מילה כזו, פעם הייתה), ואפשר לומר שהם שמו עליי פס. הם ממש לא התכוונו לבוא שוב עד הישיבה בגלל ילדון בכיתה י' עם חומוס בלאפה. אחרי שעתיים של ניסיונות שווא, תפסתי את מנדי. מנדי היה המדריך שלנו בכיתה י', בחור גדול עם לב עוד יותר גדול, והודעתי לו שהוא לוקח אותי באוטו שלו לשווארמייה כדי שייתנו לי לאפה בלי חומוס. מנדי הסתכל עליי, היה לו מבט של רחמים בעיניים, לא יודע אם זה בגלל הסיטואציה או בגלל שהוא גילה שיש מישהו בעולם שלא אוהב חומוס.
הוא לקח אותי במכוניתו. ב־11 בלילה. לשווארמייה. באזור התעשייה של נתניה. החבר'ה מהשווארמייה לא האמינו ששלוש שעות לאחר שהם הביאו לנו את ההזמנה, מתייצב אצלם ילד פצפון עם שווארמה עייפה ביד ודורש שיחליפו לו ללאפה חדשה בלי חומוס. אז הם החליפו. אמרתי להם שאני רוצה גם שתייה כי לא קיבלתי. אמרו לי שאקח מהמקרר. אז לקחתי 2 ליטר ענבים. כמה שיותר. בדרך חזרה משטרה עצרה את מנדי כי הוא עשה משהו לא בסדר שאני לא זוכר מהו. אני זוכר את הייאוש על פניו של מנדי. איך בגלל ילד נודניק אחד שלא אוהב חומוס הוא מתדרדר עכשיו לסיפור עם המשטרה וקנסות.
בסופו של דבר אני חושב שהוא הצליח לצאת מזה, כנראה רמז להם שיש איתו ילד "לא פשוט" תוך כדי שהוא מנסה לשחד אותם עם השני ליטר ענבים שלקחתי כשלל.
אז זה הזמן, מנדי, לבקש ממך סליחה. סליחה שנפלתי עליך, סליחה שעשיתי כזה סיפור מחומוס בלאפה, סליחה שבגללי כמעט הסתבכת עם המשטרה. תודה שלמרות הכול לא כעסת עליי לרגע. גם כשלקחתי רק כמה ביסים מהלאפה ואחר כך זרקתי אותה לפח, כי למי יש כוח לאכול לאפה שווארמה ב־12 בלילה.
