מותג משפחתי

לא רק מלחמת כריות: הנה אחים שבנו יחד מטוס, המציאו את הקולנוע, או גילו כוכב לכת לא מוכר

האחים והאחות רייט – שותפות הנדסית

האחים רייט הידועים היו חלוצי התעופה, הראשונים שהטיסו מטוס אמיתי. אומנם היום העולם זוכר בעיקר את שני הגברים, אבל בעסק הזה היו שלושה: קתרין, וילבור ואורוויל רייט. קתרין הייתה אישיות יוצאת דופן בפני עצמה, ואין להמעיט בתרומתה לעיצוב ההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה כיום: היא הייתה הכוח המארגן, הדוחף והמחזק שהפך את עבודתם של האחים לאפשרית, והיא שמרה עליהם ממוקדים בדרך לפריצת הדרך ההיסטורית. אימם של האחים רייט נפטרה בעודם צעירים, ולאחר מותה נטלה על עצמה קתרין את עול ניהול הבית והטיפול באביהם, כי היה ברור לה ש"אם אין קמח, אין תורה". בד בבד, מצאה זמן ללמוד בקולג’ ולהפוך לאישה משכילה – היחידה מהשלושה עם תואר אקדמי. קתרין ניהלה את כל העניינים שסביב הפרויקטים של אחֶיה, וכן את חנות האופניים שממנה התפרנסו, מה שאִפשר לוילבור ולאורוויל להתרכז בניסויים ובבניית המטוס הראשון בעולם. קתרין גם הייתה זו שהתעקשה שווילבור יציג את מחקריהם בפני מהנדסים, דאגה למראהו ולנימוסיו – עם כל הכבוד להנדסה, בכל זאת הרושם הראשוני קובע! – וכך נחשפו רעיונותיהם לעולם. היא טיפלה באורוויל אחרי תאונה קשה, והובילה אותו יחד עם וילבור למסע בין־לאומי שבו הפכו שלושתם לדמויות מרכזיות בזירה המדעית והציבורית. קתרין דיברה צרפתית, ועזרה בקידום הישגי האחים באירופה. היא ידעה לדבר עם מנהיגים, עיתונאים ומדענים, לתווך את רעיונות האחים ולטווֹת להם קשרים שלא היו מצליחים ליצור בעצמם. קתרין תיעדה בקפדנות את הישגיהם, ניהלה את התכתובות שלהם עם עיתונאים, מדענים ושותפים, ותמכה בהם במאבקי פטנטים ובשימור מורשתם. היא הייתה שם בשבילם ברגעי משבר, ובקיצור – הייתה חלק מכל תהליך שנגע בהמצאת המטוס ובהכרה העולמית בו. קתרין לא הייתה דמות שולית, אלא חוליה מרכזית בשרשרת, שהובילה את שלושת האחים להגיע להישג ששינה את ההיסטוריה האנושית!

האחיות בְּרוֹנְטֶה – שותפות ספרותית

שַׁרלוֹט, אמילי ואַן ברונטה היו שלוש אחיות שכתיבתן חצתה גבולות של זמן ומגדר. הן נולדו ביורקשייר שבאנגליה בשנים 1816–1820, וגדלו בכפר קטן ומבודד, שמורדותיו ונופי הערפל שלו חלחלו אל דפי הרומנים שלהן. בשיחות ביניהן על עולמות דמיוניים שהמציאו, כבר נזרעו הזרעים לסיפורים שמאוחר יותר כבשו את העולם.

החיים לא פינקו את שלוש האחיות: משפחה לא עשירה, שנים של עבודה כמחנכות ומורות, ומאבק מַתְמיד לפרוץ את גבולות הזמן והמעמד. אך למרות הכול, או אולי בגלל הכול, הן שמרו על נאמנות עיקשת לחלומן: לכתוב ספרות אמיצה ועמוקה. כשגילו שעולם הספרות מתקשה להכיל נשים יוצרות, הן מצאו דרך מתוחכמת לעקוף את הדעות הקדומות – ופרסמו את כתביהן תחת שמות גבריים.

ומה יצא מאותם לילות כתיבה אין־סופיים ביורקשייר? שרלוט העניקה לעולם את "ג’יין אייר", אמילי הותירה אחריה את "אנקת גבהים", ואן פרסמה את "הדיירת מאחוזת ויילדפל". כל אחת מהן הוסיפה צבע ייחודי לפסיפס הספרותי האנגלי, ולמרות שמחלת השחפת קיצרה את חייהן והן היו בדמי ימיהן, השפעת עבודתן המשותפת והקשר החזק ביניהן היו לאבן דרך בעולם הספרות האנגלית.