מַחֲנֶה שֶׁל צֶדֶק

שְׁמִי מֵאִיר. אֲנִי בֶּן 12 וּמִתְגּוֹרֵר בַּשּׁוֹמְרוֹן.
אֲנִי שַׁיָּךְ לְמִשְׁפָּחָה מֻכֶּרֶת מְאוֹד, מִשְׁפָּחָה שֶׁל תּוֹרָה וְחֶסֶד. אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב הַרְבֵּה עַל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי, אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְמַקֵּד בְּסִפּוּר שֶׁקָּשׁוּר אֵלַי וּלְסַבָּא שֶׁלִּי, סַבָּא נַחוּם.
אֲנִי אַתְחִיל בַּסִּפּוּר שֶׁלִּי וְאָז תָּבִינוּ לָמָּה הוּא קָשׁוּר לְסַבָּא נַחוּם.
בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ יֵשׁ מֵעֵין “מַחֲנֶה” שֶׁל יְלָדִים.
הַמַּחֲנֶה הוּא בִּקְתַּת עֵץ שֶׁבְּנוּיָה בֵּין שְׁנֵי עֵצִים צְמוּדִים, וְכָל הַזְּמַן מַגְדִּילִים אוֹתָהּ וּמְשַׁפְּרִים אוֹתָהּ.
כַּמּוּבָן שֶׁאַחַד הַהוֹרִים בּוֹדֵק תָּמִיד אֶת מַצַּב הַבְּטִיחוּת, כִּי הָיוּ מִקְרִים שֶׁיְּלָדִים בָּנוּ מַחֲנֶה רָעוּעַ, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁנִּכְנְסוּ אֵלָיו יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשָׁה יְלָדִים הוּא פָּשׁוּט קָרַס וְכָל יוֹשְׁבָיו נִפְצְעוּ.
הַמַּחֲנֶה שֶׁלָּנוּ הוּא חָזָק, בָּנוּי נָכוֹן, עִם תְּמִיכוֹת חֲזָקוֹת. הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת הוֹרֶה אֶחָד שֶׁמֵּרֹב דְּאָגָה הֵבִיא מְהַנְדֵּס מֻמְחֶה שֶׁבָּדַק אֶת הַמָּקוֹם וְקָבַע כִּי הוּא יָכוֹל לְהָכִיל גַּם 20 יְלָדִים.
כְּמוֹ לְכָל מַחֲנֶה, גַּם לָנוּ יֵשׁ “רֹאשׁ מַחֲנֶה”. בְּדֶרֶךְ כְּלָל מְדֻבָּר בַּיֶּלֶד שֶׁיָּזַם אֶת הֲקָמַת הַמַּחֲנֶה וְעוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַדּוֹאֲגִים לַבְּנִיָּה וְלַתִּחְזוּק, וַעֲלֵיכֶם לָדַעַת שֶׁתִּחְזוּק מַחֲנֶה כָּזֶה הוּא עֲבוֹדָה עוֹד יוֹתֵר קָשָׁה וְתוֹבְעָנִית מֵאֲשֶׁר הַבְּנִיָּה שֶׁלּוֹ, כִּי צָרִיךְ לְנַקּוֹת אֶת הַלִּכְלוּךְ שֶׁהַיְּלָדִים הִשְׁאִירוּ (וְאֵין לָכֶם מֻשָּׂג כַּמָּה לִכְלוּךְ יְלָדִים מַשְׁאִירִים אַחֲרֵי שְׁעָתַיִם בַּמַּחֲנֶה… אוֹ שֶׁאוּלַי יֵשׁ לָכֶם מֻשָּׂג…) לְתַקֵּן כָּל מָה שֶׁרָעוּעַ, לְהָבִיא כִּסְּאוֹת וְגַם לִדְאֹג לְהַרְחָבָה וּלְשִׁפּוּץ.
רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה שֶׁלָּנוּ הָיָה מִיכָאֵל.
מִיכָאֵל הוּא יֶלֶד עָדִין וְרָגוּעַ, לֹא אֶחָד שֶׁמְּאַרְגֵּן דְּבָרִים. הוּא הֵחֵל אֶת בְּנִיַּת הַמַּחֲנֶה כְּתַחְבִּיב לְעַצְמוֹ, וְאָז יֶלֶד הִסְתַּקְרֵן וְהִגִּיעַ, וְעוֹד יֶלֶד וְעוֹד אֶחָד, וּלְאַט לְאַט הִתְקַבְּצוּ 15 יְלָדִים מֵהַשְּׁכוּנָה, וְהָפְכוּ יַחַד אִתּוֹ אֶת הַבִּקְתָּה הַקְּטַנָּה לְמַחֲנֶה שֶׁל מַמָּשׁ.
כְּכָל שֶׁהַמַּחֲנֶה הָלַךְ וְגָדַל, כָּךְ נִכְנְסוּ יוֹתֵר יְלָדִים “לָעִנְיָנִים”, וְאַחַד הַבּוֹלְטִים שֶׁבָּהֶם הָיָה יֶלֶד שֶׁנְּכַנֶּה אוֹתוֹ אֱלִישָׁע.
אֱלִישָׁע הוּא יֶלֶד מָלֵא מֶרֶץ וְטִפּוּס מַנְהִיגוּתִי. בְּעֶצֶם, אֲנִי לֹא סָגוּר עַל הַתֹּאַר “מַנְהִיגוּתִי”, כִּי מַנְהִיג בְּעֵינַי הוּא מִישֶׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדּוֹת טוֹבוֹת וּמִתְחַשֵּׁב בַּאֲחֵרִים, וֶאֱלִישָׁע – אֵיךְ לוֹמַר – הָיָה צָרִיךְ לִלְמֹד כַּמָּה דְּבָרִים בְּנוֹשֵׂא הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת.
כְּכָל שֶׁאֱלִישָׁע נִכְנַס לָעִנְיָנִים, כָּךְ הָעִנְיָנִים יָצְאוּ מִשְׁלִיטָתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל. הָאֱמֶת, בַּתְּחִלָּה לֹא כָּל כָּךְ שַׂמְנוּ לֵב לְזֶה, גַּם בִּגְלַל שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה בְּאֹפֶן טִבְעִי, וְגַם כִּי לְמִיכָאֵל לֹא הָיָה אִכְפַּת (אוֹ שֶׁלֹּא הֶרְאָה שֶׁאִכְפַּת לוֹ). אֲבָל כְּכָל שֶׁחָלַף הַזְּמַן, הִמְשִׁיךְ אֱלִישָׁע לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הָעִנְיָנִים, וּבְלִי לָשִׂים לֵב נוֹצַר מַצָּב שֶׁהוּא זֶה שֶׁהֶחְלִיט אֶת כָּל הַהַחְלָטוֹת בְּנוֹגֵעַ לַמַּחֲנֶה.

עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הַכֹּל הִתְפּוֹצֵץ.
הָיָה זֶה כְּשֶׁאֱלִישָׁע וְעוֹד שְׁנַיִם מִיַּלְדֵי הַשְּׁכוּנָה (יוֹנִי וְיָאִיר) הֵכִינוּ אֵיזוֹ הַפְתָּעָה לְכָל הַיְּלָדִים. כֻּלָּנוּ חִכִּינוּ בְּצִפִּיָּה לַהַפְתָּעָה, וְאָז הִגִּיעַ מִיכָאֵל, שֶׁלֹּא יָדַע עַל שׁוּם הַפְתָּעָה, עָלָה בְּמַדְרֵגוֹת הָעֵץ וְנִכְנַס לַמַּחֲנֶה.
“הֵי, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה?” קָרָא אֱלִישָׁע בְּקוֹל.
“מָה פֵּרוּשׁ מָה אֲנִי עוֹשֶׂה פֹּה? הִגַּעְתִּי”, עָנָה מִיכָאֵל בְּקוֹלוֹ הַשָּׁקֵט.
“וְלֹא שַׂמְתָּ לֵב שֶׁכֻּלָּם לְמַטָּה?” שָׁאַל אֱלִישָׁע.
“דַּוְקָא שַׂמְתִּי לֵב”.
“וּבְכָל זֹאת עָלִיתָ?”
“לָמָּה לֹא?” עָנָה מִיכָאֵל בִּשְׁאֵלָה, “אִם הֵם רוֹצִים לְהִשָּׁאֵר לְמַטָּה, זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁגַּם אֲנִי”.
“לֹא, מִיכָאֵל”, אָמַר יָאִיר בְּבוּז, “הֵם לֹא רוֹצִים לְהִשָּׁאֵר. הֵם נִשְׁאָרִים כִּי אֲנַחְנוּ הֶחְלַטְנוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ. אִם לֹא שַׂמְתָּ לֵב, אֲנַחְנוּ מְכִינִים כָּאן הַפְתָּעָה, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו”.
“בְּסֵדֶר”, אָמַר מִיכָאֵל.
“אָז לָמָּה אַתָּה עֲדַיִן כָּאן?”
“כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם, אֲנִי מֵכִין אִתְּכֶם אֶת הַהַפְתָּעָה”.
הַשְּׁלוֹשָׁה פָּרְצוּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל.
“לֹא הֵבַנְתָּ”, אָמַר יוֹנִי תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא מִתְפּוֹצֵץ מִצְּחוֹק, “יָאִיר אָמַר לְךָ לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁכֻּלָּם עוֹשִׂים… וְזֶה אוֹמֵר… לָרֶדֶת לְחַכּוֹת יָפֶה לְמַטָּה, לֹא לְהָכִין אֶת הַהַפְתָּעָה!” וּשְׁלָשְׁתָּם הִתְפּוֹצְצוּ שׁוּב מִצְּחוֹק.
אֲנַחְנוּ לְמַטָּה לֹא צָחַקְנוּ. זֶה לֹא הָיָה מַצְחִיק בִּכְלָל. כָּל אֶחָד הֵבִין מָה קוֹרֶה. הַשְּׁלוֹשָׁה הַלָּלוּ פָּשׁוּט מַשְׁפִּילִים אֶת מִיכָאֵל.
“אֲנִי לֹא מוּכָן לָרֶדֶת”, אָמַר מִיכָאֵל.
“אַתָּה מָה?” שָׁאַל אֱלִישָׁע וְהַקּוֹל שֶׁלּוֹ נִשְׁמַע כּוֹעֵס.
“לֹא מוּכָן לָרֶדֶת”, חָזַר מִיכָאֵל. “זֶה הַמַּחֲנֶה שֶׁלִּי, וְאַתֶּם לֹא תַּגִּידוּ לִי מָתַי לַעֲלוֹת וּמָתַי לָרֶדֶת”.
“שֶׁלְּךָ, הָא? לָמָּה, סַבָּא שֶׁלְּךָ קָנָה אֶת זֶה?” אָמַר אֱלִישָׁע בְּלַעַג.
“סַבָּא שֶׁלִּי לֹא קָנָה אֶת זֶה וְגַם סַבָּא שֶׁלְּךָ לֹא. אֲנִי זֶה שֶׁבָּנִיתִי אֶת הַמַּחֲנֶה, וְאָמְנָם שָׁתַקְתִּי עַד עַכְשָׁו כְּשֶׁהִשְׁתַּלַּטְתָּ עָלָיו – אֲבָל אַתָּה לֹא תָּעִיף אוֹתִי מֵהַמָּקוֹם שֶׁלִּי”.
“דַּוְקָא כֵּן”, אָמַר אֱלִישָׁע, וְהוּא וַחֲבֵרָיו פָּשׁוּט דָּחֲפוּ אֶת מִיכָאֵל הַחוּצָה.

מִיכָאֵל יָרַד, וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ לְפֶתַע מִיכָאֵל אַחֵר.
הַהַשְׁפָּלָה וְהָאִי־צֶדֶק הַנּוֹרָא כַּנִּרְאֶה נָגְעוּ בְּאֵיזֶה כַּפְתּוֹר נִסְתָּר בַּיֶּלֶד הֶעָדִין וְהַשָּׁקֵט הַזֶּה, וְהוּא הִסְתַּעֵר כַּאֲחוּז טֵרוּף אֶל הַמַּחֲנֶה, וְשׁוּב נֶהֱדַף עַל יְדֵי הַשְּׁלִישִׁיָּה. לְאַחַר מִכֵּן הִסְתַּעֵר שׁוּב, אָחַז בְּחָזְקָה בְּבִגְדֵיהֶם שֶׁל אֱלִישָׁע וְיָאִיר וּמָשַׁךְ אֶת שְׁנֵיהֶם אַחֲרָיו, עַד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּם כִּמְעַט וְהִתְגַּלְגְּלוּ לְמַטָּה. בְּנֵס הִצְלִיחוּ לֹא לְפַסְפֵס אֶת הַמַּדְרֵגוֹת הַמְּאֻלְתָּרוֹת.
אֱלִישָׁע וְיָאִיר הִתְכַּוְּנוּ לְהַפְלִיא בּוֹ אֶת מַכּוֹתֵיהֶם, יַחַד עִם יוֹנִי שֶׁיָּרַד אַחֲרֵיהֶם בִּמְהִירוּת, אֲבָל כֻּלָּנוּ עָמַדְנוּ וְהִפְרַדְנוּ בֵּינֵיהֶם – כָּל חֲמִשָּׁה יְלָדִים תָּפְסוּ יֶלֶד כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּוָּצֵר כָּאן קְטָטָה אֲמִתִּית.

לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל מֶתַח אָמַר אֱלִישָׁע: “הַמַּחֲנֶה לֹא שַׁיָּךְ לְמִיכָאֵל, אֲבָל גַּם אִם הוּא חוֹשֵׁב שֶׁכֵּן, הַהַפְתָּעָה בֶּטַח לֹא שַׁיֶּכֶת לוֹ. אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַהַפְתָּעָה בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמִי שֶׁיִּרְצֶה – יָבוֹא”.
כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ זֶה עַל זֶה. הַרְבֵּה מַחְשָׁבוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּרָאשֵׁינוּ. זֶה הָיָה יָכוֹל לָלֶכֶת לְכָל מִינֵי כִּוּוּנִים. אֲבָל אֶלְעָד (שֵׁם בָּדוּי) הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁדִּבֵּר. “אִם כָּכָה, אֵין בְּעָיָה. הַהַפְתָּעָה בֶּאֱמֶת שֶׁלָּכֶם, וְאִם זֶה לֹא בַּמַּחֲנֶה שֶׁל מִיכָאֵל, אֵין שׁוּם בְּעָיָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ בְּכָל מָקוֹם אַחֵר”.
אַתֶּם צְרִיכִים לְהַכִּיר אֶת אֶלְעָד. לֹא נָעִים לְהַגִּיד, אֲבָל הוּא יֶלֶד צָבוּעַ וְאִינְטֵרֵסַנְט (אִינְטֵרֵסַנְט הוּא אָדָם שֶׁמְּקַדֵּם אֶת הָאִינְטֵרֵסִים, הַמַּטָּרוֹת שֶׁלּוֹ, גַּם עַל חֶשְׁבּוֹן אֲחֵרִים). הוּא מַצְלִיחַ תָּמִיד לְהַשִּׂיג אֶת שֶׁלּוֹ וְעוֹד לְהִשָּׁאֵר בְּסֵדֶר בְּעֵינֵי כֻּלָּם.
בְּמִשְׁפָּט אֶחָד הוּא בְּעֶצֶם “הִכְשִׁיר אֶת הַשֶּׁרֶץ” – גַּם דָּאַג לֹא לְהַפְסִיד אֶת הַהַפְתָּעָה, וְגַם כְּאִלּוּ לֹא הִתְעָרֵב בָּאִי־צֶדֶק שֶׁנַּעֲשָׂה לְמִיכָאֵל.
זֶה הָיָה כָּל כָּךְ אֶלְעָד, הֲכִי אֶלְעָד שֶׁיֵּשׁ.
“נָכוֹן”, אָמַרְנוּ, “בֶּאֱמֶת אִם זֶה יִהְיֶה בְּמָקוֹם אַחֵר אֵין שׁוּם בְּעָיָה”.
אֱלִישָׁע וְיָאִיר טִפְּסוּ בַּחֲזָרָה לַמַּחֲנֶה וְלָקְחוּ מִשָּׁם כַּמָּה שַׂקִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵחֵלּוּ לְהִתְרַחֵק, כְּשֶׁחֲמִשָּׁה יְלָדִים נוֹסָפִים הוֹלְכִים בְּעִקְבוֹתֵיהֶם.
לְאַחַר מִכֵּן עוֹד חֲמִשָּׁה. וְעוֹד שְׁנַיִם.
וְאָז שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי צוֹעֵק: “וּמָה עִם מִיכָאֵל?”
“מִיכָאֵל לֹא יָכוֹל לָבוֹא”, אָמַר אֱלִישָׁע. “אִם הוּא מוֹנֵעַ מֵאִתָּנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּחֲנֶה – אֲנַחְנוּ לֹא חַיָּבִים לָתֵת לוֹ אֶת הַהַפְתָּעָה שֶׁלָּנוּ”.
“זֶה לֹא נָכוֹן”, אָמַרְתִּי, “מִיכָאֵל כֵּן נָתַן אֶת הַמַּחֲנֶה, הוּא כָּל הַזְּמַן נוֹתֵן, הוּא רַק לֹא הִסְכִּים שֶׁתִּזְרְקוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם”.
אֲבָל בַּשָּׁלָב הַזֶּה כֻּלָּם הָלְכוּ וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי עִם מִיכָאֵל.
“בּוֹא נֵלֵךְ הַבַּיְתָה”, אָמַרְתִּי לוֹ, “יוֹרֵד לְךָ דָּם, אַתָּה צָרִיךְ לַחְבֹּשׁ אֶת הַפְּצָעִים שֶׁלְּךָ”.
מִיכָאֵל הֵחֵל לִצְעֹד בְּלֹא אֹמֶר.
רַק כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לַבַּיִת שֶׁלּוֹ הוּא אָמַר: “לֹא נָעִים לִי, אַתָּה הִסְתַּבַּכְתָּ בִּגְלָלִי”.
“אַל תִּדְאַג, לֹא הִסְתַּבַּכְתִּי בִּגְלָלְךָ. הִסְתַּבַּכְתִּי בִּגְלָלִי”.
וּלְאַחַר מִכֵּן הוֹסַפְתִּי: “יוֹתֵר נָכוֹן, הִסְתַּבַּכְתִּי בִּגְלַל סַבָּא שֶׁלִּי, נַחוּם”.
מִיכָאֵל הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט תָּמֵהַּ. “לֵךְ לִשְׁטֹף וְלַחְבֹּשׁ אֶת הַפְּצָעִים”, אָמַרְתִּי לוֹ, “בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת אֲסַפֵּר לְךָ”.

הַהִזְדַּמְּנוּת הַזּוֹ הִגִּיעָה מַהֵר מְאוֹד.
הִתְבָּרֵר שֶׁבִּמְסִבַּת הַהַפְתָּעָה (שֶׁבָּהּ לֹא הָיִיתִי) הוֹדִיעַ אֱלִישָׁע כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיֶּלֶד אֶחָד יִשְׁתַּלֵּט עַל הַמַּחֲנֶה, וְכִי הַיְּלָדִים צְרִיכִים לְהַכְרִיעַ בִּבְחִירוֹת דֵּמוֹקְרָטִיּוֹת מִי יִהְיֶה הַמְּנַהֵל.
מוּבָן שֶׁאֱלִישָׁע הִכְרִיז עַל עַצְמוֹ כְּמֻעֲמָד, וּמוּבָן שֶׁכְּשֶׁשָּׁאַל מִי רוֹצֶה לְהִתְחָרוֹת אִתּוֹ, אַף אֶחָד לֹא הֵעֵז, בֶּטַח לֹא אַחֲרֵי הַהַפְתָּעָה, וּבֶטַח לֹא אַחֲרֵי מוֹפַע הַבִּרְיוֹנוּת שֶׁל הַשְּׁלִישִׁיָּה.
לְמַרְבֶּה הַמַּזָּל הָיָה שָׁם יֶלֶד שֶׁמְּאוֹד רָצָה לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ לִבְחִירָה, אֲבָל הֵבִין שֶׁזֶּה לֹא הַטַּיְמִינְג הַנָּכוֹן.
וּמִי הַיֶּלֶד הַזֶּה?
נִחַשְׁתֶּם נָכוֹן. אֶלְעָד. אַף אֶחָד לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ אֶת הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ.
“רֶגַע”, אָמַר אֶלְעָד, “אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְאַפְשֵׁר לְמִיכָאֵל לִהְיוֹת בַּהֲלִיךְ הַבְּחִירוֹת, אוּלַי יֵשׁ יְלָדִים שֶׁיִּרְצוּ לִתְמֹךְ בּוֹ, בְּכָל זֹאת, הֲרֵי הוּא זֶה שֶׁהִתְחִיל אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה, לֹא?”
אֱלִישָׁע הִבִּיט עָלָיו בְּעוֹיְנוּת, אֲבָל לֹא יָכֹל לִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו.
לֹא הִפְרִיעַ לְאֶלְעָד וְגַם לֹא לְאַף אֶחָד אַחֵר שֶׁמִּיכָאֵל הוּא שֶׁיִּסֵּד אֶת הַמַּחֲנֶה. הֵם הֶחְלִיטוּ עַל בְּחִירוֹת לְתַפְקִיד שֶׁבִּכְלָל לֹא הָיְתָה לָהֶם זְכוּת לְהִתְחָרוֹת עָלָיו.
כְּשֶׁאֶלְעָד דִּבֵּר עַל מִיכָאֵל, הוּא כַּמּוּבָן חָשַׁב רַק עַל עַצְמוֹ, וּבְכָךְ הִתְעַלָּה עַל עַצְמוֹ וְהָיָה הֲכִי אֶלְעָד שֶׁיֵּשׁ, צָבוּעַ וּמִתְחַסֵּד וְאִינְטֵרֵסַנְט (מַזָּל שֶׁהוּא בְּשֵׁם בָּדוּי).
הַיְּלָדִים שָׁבוּ מִכִּנּוּס הַהַפְתָּעָה וּמִהֲרוּ לְסַפֵּר לִי וּלְמִיכָאֵל עַל הַהַחְלָטָה שֶׁהִתְקַבְּלָה.
מִיכָאֵל הִתְמַרְמֵר מְאוֹד עַל הַהַחְלָטָה, שֶׁבְּעֶצֶם הִפְקִיעָה מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּחֲנֶה, וְאָמַר: “אֵין לִי שׁוּם סִכּוּי לְהִבָּחֵר. הֵם הַרְבֵּה יוֹתֵר מְקֻבָּלִים וַחֲזָקִים מִמֶּנִּי, לָמָּה שֶׁיִּבְחֲרוּ בִּי?”
אֲבָל אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ, “מִיכָאֵל, תַּגִּישׁ מֻעֲמָדוּת. יֵשׁ לִי תְּחוּשָׁה שֶׁאַתָּה תִּבָּחֵר”.
“לָמָּה אַתָּה אוֹמֵר אֶת זֶה?” שָׁאַל.
“אַתָּה כְּבָר תִּרְאֶה לְבַד”, אָמַרְתִּי.
“תֵּן לִי רֶמֶז”, בִּקֵּשׁ.
“זוֹכֵר אֶת הַסִּפּוּר עַל סַבָּא נַחוּם?”
“אֵיךְ אֶזְכֹּר אִם לֹא סִפַּרְתָּ?”
“אֲנִי הוֹלֵךְ לְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לִפְנֵי הַבְּחִירוֹת”.
מִיכָאֵל הִבִּיט בִּי בְּסַפְקָנוּת. “סִפּוּר, הָא?” וְהָלַךְ.

שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן הִתְקַיְּמוּ הַבְּחִירוֹת.
שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים הִגִּישׁוּ מֻעֲמָדוּת: אֱלִישָׁע, מִיכָאֵל וְ… אֶלְעָד, אֶלָּא מִי?
לִפְנֵי הַבְּחִירָה, נִתַּן לְכָל מֻעֲמָד אוֹ מִישֶׁהוּ מִטַּעֲמוֹ לָשֵׂאת נְאוּם. אֱלִישָׁע בָּחַר בְּיָאִיר, שֶׁיָּדַע לְדַבֵּר, אֶלְעָד דִּבֵּר בְּשֵׁם עַצְמוֹ (כִּי אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ לִהְיוֹת אֶלְעָד כְּמוֹ אֶלְעָד עַצְמוֹ), וּמִיכָאֵל בָּחַר בִּי.
יָאִיר דִּבֵּר בְּשֵׁם אֱלִישָׁע עַל כָּךְ שֶׁהַמַּחֲנֶה לֹא שַׁיָּךְ לְאַף אֶחָד, רַק לַיְּלָדִים, וְגַם פִּזֵּר הַבְטָחוֹת עַל הַחִדּוּשִׁים וְהַהַפְתָּעוֹת הָרַבּוֹת שֶׁמְּחַכּוֹת לְכָל הַיְּלָדִים.
אֶלְעָד הִסְבִּיר שֶׁהוּא מֻעֲמָד פְּשָׁרָה: בֵּין מִיכָאֵל – שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּיוֹת רַבּוֹת בַּהֲקָמַת הַמָּקוֹם אֲבָל הוּא לֹא כָּל כָּךְ טוֹב בְּנִהוּל, וּבֵין אֱלִישָׁע – שֶׁאָמְנָם בַּעַל כּוֹחַ, אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁחֵלֶק מֵהַיְּלָדִים קְצָת פּוֹחֲדִים מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן הוּא, אֶלְעָד, מַתְאִים לִהְיוֹת מֻעֲמָד מֻסְכָּם (שֶׁבַח וְהַשְׁמָצָה בְּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכָל מֻעֲמָד. כָּל כָּךְ אָפְיָנִי לְאֶלְעָד).
וְאָז קִבַּלְתִּי אֲנִי אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר.

“רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם עַל סַבָּא שֶׁלִּי, נַחוּם”, פָּתַחְתִּי.
“סַבָּא נַחוּם הוּא מְנַהֵל חִנּוּכִי. לֹא סְתָם מְנַהֵל חִנּוּכִי. אֶלָּא מְנַהֵל כָּזֶה שֶׁכָּל הַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא כְּבָר כַּמָּה עֶשְׂרוֹת שָׁנִים מְנַהֵל, אָז יֵשׁ אַלְפֵי אֲנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתוֹ.
מֵרֶגַע שֶׁהוּא קָם הוּא חוֹשֵׁב עַל הַתַּלְמִידִים, וְעַד שְׁעוֹת הַלַּיִל הַמְּאֻחָרוֹת זֶה מָה שֶׁמְּעַנְיֵן אוֹתוֹ.
אֲבָל מָה שֶׁרָצִיתִי לְסַפֵּר זֶה מַשֶּׁהוּ לֹא רָגִיל שֶׁקָּרָה עִם סַבָּא נַחוּם בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה.
כָּאן אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְבִּיר שֶׁסַּבָּא הוּא מְנַהֵל חִנּוּכִי וְאֵין לוֹ קֶשֶׁר לַנִּהוּל הַכַּסְפִּי שֶׁל הַמּוֹסָד. תֶּכֶף תָּבִינוּ אֶת הַהַבְהָרָה הַזּוֹ.
אֲנִי לֹא מַמָּשׁ אֲפָרֵט אֶת הַסִּפּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַגִּיעַ לְעִנְיְנֵי לָשׁוֹן הָרַע, אֲבָל מָה שֶׁאֲנִי כֵּן יָכוֹל לְסַפֵּר הוּא שֶׁסַּבָּא עָמַד בִּפְנֵי נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד הָיָה עוֹמֵד בּוֹ.
מָה שֶׁקָּרָה הוּא שֶׁמִּסְפַּר הַתַּלְמִידִים בַּמּוֹסָד הַחִנּוּכִי הָלַךְ וְגָדַל, עַד שֶׁהַמּוֹסָד נִזְקַק לְמִבְנֶה נוֹסָף.
לְיַד הַמִּבְנֶה הָרִאשׁוֹן הָיָה עוֹד מִבְנֶה, שֶׁמַּמָּשׁ הִתְאִים לַמּוֹסָד בְּנִהוּל סַבָּא, וּבֶאֱמֶת, הַהַנְהָלָה הֶחְלִיטָה לְהָקִים סְנִיף נוֹסָף בַּמִּבְנֶה הַסָּמוּךְ. הַהַחְלָטָה הַזּוֹ הָיְתָה אֲמוּרָה לְשַׂמֵּחַ מְאוֹד אֶת סַבָּא נַחוּם.
רַק שֶׁהָיְתָה בְּעָיָה קְטַנָּה.
בַּמִּבְנֶה הָיָה מוֹסָד אַחֵר. עִם תַּלְמִידִים אֲחֵרִים.
סַבָּא נַחוּם שָׁאַל: ‘אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹר לַמִּבְנֶה הַהוּא אִם יוֹשְׁבִים שָׁם תַּלְמִידִים אֲחֵרִים?’
וְהָיוּ מִי שֶׁעָנוּ: ‘אַל תִּדְאַג, אֲנַחְנוּ נִסְתַּדֵּר’.
סַבָּא נַחוּם שָׂמַח מְאוֹד כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר.
אֲבָל אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים הוּא שָׁמַע שֶׁהַ’יִּסְתַּדֵּר’ הַזֶּה לֹא כָּזֶה פָּשׁוּט. זֶה אָמְנָם יְסַדֵּר אֶת הַמּוֹסָד שֶׁלּוֹ – אֲבָל יִגְרֹם עָוֶל לַמּוֹסָד הַשֵּׁנִי.
אָז סַבָּא נַחוּם אָמַר שֶׁהוּא לֹא מַסְכִּים לְעָוֶל כָּזֶה, וְלַמְרוֹת שֶׁהוּא מְאוֹד רוֹצֶה מִבְנֶה נוֹסָף לַמּוֹסָד הַחִנּוּכִי, הוּא לְעוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת זֶה עַל חֶשְׁבּוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים.
אָמְרוּ לוֹ: ‘אִם כָּךְ, אוּלַי כְּדַאי שֶׁתִּתְפַּטֵּר, וּמִישֶׁהוּ אַחֵר, שֶׁכֵּן מַסְכִּים לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה, יָבוֹא בִּמְקוֹמְךָ’.
הֵם לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם שֶׁסַּבָּא נַחוּם יַנִּיחַ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וְיֹאמַר: ‘אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה עָוֶל וְלֹא אֶגְזֹל אוֹ אֲצַעֵר אֶת הַזּוּלָת, יִהְיֶה מָה שֶׁיִּהְיֶה’.
הָאֱמֶת שֶׁגַּם מְנַהֲלֵי הַמּוֹסָד הַשֵּׁנִי לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁהוּא יַסְכִּים לְוַתֵּר עַל הַמִּשְׂרָה שֶׁלּוֹ בִּשְׁבִילָם. הֵם בִּכְלָל לֹא הִכִּירוּ אוֹתוֹ, וְהוּא לֹא אוֹתָם! הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ‘לָמָּה אַתָּה עוֹזֵר לָנוּ אִם אַתָּה אֲפִלּוּ לֹא מַכִּיר אוֹתָנוּ?’
וּמָה סַבָּא נַחוּם עָנָה לָהֶם?
‘אֲנִי אוּלַי לֹא מַכִּיר אֶתְכֶם, אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמּוּסָר, וְאֵלֶּה אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת עָוֶל, גַּם לְטוֹבַת דָּבָר חָשׁוּב. כִּי עֲוָלוֹת לֹא עוֹשִׂים’.
וְסַבָּא נַחוּם, אַחֲרֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים שֶׁבָּהֶן הָיָה מְנַהֵל חִנּוּכִי, פִּתְאוֹם נִשְׁאַר בְּלִי מוֹסָד לְנַהֵל. הוּא נוֹתַר לְבַד מוּל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. מַמָּשׁ כְּמוֹ הַמַּכַּבִּים שֶׁהָיוּ מְעַטִּים מוּל רַבִּים.
וְכָעֵת תִּשְׁמְעוּ מָה קָרָה.
הַהוֹרִים שֶׁל הַיְּלָדִים לֹא רָצוּ לְוַתֵּר עַל מְנַהֵל חִנּוּכִי כְּמוֹ סַבָּא נַחוּם, וּמָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם עָשׂוּ?
הֵם פָּשׁוּט שָׂכְרוּ בִּנְיָן אַחֵר, וְהֶעֱבִירוּ אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים לְשָׁם בְּיוֹם אֶחָד.
הֵם לֹא וִתְּרוּ עַל הַמְּנַהֵל הָאָהוּב שֶׁלָּהֶם. וְסַבָּא נַחוּם הִמְשִׁיךְ לִהְיוֹת מְנַהֵל – בְּמוֹסָד אַחֵר. רַק שֶׁעַכְשָׁו גַּם הַמּוֹסָד שַׁיָּךְ לוֹ, לֹא רַק הַתַּפְקִיד.
זֶה הַסִּפּוּר עַל סַבָּא שֶׁלִּי, וְכָעֵת, לִפְנֵי שֶׁאַתֶּם מַצְבִּיעִים בַּבְּחִירוֹת לְתַפְקִיד מְנַהֵל הַמַּחֲנֶה, תַּחְשְׁבוּ קְצָת עַל סַבָּא שֶׁלִּי. אִם תִּרְצוּ לִהְיוֹת כָּמוֹהוּ, לִהְיוֹת הוֹגְנִים וְלֹא לַעֲשׂוֹת עֲוָלוֹת – אַתֶּם יוֹדְעִים בְּדִיּוּק בְּמִי לִבְחֹר. הַבְּחִירָה שֶׁלָּכֶם תָּעִיד מִי אַתֶּם”.
כָּכָה סִיַּמְתִּי. אֲפִלּוּ לֹא הִזְכַּרְתִּי אֶת שְׁמוֹ שֶׁל מִיכָאֵל. הָפַכְתִּי אֶת הַבְּחִירוֹת לִבְחִירָה מוּסָרִית שֶׁל כָּל יֶלֶד.
רֶבַע שָׁעָה לְאַחַר מִכֵּן נִסְפְּרוּ הַקּוֹלוֹת וְהִתְפַּרְסְמוּ הַתּוֹצָאוֹת.
אֱלִישָׁע קִבֵּל שְׁלוֹשָׁה קוֹלוֹת (הוּא, יוֹנִי וְיָאִיר).
אֶלְעָד קִבֵּל קוֹל אֶחָד (הוּא עַצְמוֹ).
וּמִיכָאֵל קִבֵּל 11 קוֹלוֹת (מִתּוֹךְ 15) וְנִבְחַר לִמְנַהֵל הַמַּחֲנֶה.

זֶה הַסִּפּוּר שֶׁלִּי, וּמִבְּחִינָתִי מִי שֶׁנִּצֵּחַ זֶה הַצֶּדֶק.
וְכַמּוּבָן, דַּרְכּוֹ הַחִנּוּכִית שֶׁל סַבָּא הַיָּקָר שֶׁלִּי, סַבָּא נַחוּם.