למה לא אוגנדה?

החודש יעברו בדיוק 73 שנה מאז ההחלטה ההיסטורית על תוכנית החלוקה, שהתקבלה בכ”ט בנובמבר 1947. לכבוד התאריך הממשמש ובא, קיבצנו לכם מדגם מייצג מתוך לפחות 32 (!!) הצעות ותוכניות ליישוב העם היהודי בחלקים שונים של העולם, שהועלו לאורך ההיסטוריה. חלק מהרעיונות קסומים, חלקם איומים. אז איפה לא הקמנו מדינה, אבל היה מישהו שניסה? בואו נראה!

תוכנית אנגולה

בשנת 1902 נחשף לסבלם של יהודי מזרח אירופה הפרופסור היהודי אלפרדו בנסאודה מפורטוגל, וליבו דווה. בנסאודה היה איש אשכולות, שעשה חיל כמינרלוג וגיאולוג, וגם כאיש עסקים וכבונה כינורות. בנסאודה, שכבר היה איש ידוע בפורטוגל, הציע ליישב את היהודים הנרדפים בקולוניה פורטוגזית באנגולה שבאפריקה, כמקלט ומפלט.

כשהציע את יוזמתו לממשל, נרמז לו בתחילה שמלכת פורטוגל אינה חובבת יהודים מי־יודע־מה. קורה. בחלוף השנים, כשהשתנה ההרכב השלטוני, עלתה ההצעה שנית. בצמרת הפוליטית צידדו בתוכנית, מפני שקיוו שיישוב היהודים באנגולה ימנע ממדינות זרות להשתלט על הקרקע. התוכנית התקדמה, אלא שאז יהודים אחדים, בהם ישראל זנגוויל, מראשי הציונות הטריטוריאליסטית (“ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ”), טענו כי היהודים זקוקים גם לריבונות בשטח הזה.

את זאת לא ראו הפורטוגזים בעין יפה, והתוכנית כמעט שטורפדה. בנסאודה ורעיו צלחו גם את המכשול הזה, וב־1913 אושרה התוכנית בפרלמנט הפורטוגזי. למרבה הצער, כמו תוכניות אחרות שלא היה להן מתווה מעשי, היא התפוגגה לבסוף ולא יושמה. בין “אמר” ל”עשה” ת”ק פרסה.

מה הפסדנו? נפט ויהלומים.

תוכנית אררט

בדומה לנוח, שמצא מפלט לתיבתו ויושביה מהמבול בהר אררט, גם מרדכי מנואל נוח קיווה למצוא מפלט ליהודי העולם. נוח נולד בארה”ב והיה סופר, מחזאי, פוליטיקאי, דיפלומט, שופט, השריף של ניו יורק, חולם ויוזם. הוא החליט להקים מדינה עצמאית ליהודים באי גרנד איילנד שבארה”ב. לאחר שרכש שטח מתאים, הונחה ב־1825 אבן הפינה לעיר “אררט” ברוב פאר והדר ובהרבה תיאטרליות: לצלילי היצירה “יהודה המכבי” של הנדל, ובבגדי טקס סגולים חגיגיים.

נוח הציע שהאי יאוכלס בבנייה רוויה, כלומר: בבניינים, כדי שיוכל ליישב בשטח המצומצם־יחסית מיליוני יהודים. קול קורא מטעמו הזמין את יהודי העולם ליישב את פיסת הארץ שרכש עבור הגשמת חזונו. הוא ביקש מרבני אירופה לגבות מס לסיוע להגירת היהודים ולתמיכה במדינתו. האם נהרו היהודים מכל קצוות תבל? אולי בחלום. לעוגמת נפשו זכה נוח לקיתונות לעג מיהודי אירופה, שחששו ממשיח שקר נוסף. כשהתפכח מתוכניתו הכושלת פעל למען הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, הרבה לפני הרצל.

מה הפסדנו? מדינת בניינים אפופה ניחוחות קיגל בכל שבת.

מדין

פאול פרידמן היה רווק גרמני עשיר ושוחר הרפתקאות, בן למשפחה יהודית מתבוללת. הוא החליט שהאזור הידוע בתנ”ך כמִדְיָן (כיום חלקים מערב הסעודית, דרום ישראל ודרום ירדן) יתאים להקמת ארץ ליהודים. נאה דורש ונאה מקיים, הלך לסייר במדבר, לא שכח כובע, מימיות ונעליים גבוהות, והחליט להוציא את תוכניתו לפועל.

כעוזר הוא שכר קצין פרוסי קשוח, יעיל וחסר חוש הומור. כמתיישבים גייס צעירים יהודים חסונים, בעלי מלאכות שונות. התחנה הראשונה הייתה העיר סואץ, שם עברו החלוצים אימונים מפרכים כמיטב המסורת הפרוסית: “קשה באימונים – קל בקרב”. מהר מאוד זה נמאס על החבר’ה, שלא התכוונו להתקבל לשייטת, ובסך הכול חיפשו לעצמם מולדת. פרידמן נפרד מחלקם אחר כבוד, ובמקומם גייס ערבים להקמת המדינה היהודית שלו 😊 בהזדמנות הראשונה שבה הפנה את גבו לנותרים, הם פרסמו השמצות על אודותיו. אלה עברו בעולם היהודי כאש בשדה קוצים, והיוזמה התמוטטה כמגדל קלפים.

מה הפסדנו? כלום, באמת ששום דבר. אולי ת”סים צבאיים שהיו נכפים עלינו בבקרים.

מושבות הברון הירש בארגנטינה – “פלשתינא או ארגנטינא?” (כך שאל הרצל)

בסוף המאה ה־19 חיו חמישה מיליון יהודים ב”תחום המושב” של רוסיה, בעוני, בצפיפות ובמחסור, כשהאנטישמיות, מודעתנו הוותיקה, מרימה את ראשה האכזר מפעם לפעם. מנגד, בארגנטינה היו יבול ומקנה בשפע, קרקע זולה, אקלים סביר, אוכלוסייה דלילה וחופש דת, והיא שיוועה לידיים עובדות. לברון הירש, יהודי עשיר ונדיב, קסם רעיון החקלַאי היהודי בערבות הפמפס.

אז איך זה שאין לנו רי”ש מתגלגלת, ואלפחורס אינה העוגייה הלאומית? יפה שאלתם! ובכן, בדרך התפקששו המון דברים. במנוסתם מהצאר ומשלטונו מיהרו היהודים להגיע עוד בטרם הוכשרה עבורם הקרקע, והם נאלצו לחיות באוהלים ומבני עראי. “האקלים בלתי נסבל. הלימוד היהודי ירוד”, דיווח אחד המתיישבים. אומנם הם חיו על חשבון הברון, אבל מרמור וקיטור הם תופעה יהודית מפורסמת, והמתיישבים הספיקו להסתכסך עם פקידי הברון על כל דבר. האקלים, עבודת האדמה וגם גלי הארבה הוציאו לכולם את החשק. לו היו תימנים, היו יכולים ליהנות לפחות מהעניין האחרון הזה.

מה הפסדנו? כדורגל טוב: “גווווול!”

המחוז האוטונומי היהודי – ברית המועצות

עשרים שנה לפני קום המדינה, ב־1928, הוכשרה יוזמה להקמת אוטונומיה יהודית חקלאית בברית המועצות, במזרח הרחוק הרוסי, בסמוך למנצ’וריה שבסין. שפתה הרשמית של האוטונומיה יידיש, ושטחה כמדינת ישראל.

איך מביאים אנשים לאזור מוכה יתושים עם קסם אישי של חשופית? מיטב היח”צנים שלא היו מביישים מסע בחירות בימינו נרתמו למשימה. גשם של ברושורים ועלונים צנח על ראשי היהודים במושבותיהם כדי לקדם את נוי המקום וטיבו. אפילו סרט קולנוע הופק, שובר הקופות “מחפשי האושר”, המספר ביידיש על משפחה שנטשה את ארה”ב לטובת המחוז. היהודים החלו לנהור בהמוניהם אפילו מארץ ישראל. דא עקא, רבים היו עירוניים שלא הורגלו בעבודת כפיים, ולכן עשו אחורה פנה ולקחו משם את הרגליים.

מה הפסדנו? שוברי קופות עם כתוביות ביידיש, ודגל מדליק.

תוכנית קימברלי – אוסטרליה

היוזמה ליישוב יהודים בחבל קימברלי (Kimberley) שבצפון־מערב יבשת אוסטרליה נהגתה בידי אנשי עסקים ומלומדים יהודים בעקבות עליית היטלר לשלטון. היוזמה עוררה ויכוח חריף באוסטרליה. הכוונה להקים מדינת לאום יהודית דוברת עברית או יידיש בתחומה, בשעה שאוסטרליה מנסה לשלב את המהגרים ללאום אחד, צרמה לרבים. יחד עם זאת, היו שתמכו ברעיון מסיבות הומניטריות וכלכליות.

בשנת 1933 יצא המשורר היידי מלך ראוויטש מפולין למערב אוסטרליה בחיפוש אתר למולדת יהודית. כשהוא מצויד בהיתר ממשלתי רשמי, ובאמתחתו מכתב מאלברט איינשטיין ומצלמת קודאק, חלף ראוויטש על מדבר קימברלי הלוך ושוב ובחן את האזור, עד שהחליט כי יתאים להתיישבות היהודים.

חשבתם שיכולתם להצטלם עם קנגורו ולראות שהמערבולת באמבטיה נעה לכיוון השני? נו שוֹין. מלחמת העולם השנייה והקמתה של מדינת ישראל מסמסו את התוכנית, והיא הפכה ללא רלוונטית.

את מה ואת מי באמת חיפש קולומבוס?

יום לאחר שנצטוו יהודי ספרד לעזוב את המדינה, יצא קולומבוס למסע שאחריתו ידועה לכול. היו ששיערו כי מוצאו יהודי, והוא יצא למעשה לחפש ארץ שבה יוכל העם היהודי להתקיים בשלווה, או בתקווה לגלות את עשרת השבטים האבודים. הראשון ממשלחתו שפגש בילידי אמריקה היה המתורגמן היהודי המומר לואיס דה טורס, והוא פנה אליהם, למרבה הפליאה, בעברית! מדוע? אולי ציפה למצוא את אחד השבטים האבודים, וייחל בליבו לקבל מהם סיוע ועזרה עבור בני עמו המגורשים?

אז איפה עוד, בין השאר, יכולנו למצוא את עצמנו?

אלג’יריה, אלסקה, אל־עריש, אקוודור, טקסס, ברזיל, גיאנה, צ’ילה ובוליביה, מקסיקו, קפריסין, קלדוניה החדשה, קנדה, סין… אה! רגע! אבל מה עם אוגנדה? את זה נשאיר לספרי הלימוד שלכם…

רבים מהאישים שהזכרנו ראויים להערכה רבה. הנושא היהודי בער בקרבם, והם לא מצאו מנוח לנפשם, כי הגולה הייתה קשה מנשוא, והם גילו אכפתיות וערבות כלפי אחיהם באשר הם. אבל נראה שבכוונת מכוון הצליחה רק תוכנית אחת, מדינה בארץ ישראל: “ולקחתי אתכם מן הגויים, וקיבצתי אתכם מכל הארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם” (יחזקאל לו, כד).

אשרינו שזכינו!

קרדיט: הודיה תעשה