כל ילד הוא כוכב, חלק שני

מִיָּד בִּתְחִלַּת הַשִּׁעוּר הִתְחַלְתִּי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּאֹפֶן פָּעִיל: שָׁאַלְתִּי, עָנִיתִי וְהֵעַרְתִּי הֶעָרוֹת. הַמְּחַנֵּךְ לֹא הֶחְמִיא לִי. טוֹב, הוּא הָיָה רָגִיל לְכָךְ שֶׁ"נְּתַנְאֵל" מִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר. לִי הָיָה קַל יוֹתֵר כָּךְ, כִּי כָּל מַחְמָאָה כָּזוֹ הָיְתָה גּוֹרֶמֶת לִי לְהַרְגִּישׁ רַע עַל שֶׁאֲנִי מַטְעֶה אוֹתוֹ.
עָבַר שָׁבוּעַ, עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם, וּמִיֶּלֶד שֶׁלֹּא דִּבֵּר מִלָּה אַחַת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים – הָפַכְתִּי לַיֶּלֶד הֲכִי מְדַבֵּר בַּכִּתָּה, הֲכִי בּוֹלֵט, הֲכִי שׁוֹאֵל וַהֲכִי עוֹנֶה. וְעוֹד מַשֶּׁהוּ גִּלִּיתִי: אֲנִי גַּם יוֹדֵעַ לְהַצְחִיק. הָיוּ לִי הֶעָרוֹת שְׁנוּנוֹת שֶׁכָּל הַכִּתָּה הֵגִיבָה עֲלֵיהֶן בִּצְחוֹקִים רָמִים, וְהַמּוֹרֶה לֹא מָחָה, כִּי זֶה רַק הוֹסִיף לָאֲוִירָה. אֲנִי, מִצִּדִּי, לֹא מָתַחְתִּי אֶת הַחֶבֶל יוֹתֵר מִדַּי.
יוֹם אֶחָד, בְּסִיּוּם הַשִּׁעוּר, אָמַרְתִּי לַמְּחַנֵּךְ שֶׁיֵּשׁ לִי רַעְיוֹן.
הַמּוֹרֶה אָמַר לִי "בְּבַקָּשָׁה" (מַזָּל שֶׁלֹּא אָמַר "בְּבַקָּשָׁה נְתַנְאֵל", חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי).
אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁהֵכַנְתִּי חִידוֹן נוֹשֵׂא פְּרָסִים, וְאִם יַלְדֵי הַכִּתָּה מְעֻנְיָנִים, אַקְרִיא אוֹתוֹ אַחַר הַצָּהֳרַיִם, וּמִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף יִתְקַשֵּׁר אֵלַי.
"אֵין בְּעָיָה", אָמַר הַמְּחַנֵּךְ, "יְלָדִים, אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת הַמִּסְפָּר, נָכוֹן?"
"בֶּטַח", עָנוּ כֻּלָּם.
אַחַר הַצָּהֳרַיִם הִצְטָרְפוּ כֻּלָּם לַשִּׂיחָה, וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לְהַנְחוֹת חִידוֹן שֶׁאֶת שְׁאֵלוֹתָיו הֵכַנְתִּי מֵרֹאשׁ.
זֶה לֹא הָיָה רַק חִידוֹן, אֶלָּא מֵעֵין הַצָּגָה שֶׁאֲנִי הָיִיתִי הַשַּׂחְקָן הָרָאשִׁי בָּהּ. הִצַּגְתִּי שְׁאֵלָה וְאַרְבַּע תְּשׁוּבוֹת, הֵכַנְתִּי מֵרֹאשׁ אֵיזוֹ מַנְגִּינַת רֶקַע דְּרָמָטִית שֶׁהִתְנַגְּנָה בָּרֶקַע עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ עָנָה, וּכְשֶׁמִּישֶׁהוּ יָרָה אֶת הַתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה – הִפְעַלְתִּי צְלִיל שֶׁל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת.
הֵכַנְתִּי גַּם כַּמָּה פְּרָסִים שֶׁחֻלְּקוּ לַזּוֹכִים. בְּקִצּוּר, הָיָה חִידוֹן מַגְנִיב בְּיוֹתֵר.
כָּכָה הִתְנַהֲלוּ הַדְּבָרִים בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מָה.
וְאָז, כְּשֶׁהַסֶּגֶר הָרִאשׁוֹן הִסְתַּיֵּם, כֻּלָּנוּ חָזַרְנוּ לַלִּמּוּדִים.
וַאֲנִי – לַשְּׁתִיקָה.

אָבִי וְאִמִּי (וְגַם נְתַנְאֵל) נִסּוּ לוֹמַר לִי, "תִּרְאֶה אֵיזֶה כּוֹכָב אַתָּה, מָה אִכְפַּת לְךָ לְנַסּוֹת גַּם בַּכִּתָּה?"
אַךְ לִי הָיָה מַחְסוֹם. הוֹרַי אָמְרוּ לִי שֶׁזֶּה לֹא מַשֶּׁהוּ חָרִיג, שֶׁבְּפֵרוּשׁ יֵשׁ יְלָדִים וְגַם אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲרָדָה לְדַבֵּר בַּצִּבּוּר. "הָאֱמֶת, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהוֹדוֹת לַקּוֹרוֹנָה, שֶׁלִּמְּדָה אוֹתְךָ וְאוֹתָנוּ שֶׁיֵּשׁ לְךָ כִּשָּׁרוֹן בִּלְתִּי רָגִיל בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ קֹשִׁי בִּלְתִּי רָגִיל".
וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר הָיָה לִי לְפֶלֶא.
הָיָה רַק יֶלֶד אֶחָד שֶׁיָּכֹלְתִּי לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל זֶה – נְתַנְאֵל.
מִשְּׁכֵנִים הָפַכְנוּ לַחֲבֵרִים, וּבְאֵיזֶשֶׁהוּ שָׁלָב נְתַנְאֵל אָמַר לִי, "דַּע לְךָ שֶׁהָפַכְתִּי לְמַעֲרִיץ שֶׁלְּךָ! עוֹד לֹא רָאִיתִי יֶלֶד כָּל כָּךְ מְרַתֵּק כָּמוֹךְ, כּוֹכָב אֲמִתִּי! תַּאֲמִין לִי שֶׁאֲנִי מִתְאַפֵּק כָּל יוֹם לֹא לְסַפֵּר לַיְּלָדִים בַּכִּתָּה אֵיזֶה כּוֹכָב מִתְחַבֵּא לָהֶם כָּאן בֵּין הַכִּסְּאוֹת".
וְאָז הִגִּיעַ סֶגֶר נוֹסָף, וְשׁוּב הִתְחַלְתִּי לְכַכֵּב, גַּם בַּכִּתָּה וְגַם בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם: הַפַּעַם שִׁכְלַלְתִּי אֶת הַחִידוֹנִים וְהוֹסַפְתִּי עוֹד הַצָּגוֹת וְחִקּוּיִים, תַּחֲרוּיוֹת וּבְדִיחוֹת. הַפַּעַם גַּם אִרְגַּנְתִּי מֵרֹאשׁ פְּרָסִים רַבִּים – רֻבָּם פְּרָסִים פְּשׁוּטִים, אַךְ גַּם כַּמָּה פְּרָסִים שָׁוִים בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ סְפָרִים בְּשֹׁוִי שִׁשִּׁים שְׁקָלִים וַאֲפִלּוּ שְׁלוֹשָׁה מִשְׂחֲקֵי גֶּיְמְבּוֹי שֶׁחָבֵר שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁהוּא בַּעַל חֲנוּת, הִבְטִיחַ לִתְרֹם לְטוֹבַת הַמֵּיזָם שֶׁלִּי.
אִמִּי הָיְתָה עוֹמֶדֶת לְיָדִי, מִתְפַּעֶלֶת אֵיךְ אֲנִי מְנַוֵּט וּמַנְחֶה אֶת הַכִּתָּה בְּלִי שׁוּם פַּחַד וּמוֹרָא, וְכִמְעַט בְּכָל פַּעַם הָיְתָה אוֹמֶרֶת: "אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִמְצֹא דֶּרֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת זֶה גַּם בְּצוּרָה פְרוֹנְטָלִית!" (לָקַח לִי זְמַן לִלְמֹד אֶת הַמִּלָּה הַזּוֹ – הַכַּוָּנָה לַעֲמִידָה מוּל הַיְּלָדִים פָּנִים אֶל פָּנִים).

הַסֶּגֶר הַשֵּׁנִי הִסְתַּיֵּם, וַאֲנַחְנוּ שַׁבְנוּ לַלִּמּוּדִים.
יוֹם לְאַחַר מִכֵּן נִגַּשׁ אֶל נְתַנְאֵל בַּהַפְסָקָה יֶלֶד בְּשֵׁם אֲבִישַׁי, וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה יֶלֶד שֶׁלֹּא עוֹמֵד בַּמִּלָּה שֶׁלּוֹ! כֻּלָּם כּוֹעֲסִים עָלֶיךָ!"
נְתַנְאֵל הִסְתַּכֵּל עָלָיו וְאָמַר: "מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי?"
"מָה אֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ? שֶׁתְּקַיֵּם אֶת מָה שֶׁהִבְטַחְתָּ, זֶה הַכֹּל".
"מָה הִבְטַחְתִּי וְלֹא קִיַּמְתִּי?" שָׁאַל אוֹתוֹ נְתַנְאֵל בְּבִלְבּוּל.
"יֵשׁ פֹּה שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים שֶׁהִבְטַחְתָּ לָהֶם פְּרָס שֶׁל גֶּיְמְבּוֹי וְלֹא נָתַתָּ", טָעַן אֲבִישַׁי.
מִסְכֵּן נְתַנְאֵל, לֹא הָיָה לוֹ מֻשָּׂג עַל הַגֶּיְמְבּוֹי, כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מֻשָּׂג כִּמְעַט עַל שׁוּם דָּבָר. הַלֹּא הוּא הָיָה עָסוּק בִּבְנִיַּת הַמָּטוֹס שֶׁלּוֹ… אָמְנָם בַּבֹּקֶר הוּא הִקְשִׁיב לַשִּׁעוּר בִּזְמַן שֶׁבָּנָה, כִּי הוֹרָיו חִיְּבוּ אוֹתוֹ, אֲבָל לַחִידוֹנִים שֶׁלִּי מַמָּשׁ לֹא הָיָה לוֹ זְמַן. הוּא עָשָׂה טוֹבָה גְּדוֹלָה בְּעֶצֶם זֶה שֶׁהִשְׁאִיר לִי אֶת הַטֵּלֵפוֹן שֶׁלּוֹ…
"תַּקְשִׁיב…" נְתַנְאֵל הָיָה מְבֻלְבָּל, "תַּזְכִּיר לִי בְּבַקָּשָׁה, אֲנִי פָּשׁוּט, אַתָּה יוֹדֵעַ…" נְתַנְאֵל, הַיֶּלֶד שֶׁתָּמִיד הָיָה לוֹ מָה לוֹמַר, אִבֵּד פִּתְאוֹם אֶת הַמִּלִּים.
זֶה כְּבָר עִצְבֵּן לֹא רַק אֶת אֲבִישַׁי, אֶלָּא גַּם אֶת שְׁנֵי הַזּוֹכִים הָאֲחֵרִים. "אָה, הִסְפַּקְתָּ כְּבָר לִשְׁכֹּחַ? אָז פָּשׁוּט עָבַדְתָּ עָלֵינוּ! עָשִׂיתָ אֶת הַחִידוֹן שֶׁלְּךָ וְזָרַקְתָּ הַבְטָחוֹת כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת, וּכְשֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם אַתָּה פָּשׁוּט נִתְקָף בְּשִׁכְחָה?"
נְתַנְאֵל עָמַד מוּלָם וּלְרֶגַע נִרְאָה כְּמוֹ הַיֶּלֶד הֲכִי מִסְכֵּן בָּעוֹלָם, אֲבָל אָז אֲנִי, בְּלִי לָשִׂים לֵב, פָּשׁוּט שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי אוֹמֵר:
"תַּעַזְבוּ אֶת נְתַנְאֵל. אִם יֵשׁ לָכֶם בְּעָיָה, בּוֹאוּ אֵלַי".
שֶׁקֶט הֻשְׁלַךְ בַּכִּתָּה.
כָּל הַיְּלָדִים, אֲבָל כֻּלָּם, הִסְתַּכְּלוּ עָלַי.
אִלּוּ הָיְתָה נוֹחֶתֶת חֲלָלִית בַּכִּתָּה וּמִמֶּנָּה הָיָה יוֹצֵא אַסְטְרוֹנָאוּט וּמְבַקֵּשׁ מִמִּישֶׁהוּ מַסְטִיק, זֶה הָיָה מַפְתִּיעַ פָּחוֹת מֵהַהַפְתָּעָה שֶׁאָחֲזָה אוֹתָם לְשֵׁמַע הַקּוֹל שֶׁלִּי.
יָכֹלְתִּי מַמָּשׁ לִקְרֹא אֶת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁעוֹבֶרֶת בָּרֹאשׁ שֶׁל כֻּלָּם: אֲמִתַּי הַשּׁוֹתֵק פָּתַח פִּתְאוֹם אֶת הַפֶּה!
אֲבִישַׁי הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְעַשֵּׁת. "חַס וְשָׁלוֹם, אֲמִתַּי", אָמַר, "אַתָּה יֶלֶד מַקְסִים, אֵין לִי שׁוּם טְעָנוֹת אֵלֶיךָ. זֶה נְתַנְאֵל, הַשָּׁכֵן שֶׁלְּךָ, שֶׁמַּבְטִיחַ וְלֹא מְקַיֵּם!"
"זֶהוּ, שֶׁלֹּא…" אָמַרְתִּי. "זֶה לֹא הָיָה נְתַנְאֵל. זֶה אֲנִי שֶׁהִבְטַחְתִּי פְּרָסִים, וּכְפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים, גַּם הִנַּחְתִּי אֶת כֻּלָּם בַּכִּתָּה עִם שֵׁמוֹת, וְאַתֶּם לְקַחְתֶּם. (זוֹ הָיְתָה הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי לְחַלֵּק אֶת הַפְּרָסִים בְּלִי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ שְׁאֵלוֹת…) בְּקֶשֶׁר לַפְּרָסִים הָרִאשׁוֹנִים, הַגֶּיְמְבּוֹי, בֶּאֱמֶת אַתָּה, אֲבִישַׁי, וְגַם נָתִי וְדָוִד, זְכִיתֶם. אֲבָל לְצַעֲרִי קָרְתָה אֵיזוֹ תַּקָּלָה… הֶחָבֵר שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי, זֶה שֶׁתָּרַם אֶת הַפְּרָסִים, מַמְתִּין לְמִשְׁלוֹחַ שֶׁנִּתְקַע בְּחוּ"ל. אֲבָל אַל דְּאָגָה, בַּיָּמִים הַקְּרוֹבִים תְּקַבְּלוּ אֶת הַפְּרָס שֶׁמַּגִּיעַ לָכֶם".
הַיְּלָדִים לֹא יָדְעוּ אֵיךְ "לֶאֱכֹל" אֶת זֶה. הֵם פָּשׁוּט הִמְשִׁיכוּ לִשְׁתֹּק.
"אֲבִישַׁי, זֶה בְּסֵדֶר מִצִּדְּךָ לְחַכּוֹת כַּמָּה יָמִים לַגֶּיְמְבּוֹי?" שָׁאַלְתִּי.
"עֲזֹב גֶּיְמְבּוֹי", אָמַר אֲבִישַׁי, שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא מֵהַהֶלֶם שֶׁלּוֹ, "אֵיךְ… כְּלוֹמַר… מָה… זֹאת אוֹמֶרֶת… לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה אַתָּה חַיָּב לָנוּ אֶת הַגֶּיְמְבּוֹי שֶׁנְּתַנְאֵל הִבְטִיחַ, וְ…"
טוֹב, הָיָה בָּרוּר שֶׁאֲבִישַׁי רָצָה לִשְׁאֹל מַשֶּׁהוּ עַל זֶה שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר פִּתְאוֹם, אֲבָל כַּנִּרְאֶה בָּאֶמְצַע הֶחְלִיט שֶׁאוּלַי זֶה לֹא רַעְיוֹן טוֹב…
"זֶה בְּסֵדֶר", אָמַר נָתִי, "אַתָּה לֹא חַיָּב לָנוּ כְּלוּם, זֶה לֹא אַתָּה שֶׁהִבְטַחְתָּ".
"אֲנִי זֶה שֶׁהִבְטַחְתִּי", אָמַרְתִּי.
"אוֹי, נוּ, כֻּלָּם עֵדִים. אוּלַי אַתָּה לֹא הִשְׁתַּתַּפְתָּ, אֲבָל כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לַחִידוֹן שֶׁל נְתַנְאֵל שָׁמַע אוֹתוֹ מַבְטִיחַ פְּרָסִים".
הִסְתַּכַּלְתִּי עַל נְתַנְאֵל וּנְתַנְאֵל הִסְתַּכֵּל עָלַי.
"אַתָּה רוֹצֶה לְסַפֵּר לָהֶם?" אָמַרְתִּי.
"סַפֵּר אַתָּה", הוּא עָנָה.
"אֲנִי מַעֲדִיף שֶׁאַתָּה תְּסַפֵּר", אָמַרְתִּי, "זֶה בְּסֵדֶר".

"זֶה לֹא אֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי אֶת הַחִידוֹן", אָמַר נְתַנְאֵל בִּמְבוּכָה, "אֲנִי פָּשׁוּט בָּנִיתִי מָטוֹס… וְהֶחְלַפְתִּי אֶת הַטֵּלֵפוֹנִים עַם אֲמִתַּי. מִי שֶׁכִּכֵּב בַּשִּׁעוּרִים וְעָשָׂה אֶת הַחִידוֹנִים הָיָה אֲמִתַּי…"
"אַתָּה עוֹבֵד עָלֵינוּ", אָמַר אֲבִישַׁי, אֲבָל בְּקוֹל מְהֻסָּס יוֹתֵר.
"לֹא. אֲנִי לֹא". אָמַר נְתַנְאֵל. "אוּלַי בִּי אַתָּה חוֹשֵׁד שֶׁאֲנִי מֵפֵר הַבְטָחוֹת, אֲבָל עַל אֲמִתַּי אַתָּה סוֹמֵךְ?"
"בֶּטַח", עָנוּ כֻּלָּם וְהִבִּיטוּ בִּי.
"זֶה נָכוֹן", אָמַרְתִּי אֲנִי, "הִתְחַלַּפְתִּי בִּשְׁנֵי הַסְּגָרִים עִם נְתַנְאֵל, פָּשׁוּט הִשְׁתַּתַּפְתִּי דֶּרֶךְ הַטֵּלֵפוֹן שֶׁלּוֹ".
"וָאוּוּוּ…" אָמְרוּ כֻּלָּם. "אַתָּה לֹא אֲמִתִּי… תִּשְׁמַע, אַתָּה כּוֹכָב, אַתָּה! אֵיפֹה הִתְחַבֵּאתָ לָנוּ כָּל הַשָּׁנִים?"
הָיָה רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט, וּפִתְאוֹם רָאִינוּ שֶׁהַמְּחַנֵּךְ יוֹשֵׁב בַּכִּסֵּא שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ לֹא שַׂמְנוּ לֵב שֶׁהוּא נִכְנַס.
הִסְתַּכַּלְנוּ עָלָיו בְּפַחַד. הַאִם הוּא שָׁמַע אֶת הַסּוֹד?
"שְׁבוּ", אָמַר הַמְּחַנֵּךְ קְצָרוֹת.
"תִּהְיוּ רְגוּעִים", הוּא הִמְשִׁיךְ, "יָדַעְתִּי אֶת זֶה מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן".
כֻּלָּם הָיוּ בְּהֶלֶם.
"בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב יָדַעְנוּ שֶׁאֲמִתַּי הוּא כּוֹכָב אֲמִתִּי שֶׁקְּצָת מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְבַּטֵּא", הִסְבִּיר הַמְּחַנֵּךְ. "נְתַנְאֵל הוּא זֶה שֶׁהִצִּיעַ אֶת הָרַעְיוֹן לְאַפְשֵׁר לוֹ לְהִתְבַּטֵּא בְּאָנוֹנִימִיּוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה הִסְכִּים לְהוֹרִיד פְּרוֹפִיל בַּסֶּגֶר הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּנוּ נַכִּיר אֶת הַכּוֹכָב שֶׁמִּסְתַּתֵּר לָנוּ בַּכִּתָּה. אֲבָל לֹא חָלַמְנוּ שֶׁהַכּוֹכָב עַצְמוֹ יִתְנַצְנֵץ לוֹ וִיגַלֶּה אֶת הַסּוֹד".
עַכְשָׁו הָיָה תּוֹרִי לִהְיוֹת בְּהֶלֶם.
"בְּסוֹד הָעִנְיָנִים הָיִינוּ אֲנִי, נְתַנְאֵל וְהוֹרָיו שֶׁל אֲמִתַּי", הִמְשִׁיךְ הַמּוֹרֶה, "וְהַתָּכְנִית הַזּוֹ פָּשׁוּט הִצְלִיחָה. לַמְרוֹת שֶׁהָיָה מִישֶׁהוּ שֶׁכִּמְעַט הָרַס אוֹתָהּ".
"מִי?" שָׁאֲלוּ כֻּלָּם.
"אֲמִתַּי בְּעַצְמוֹ", אָמַר הַמּוֹרֶה בְּחִיּוּךְ. "מִסְתַּבֵּר שֶׁאֲמִתַּי הוּא יֶלֶד יָשָׁר וְהָגוּן, וְהוּא לֹא רָצָה לַעֲבֹד עָלַי… הַתָּכְנִית כִּמְעַט נָפְלָה בִּגְלָלוֹ, אֲבָל אֲנַחְנוּ סִדַּרְנוּ אֶת זֶה בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ שֶׁלֹּא יֵאָלֵץ לְשַׁקֵּר, וּלְמַזָּלֵנוּ, הוּא הִסְכִּים בַּסּוֹף…
"כָּעֵת אַתָּה בֶּטַח מֵבִין לָמָּה לֹא הֶחְמֵאתִי לְךָ עִם הַשֵּׁם שֶׁל נְתַנְאֵל", פָּנָה אֵלַי הַמּוֹרֶה, "לֹא רָצִיתִי שֶׁתַּרְגִּישׁ רַע…"
הָיִיתִי מְרֻגָּשׁ. לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁנְּתַנְאֵל עָשָׂה בִּשְׁבִילִי דָּבָר כָּזֶה.
"הָאֱמֶת שֶׁלֹּא הָיִיתָ אָמוּר לָדַעַת עַל כָּל מָה שֶׁקָּרָה מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים", אָמַר הַמְּחַנֵּךְ, "אֲבָל בִּגְלַל הֲגִינוּתְךָ, שׁוּב טָרַפְתָּ אֶת הַקְּלָפִים וְסִפַּרְתָּ לַכִּתָּה עַל הַהַחְלָפָה. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמֵּה' יָצָא הַדָּבָר. כָּעֵת כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה כּוֹכָב, גַּם בַּטֵּלֵפוֹן וְגַם בַּכִּתָּה. שָׁבַרְתָּ אֶת מַחְסוֹם פַּחַד הַקָּהָל, וְכָעֵת, בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ אֶל הַגָּלַקְסִיָּה, כּוֹכָב אָבוּד וְיָקָר שֶׁלָּנוּ. אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ לְוַתֵּר שׁוּב עַל הַפֶּה הַגָּדוֹל שֶׁלְּךָ…"

זֶה סוֹף הַסִּפּוּר, יְלָדִים, וְאוּלַי בְּעֶצֶם תְּחִלָּתוֹ שֶׁל סִפּוּר הַחַיִּים הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי.
לְאַט לְאַט הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר יוֹתֵר בַּשִּׁעוּרִים, אָמְנָם לֹא כְּמוֹ בַּטֵּלֵפוֹן, אֲבָל בְּכָל זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת לַמַּצָּב שֶׁהָיָה פַּעַם.
בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ גַּם סֶגֶר שְׁלִישִׁי, וַאֲנִי שׁוּב מְכַכֵּב בַּטֵּלֵפוֹנִים, הַפַּעַם בִּשְׁמִי וּבְלִי הַחְלָפַת טֵלֵפוֹנִים, וּבְפֵרוּשׁ מַמְתִּין לַחְזֹר לַכִּתָּה וְלִהְיוֹת מִי שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם הָאֲמִתִּי.
אֲנִי מְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלִּי כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּכָל כִּתָּה יֵשׁ כּוֹכָבִים שֶׁנּוֹפְלִים בֵּין הַכִּסְּאוֹת. כָּאֵלֶּה שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים לְהַרְאוֹת עַד כַּמָּה הֵם מְיֻחָדִים. וַאֲנִי אוֹמֵר: כָּל יֶלֶד הוּא כּוֹכָב.
אֲנִי מַצִּיעַ לְכֻלְּכֶם לִלְמֹד מִמֶּנִּי וּלְהַרְאוֹת אֶת הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַטּוֹבִים שֶׁלָּכֶם בְּלִי לְפַחֵד מִבִּקֹּרֶת אוֹ מִכָּל דָּבָר אַחֵר.
כָּל יֶלֶד הוּא כּוֹכָב. כֵּן, גַּם אַתָּה, וְגַם אַתְּ, וְכָל יֶלֶד שֶׁקּוֹרֵא אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה.