כל העולם (ועוד קצת) בכף ידך

מה עושה כיפה אדומה אצל בנימין זאב הרצל בוויקיפדיה, ולמה האיש שמאחורי המסך אומר לכם שהוא טל מוסרי? גלעד האן, חוקר סייבר ומרצה לכישורי חיים ברשת, נותן לכם כמה כללי זהב לגלישה בטוחה באינטרנט – וגם את מספר הטלפון שלו, למקרה שתצטרכו

דמיינו עולם שבו בשביל לתקשר עם מישהו בצד השני של העולם צריך לשלם סכום גבוה לדקה. דמיינו עולם שבו אם יש שיעורי בית, עבודה או מבחן, אי אפשר להיעזר בוויקיפדיה. דמיינו עולם שבו אם אתם רוצים להאזין לשיר מסוים אתם לא יכולים פשוט לגשת ליוטיוב, אלא חייבים לקנות דיסק או להתפלל שישדרו את השיר הזה ברדיו בדיוק כשאתם מאזינים לשידור. דמיינו עולם שאין בו ווטסאפ, שבו אנשים לא מתעדכנים בחדשות בטלפון הנייד, שבו בשביל לראות תמונה של חבר צריך לנסוע עד אליו.

בקיצור, דמיינו עולם בלי אינטרנט.

האמת היא שאתם לא צריכים לדמיין – כל אדם סביבכם שחצה את גיל 25 זוכר עולם שבו האינטרנט היה הרבה פחות נפוץ, הרבה יותר איטי והרבה יותר מגושם ממה שהוא היום. יש דברים נפלאים ברשת, זה נכון – אבל חשוב לדעת שיש גם הרבה ממה להיזהר.

גלעד האן שירת במשטרה למעלה מעשרים שנה, רובן כקצין. מאז שעזב את המשטרה הוא מרצה, יום ולילה, על מה שהוא קורא לו “כישורי חיים באינטרנט”.

“האינטרנט הוא נהדר ונפלא”, פותח גלעד בריאיון ל”אותיות וילדים”, “יש בו תכנים מעולים. אבל גם בדברים הכי טובים יש סכנות”. גלעד פותח בדוגמה של ויקיפדיה. לספרים האהובים עליכם, יש עורך או עורכת – אנשים שאחראים לוודא שהתוכן מדויק ואמיתי. בוויקיפדיה, לעומת זאת, אין עורך. כל אדם שרוצה יכול להכניס תוכן לערכים, ואחרים יתייחסו למידע שכתב כאל נתונים אמיתיים.

“עשינו פעם ניסוי”, מספר גלעד. “לקחנו את הערך של בנימין זאב הרצל בוויקיפדיה, ובאמצע הערך כתבנו את סיפור כיפה אדומה. במשך כמה שעות ארוכות וטובות התנוסס סיפור כיפה אדומה בערך של בנימין זאב הרצל. הסיפור הזה מלמד אותנו שכשאנחנו נחשפים למידע ברשת, אנחנו צריכים לדעת שהוא לאו דווקא אמיתי, כי כל אחד יכול לשים שם מה שהוא רוצה. ולכן הכלל הראשון הוא – להסתובב ברשת עם מודעוּת והיגיון”.

הזכות לראות את מסי?

לפעמים קורה שאנחנו מחפשים מידע או תוכן בנושא כלשהו באינטרנט, אבל בטעות מגיעים למקומות אחרים, שלא טובים לנו. “עלולות לקפוץ לנו למסך פרסומות לא טובות. ברשת אפשר בקלות ללכת לאיבוד, ולכן חשוב מאוד להיות בשליטה גם כשאנחנו גולשים. אם הגענו לתוכן שלא מתאים לנו, לפרסומת או לאתר שלא מתאים לעיניים שלנו או לא מתאים לגיל שלנו – לצאת מהאתר מייד. זה דורש בגרות ואחריות אישית. גם אתרים שנראים נחמדים לפעמים מכילים תכנים אלימים או לא נעימים, ואם זה קורה – צריך פשוט לצאת מהאתר”.

כשאדם זר פונה אליכם ברחוב ומתחיל לשאול שאלות אישיות, אתם בטח מתרחקים ומספרים להורים, כי אתם ילדים אחראיים. גם בעולם הווירטואלי אנחנו נתקלים באנשים זרים, אבל שם הם לפעמים בתחפושת – אנחנו לא יודעים מי הם ומה הכוונות שלהם. “אם אדם פונה אלינו במהלך משחק או שיטוט ברשת ומתחיל לשאול שאלות, צריך מייד לעדכן מבוגר ולעזוב את השיחה. באינטרנט כל יום פורים, כל יום יש מסכות. גם אם פונה אליי אדם שטוען שהוא מפורסם. נתקלתי כבר באנשים שאמרו שהם טל מוסרי, בובספוג ואפילו ליאו מסי. בשום מצב אסור לספר לאיש בתחפושת דברים פרטיים על עצמנו”.

האם מותר להיפגש עם אנשים שהכרנו באינטרנט?

זה הכלל: מי שיש לך קשר איתו מעבר לאינטרנט, הוא חבר אמיתי. כמו מישהו שאתם מכירים מיום הולדת שהשתתפתם בו יחד, למשל. אבל אם אתם רק מתכתבים איתו ברשת ומעולם לא נפגשתם, זה לא חבר אלא איש קשר, משהו אחר לחלוטין. איש קשר הוא לא חבר. אני למשל נמצא עכשיו בקבוצה של משחק וירטואלי בשם בדוי (גלעד עושה את זה בשביל העבודה שלו, כדי להראות לילדים ולהורים כמה קל להתחפש ברשת. צ”ה) – וילדים בני תשע בטוחים שאני חבר שלהם. אני לא חבר שלהם, אני גלעד האן. חשוב לא לספר ברשת את שם בית הספר ושעת סיום הלימודים, חוגים, חברים – אנחנו לא יודעים מי עומד בצד השני ואוסף את המידע הזה. ואסור להיפגש עם איש קשר מהאינטרנט שמציע לנו פגישה, אפילו אם הוא אומר שיביא לנו דברים טובים במתנה”.

חכם או מעליב?

גלעד מדבר הרבה על איך לשמור על עצמנו מפגיעה ברשת, אבל חשוב לו להעביר עוד מסר – אנחנו צריכים לשמור גם על עצמנו, שלא נפגע באחרים. “לפעמים באינטרנט אנשים מרשים לעצמם להשתמש בשפה גסה ומעליבה, לומר מילים שלא היו אומרים פנים אל פנים. לפעמים בקבוצת וטסאפ פוגעים באחד הילדים, מפיצים מידע שמעליב, אולי שולחים תמונה מבזה או סטיקרים רעים. קודם כול אנחנו צריכים לא לפגוע באחרים. אם פגעו בנו, צריך לפנות למבוגר, ואפשר גם למוקד 105 בטלפון, או לחפש ‘גלעד האן’ ולפנות אליי כדי שאעזור לכם”.

את הדברים שגלעד מדבר עליהם כל ערב בהרצאות מול הורים, מורים וילדים, הוא מיישם גם אצלו בבית כמובן. בבית משפחת האן הילדים מקבלים טלפון מקשים פשוט כשהם יוצאים מהבית, ובסוף כיתה ו’ מקבלים טלפון חכם – עם חסימת תכנים, סקירת הורים מלאה וזמן מסך יומי מוקצב. “אחרי שבע בערב אין מסכים יותר”, מסכם גלעד. “המוח צריך להירגע לקראת השינה, והאור מהמסך פוגע בהורמון הגדילה ובשינה. גם אני שם את הטלפון בצד כמה שעות לפני שאני הולך לישון”.

לילדי משפחת האן לא תמיד היה קל עם ההנחיות של אבא ביחס לאינטרנט ולמסכים, אבל כשהתבגרו כולם הודו לו על החינוך המגן שהעניק להם.

מאת: צוריאל הורוביץ

כתבות נוספות

אולי יעניין אותך גם

מצטרפים ומקבלים הגדת פסח מצוירת או קורקינט במתנה!

בהתחייבות לשנה *