כלות התנ”ך

אחרי חצי שנה שהוקדשה ללמידת 210 פרקי תנ”ך, שלושה מבחנים שונים (סניפי, מחוזי ותנועתי), מבחן בכתב, מבחן בעל פה ודו־קרב, הגיע סוף סוף היום המיוחל, וחידון התנ”ך הארצי לילדים בירושלים יצא לדרך. אך כמו בכל תחום בחיינו בתקופה האחרונה, גם כאן הקורונה שיבשה את התוכניות, ולראשונה נערך החידון ללא קהל.

סבתן של אמונה ושילת אמונה (שילת אמונה היא נכדתה, ואמונה – נינה) לא יכלה לנכוח בחידון פיזית, אך בדקה התשעים ארגנו לה מסך לצפייה. למרבה הגאווה, אמונה זכתה במקום הראשון, ושילת אמונה במקום השני. לאחר שנודע לסבתן שהן הזוכות, היא התקשרה אליהן מייד.

“היא ממש התרגשה”, מספרת שילת אמונה, “היא סבתא שמאוד מעריכה חידונים בתנ”ך. סבא שלנו הוא מורה לתנ”ך, אחותי זכתה וגם בת דודה שלי”.

אמונה מוסיפה: “תנ”ך זה משהו שעובר אצלנו במשפחה”.

חידון באווירה אחרת

שילת אמונה ברנסון בת ה־11 וחצי גרה בנהריה, והיא הצעירה מבין שישה ילדים. אמונה מושקוביץ בת ה־12 וחצי גרה במעלה אפרים, והיא הבכורה מבין שישה ילדים. שתיהן חניכות בסניף אריאל, ומלבד העובדה שהן קרובות משפחה, לשתיהן יש היסטוריה ארוכה עם חידוני תנ”ך. אחותה של שילת אמונה זכתה בתואר כלת התנ”ך, והיא עצמה השתתפה בחידון לפני שנתיים. גם אמונה השתתפה בחידון, בשנה שעברה.

חידון התנ”ך הראשון התקיים כבר בשנת 1958, ואופיו לא השתנה הרבה במהלך השנים. ובכל זאת, השנה כאמור הוא התקיים ללא קהל. למרות שהבנות הצטערו על שהשנה לא היו “המולת הקהל ומחיאות הכפיים כאשר מישהי עונה על תשובה”, הן מצאו בשינוי גם משהו מרגיע, “כי אלו רק אנחנו והבוחנים”.

שלא במפתיע, הקורונה לא השפיעה רק על החידון עצמו, אלא שיבשה עוד דברים בדרך, וכך אמונה מצאה את עצמה בבידוד שבוע לפני החידון. “לאחותי היה חשד לקורונה, וכולנו נאלצנו להיכנס לבידוד”, היא מספרת. למרבה המזל יצאה אמונה מהבידוד בדיוק יום לפני החידון הארצי.

השקעה בתמיכת המשפחה

אמונה ושילת אמונה נדרשו לעבור מספר שלבים על מנת להגיע לחידון הארצי. השלב הראשון הוא השלב הסניפי, שבו התמודדה כל מי שנרשמה. אחר כך עלו בין 90 ל־100 בנות לשלב המחוזי, שהתקיים בזום. לשלב הבא, השלב התנועתי־ארצי, עלו 15 בנות.

בחידון הארצי עצמו היו שלושה שלבים: שאלות בנושאי ידע ובקיאות (15 בנות התמודדו), משחק שלטים (9 בנות נותרו) ו”ראש בראש” (6 מתמודדות).

אמונה ושילת אמונה הן אומנם קרובות משפחה וחברות טובות, אך בסופו של דבר, שתיהן התחרו זו בזו.

איך היה הקשר שלכן במהלך הלמידה?

“האמת שמעולה!” הן אומרות, “נעזרנו המון זו בזו. בגלל הסגר, למדנו דרך הטלפון. הכנו שאלות ובחנו אחת את השנייה. נהנינו ללמוד יחד”.

אילו נושאים היה עליכן ללמוד לחידון?

“זה הרבה חומר והמון נושאים מגוונים, בין השאר תקופת האבות, תקופת יציאת מצרים והמדבר, תקופת השופטים, תקופת שמואל והמלכים, תקופת עזרא ונחמיה, רות, יונה, קצת מאיוב ועוד”.

שילת אמונה מספרת שאפילו למדה פרקים מספר ישעיה בעל פה. “היה לי קל יותר לזכור ככה, שיננתי ושיננתי”.

כמה זמן התכוננתן לחידון? למדתן על עצמכן דברים חדשים במהלך הלמידה?

“בסך הכול התכוננו חצי שנה”.

שילת אמונה מודה שהבינה עד כמה חשוב הקשר עם המשפחה: “התחלתי להעריך יותר בילויים משפחתיים, כי למדתי המון לחידון ונאלצתי לפספס הרבה יציאות וטיולים. לכן כל מפגש היה ייחודי ומהנה בעיניי”.

לאמונה התחדשה נקודה אחרת: “למדתי על עצמי שאם אני מחליטה משהו, אני באמת יכולה להצליח. במשך יומיים לפני החידון, מהבוקר עד הערב, כל מה שעשיתי היה לשבת וללמוד. בנוסף, המשפחה תמיד הביעה סבלנות והבנה, הם דחו בשבילי טיול אופניים משפחתי לתאריך מאוחר מהחידון כדי שאוכל להצטרף”.

בואי כלה

מה היו התגובות לזכייה שלכן?

“כולם מאוד שמחו. הכינו קבלת פנים בכניסה ליישוב, לאורך כל הכביש הוקמו תחנות עם שלטים ובלונים. ללא התמיכה, העידוד והפירגון של הסניף והמשפחה, הכול היה הרבה יותר קשה”, מספרת אמונה.

שאלנו את הזוכות ממה הן הכי נהנו, והאמת? התשובות מפתיעות.

שילת אמונה: “בסוף המבחן בכתב נחתה עליי הרגשה נינוחה, זה היה רגע שנהניתי ממנו. ידעתי שאני עשיתי את שלי, השתדלתי ולמדתי, ועכשיו זה בידי ה'”.

אמונה: “לפני החידון ידעתי שבין אם אנצח ובין אם לא, אני כבר קיבלתי את הפרס שלי, השגתי עוד הרבה לפני החידון את המטרה שלי: ללמוד תנ”ך, לדעת את התורה – זה הדבר החשוב שמקבלים מהחידון”.

אתן ממליצות לילדים ללמוד ולהשתתף בחידון התנ“ך?

“כמובן!” אומרת שילת אמונה, “זה כיף וחשוב לדעת, התנ”ך הוא הספר של העם שלנו. זה בסוף מחבר לשורשים. מעבר לחוויה המיוחדת של הלמידה – אנחנו מבינות את הסיפור הכללי של עם ישראל, יש כאן זכות גדולה”.

“כשזכיתי ועשו לי את קבלת הפנים, זה נסך בי גאווה מסוימת”, מספרת אמונה, “כי באמת כל החברות בסניף מאוד מאוד התרגשו, ראש המועצה התקשר אליי והמון אנשים פנו אליי ברחוב. אני משתדלת להזכיר לעצמי שבעצם כל הכבוד הזה והשבחים, לא לי הם מגיעים, אלא לתנ”ך וללימוד”.

על השאלה מדוע בחרו להשתתף בחידון, עונות הבנות שבעיניהן חשוב לדעת. התנ”ך הוא הספר הכי משמעותי שלנו, אנו צריכים לדעת מניין הגענו, מה עשינו. כפי שנאמר, “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל” (יגאל אלון). וכמו כל שאר משתתפי החידון, הן בהחלט לקחו חלק בלימוד עברו של עם ישראל.

לסיום, אנחנו כבר יודעים שאתן חובבות תנ“ך גדולות, אבל מה עוד אתן אוהבות לעשות? ומה החלום שלכן?

שילת אמונה: “אני אוהבת מאוד לקרוא ספרים, מנגנת על כינור ואוהבת לצאת לקניות. החלום שלי הוא לנגן בכינור במופעים גדולים, ולעלות לבית המקדש”.

אמונה: “התחביבים שלי הם ללמוד תנ”ך גם מחוץ לגבולות של החידון, גם בחופשת הקורונה עשיתי לאחים שלי חוג תנ”ך, וגם עכשיו אני ממשיכה ללמוד. בנוסף אני אוהבת להציג ולכתוב שירים קצרים.

החלום שלי בקשר לתנ”ך הוא להשתתף בחידון התנ”ך העולמי לנוער, ולהגדיל את המודעות והחשיבות של התנ”ך בקרב הילדים והנוער, שהוא לא יהיה שייך רק לשיעורי תנ”ך אלא גם לחיים שלנו, כי זו בעצם המהות והתכלית של העם שלנו”.

קרדיט: הלל בן אפרים, כתבת צעירה