וגרביים, לא חסר

אדון או גברת?

אז אחת ולתמיד – גרביים זה בזכר או בנקבה?

במקורותינו לא מופיעה המילה גֶּרֶב בלשון יחיד, ולכן ההחלטה היא שרירותית למדי. גם ממילים אחרות במשקל דומה לא ניתן להכריע: הלא בֶּרֶךְ היא נקבה, אבל גֶּשֶׁם הוא זכר. בעבר החליטה האקדמיה שמינה של המילה גרב הוא זכר (גרב יפה, גרב מלוכלך), אך לאחרונה נכנעה ללחץ העממי, והחליטה שהגרב יכולה להיות גם נקבה. בעברית, אגב, הגרב נקרא “פֻּזְמָק”.

יום הגרב המוזר

מתים על גרביים צבעוניים ונועזים? הרי לכם הזדמנות פז להציגם, ובו בזמן לקיים שליחוּת חברתית ביום תסמונת דאון העולמי, שחל ב־21 במרץ.

כידוע, לאנשים עם תסמונת דאון יש כרומוזום עודף. צורתו נראית כצורת גרב, ולפיכך בחרו לציין יום זה על ידי לבישת גרביים שונים, במטרה לעודד אנשים לחשוב על מושגים כמו: מגוון, ייחודיות, הכלה וקבלה. גרב נועז מושך את תשומת הלב, ומדגיש את השונות בין אנשים. שינוי וגיוון הוא שם המשחק!

ברוח זו, יצרה מירה אל־חוסאני מאיחוד האמירויות, אימה של לטיפה הלוקה בתסמונת, את הקמפיין “שמי לטיפה” להגברת המודעות לתסמונת דאון. מירה ולטיפה אספו 1,447 גרביים צבעוניים, ויצרו מהם את מילת הגרביים הגדולה ביותר אי פעם, היישר לשיא גינס: السعادة (א־סעאדה), שפירושה “אושר”.

ונזכור את כולם

האנושות מחבבת גרביים, ויעידו על כך ימי הגרב השונים והמשונים: יום הגרב המוזר, יום הגרב האדום, יום עם גרביים ויום בלי גרביים – העיקר שלא ישעמם.

“יום הזיכרון לגרביים אבודים” נחגג מדי שנה באמריקה ב־9 במאי, ובבריטניה ב־4 במאי, לכבוד כל הגרביים הבודדים שאבדו בכביסה או בכלל. הבריטים גורבים ביום זה שני גרביים שונים במקום זוג תואם. יפה להם!

וגרב לכול!

בעבר הייתה הכנת הגרביים ביד מסובכת וקשה. ב־1589 צפה איש דת אנגלי בשם ויליאם לי באשתו הרוכנת ועמלה יומם וליל על סריגת גרביים, שממכירתם התפרנסה. ליבו יצא אליה, והוא ניסה למצוא פתרון שיקל עליה. כידוע, “הצורך הוא אבי ההמצאה”, ומכאן הגה לי את מכונת הסריגה הראשונה, שסרגה מהר פי שמונה מסריגה ידנית. תרומתו הצנועה לאנושות אפשרה סוף סוף ייצור המוני של גרביים במחיר נגיש יותר, ופינתה זמן למר לי ולרעייתו לשבת יחדיו בשלווה לכוס תה ועוגה בשעות אחר הצהריים.

לי ביקש מהמלכה אליזבת הראשונה לרשום פטנט על מכונת הגרביים שלו, אך היא דחתה זאת בשאט נפש, מפני שגרבי הצמר שלו לא היו לטעמה האנין והמלכותי. אדם אחר אולי היה מתייאש, אבל לי לא וויתר, ושכלל את המסרגה שלו כך שתייצר גרבי משי עדינים. למרבה הצער, גם הפעם נדחה הפטנט, ולא משום שלא היה מוצלח, אלא משום שהיה מוצלח מדי, והיה חשש שיביא את כל הסורגים והסורגות – 200,000 במספר – לפשיטת יד. בעצם, אולי לפשיטת רגל, אפרופו גרביים.

גרביים לסנובים

בערך במאה העשירית הפכו הגרביים מסתם פריט שנועד לחמם את הרגל ולהגן עליה, לסממן חברתי. הכנת גרביים מיוחדים ונוחים דרשה זמן וממון, והם נחשבו מותרות לעשירים. בני האצולה גרבו גרבי משי עד הברך כהפגנה של עושרם ומעמדם. המשי היה נעים, יוקרתי ואקזוטי, והוא יובא מסין הרחוקה אשר שמרה עליו כסוד מדינה כמוס. הגרביים היו חשובים ומהודרים כל כך, שהמכנסיים תוכננו מלכתחילה כך שיחשפו את השוקיים העוטים אותם. גרביים נחשבו למתנה נדיבה מאוד. אפילו המלכה אליזבת הראשונה קיבלה כמתנה זוג גרביים שחורים.

איינשטיין סרבן הגרביים

קל לנחש שאלברט איינשטיין לא חיבב את הסַפָּר, אבל האם ידעתם שגרביים הוא שנא עוד יותר? אפילו לטקס הענקת פרס נובל הגיע בכפות רגליים עירומות הנטועות בזוג נעליים. הוא החליט כבר בגיל צעיר שהגרב הוא פריט לבוש מיותר. גאונים! לכו תבינו אותם. איינשטיין סיפר כי מצא שבהונו הגדולה יוצרת תמיד חור בגרב, ואין הדבר לרוחו. מעניין מה ביגפוט היה אומר על זה…

גרב גרב תרדוף

מי שמגדל כלב ודאי יודע על חיבתו ללעוס אי אלו דברים: נעלי בית צמריריות, שיעורי בית בטריגונומטריה… וגרביים! שיא אכילת הגרביים נרשם אצל פרחח דני ענק (מסטיף) בן שלוש, אשר זלל 43 זוגות (וחצי!) וזכה במקום שלישי בתחרות האכילה המוזרה, ב־500$ ובכאב בטן… אם אתם תוהים, הוא הפסיד לכלב שאכל שיפוד מתכת של קבב, ולצפרדע שזללה 30 אבני נוי מהכלוב שלה.

גרביים בעומק הים

גם בים יש גרביים! “גרב סגול”, או בשמו המדעי והמרשים Xenoturbella profunda, הוא יצור ימי קמאי וחידתי חסר עיניים, מוח או זימים. שלא לדבר על איברים פנימיים. לפחות פה יש למסכן. הוא דומה לגרב צבאי מתקופת הפלמ”ח, סחוף, שטוח ורפוי, או לבלון חסר אוויר בצבע סגלגל. עד היום, למעלה ממאה שנה לאחר שהתגלה, לא ברור מה תפקידו בכוח. אבל תסמכו על הקדוש ברוך הוא: אם הוא קיים, יש לזה סיבה טובה.

מלחמת הגרביים במלריה

בארט קנולס היה חוקר הולנדי. הוא ניסה להבין, על גופו שלו, אם ליתושות האנופלס הגורמות למלריה יש איבר מועדף לעקיצות. קנולס מצא שהיתושות תוקפות אותו במקומות שבהם הוא נוטה להזיע, קרי: ברגליים.

15 שנים לאחר מכן הסיק הרופא האפריקאי ד”ר פרדרוס אוקומו שזיעת הרגליים מפַנָה מהגוף פסולת, כמו כליות בזעיר אנפין. חומרי הפסולת המופרשים הם הגורמים לניחוח החזק העולה מכפות הרגליים שלכם ביום חם במיוחד או לאחר פעילות מאומצת. הרופא הפיקח פיתח מלכודות־גרב המרחיקות את היתושות מבני־האדם. איך? המלכודות משכו את היתושות אליהן בעזרת מאוורר שפיזר את ריח הגרביים המיוזעים, ובכך הרחיקו אותן מבני האדם! חבל שחלוצי העליות הראשונות לא ידעו את זה… ואתם, יקירים שלי, מבינים עכשיו למה כל כך חשוב להתרחץ היטב!