הרב יצחק אבולעפיה: תלמיד חכם ואוהב ישראל

נולד בדמשק אך כבר כנער עלה לבדו ללמוד תורה בארץ ישראל. לאחר שהתגדל בתורה, נקרא אל הדגל לשמש כרב העיר במשק. נודע בעיקר בזכות רגישותו הרבה ומסירותו לעניים ולפשוטי העם. מחכמי העיר טבריה, שם זכה להיקבר
הרב יצחק אבולעפיה

חָכָם יִצְחָק אַבּוּלְעַפְיָה נוֹלַד לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, חָכָם מֹשֶׁה אַבּוּלְעַפְיָה, בִּשְׁנַת תק”ץ (1830), בְּדַמֶּשֶׂק שֶׁבְּסוּרְיָה. בְּיַלְדוּתוֹ לָמַד תּוֹרָה מִפִּי אָבִיו, וּבִהְיוֹתוֹ נַעַר עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד תּוֹרָה מִסָּבוֹ, הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן חָכָם חַיִּים נִסִּים אַבּוּלְעַפְיָה, שֶׁהָיָה אָז רַב בָּעִיר טְבֶרְיָה.
לְיָמִים נַעֲשָׂה חָכָם יִצְחָק אַבּוּלְעַפְיָה לְאֶחָד מֵחַכְמֵי הָעִיר טְבֶרְיָה, וְנִתְבַּקֵּשׁ עַל יְדֵי רָאשֵׁי הַקְּהִלּוֹת בִּטְבֶרְיָה וּבִצְפַת לָצֵאת כִּשְׁלִיחַ דְּרַבָּנָן לִקְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל בִּצְפוֹן אַפְרִיקָה. בִּשְׁנַת תרכ”ג חָזַר לִטְבֶרְיָה, וְהִמְשִׁיךְ בְּהוֹרָאַת הַתּוֹרָה יַחַד עִם שְׁאַר חַכְמֵי הָעִיר.
בִּשְׁנַת תרל”ג הֻזְמַן עַל יְדֵי חַכְמֵי דַּמֶּשֶׂק לְכַהֵן כְּרַב הָעִיר. הוּא נַעֲנָה לַהַצָּעָה וְעָמַד בְּרֹאשׁ הַקְּהִלָּה, הִנְהִיג אוֹתָהּ בְּיָד רָמָה, בִּטֵּל פִּסְקֵי דִּין שֶׁל חֲכָמִים אֲחֵרִים וְנָהַג בְּרַכּוּת וּבְחִבָּה יְתֵרָה בָּעֲנִיִּים וּבִפְשׁוּטֵי הָעָם.
שָׁנָה לִפְנֵי מוֹתוֹ הִרְגִּישׁ חָכָם יִצְחָק שֶׁקִּצּוֹ קָרֵב, וְכֵיוָן שֶׁרָצָה לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עָלָה לָאָרֶץ וְהִתְיַשֵּׁב בִּטְבֶרְיָה, הָעִיר שֶׁבָּהּ הִתְגַּדֵּל בַּתּוֹרָה.
בְּיוֹם ט”ו בַּאֲדָר, שׁוּשַׁן פּוּרִים תר”ע (1910) נִפְטַר וְנִקְבַּר בִּטְבֶרְיָה.

לִפְנֵי שָׁנִים הָיְתָה בְּדַמֶּשֶׂק קְהִלָּה יְהוּדִית עַתִּיקָה,
קְהִלָּה גְּדוֹלָה, מְכֻבֶּדֶת וּוָתִיקָה.
חָיוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַתְמִידִים
יַחַד עִם יְהוּדִים פְּשׁוּטִים,
בַּעֲלֵי מְלָאכָה קְטַנִּים לְצַד סוֹחֲרִים אֲמִידִים,
עֲנִיִּים פּוֹשְׁטֵי יָד וּבַעֲלֵי בָּתִּים.
בֵּין יְהוּדֵי הַקְּהִלָּה הָיוּ קַצָּבִים, מוֹכְרֵי בָּשָׂר,
אֲשֶׁר כֶּסֶף וְכוֹחַ לָהֶם לֹא חָסַר.
וּפַעַם אַחַת חַג הַפֶּסַח הִתְקָרֵב,
הַרְגָּשָׁה חֲגִיגִית הִתְגַּנְּבָה אֶל הַלֵּב,
יְהוּדֵי הַקְּהִלָּה הֵחֵלּוּ בַּהֲכָנוֹת,
יְרָקוֹת וּבָשָׂר לִכְבוֹד הַחַג מִהֲרוּ לִקְנוֹת.
אַךְ בְּאוֹתָהּ עֵת קָבַע יוֹשֵׁב רֹאשׁ הַקַּצָּבִים:
“לְהַעֲלוֹת אֶת מְחִיר הַבָּשָׂר אָנוּ חַיָּבִים!”
וּבְדַמֶּשֶׂק הָיָה מִנְהָג יִחוּדִי –
לִקְנוֹת לִכְבוֹד הַחַג כֶּבֶשׂ אוֹ גְּדִי.
אַךְ הַפַּעַם הֵבִינוּ כָּל עֲנִיֵּי הָעִיר
שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ לַעֲמֹד בְּזֶה הַמְּחִיר,
וּפָנוּ לַקַּצָּבִים בְּתַחֲנוּנִים וּבִדְרִישָׁה:
“הוֹרִידוּ לְמַעֲנֵנוּ אֶת הַמְּחִיר, בְּבַקָּשָׁה!”
הַקַּצָּבִים לֹא נַעֲנוּ לְבַקָּשָׁתָם,
עָמְדוּ עַל הַמְּחִיר וְנוֹתְרוּ בְּעֶמְדָּתָם.
בִּקְהִלַּת דַּמֶּשֶׂק חַי רַב מְיֻחָד,
אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא פָּנִים לְאַף אֶחָד,
פָּסַק בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה
וְלֹא פָּחַד מִבִּקֹּרֶת וּמִגְּעָרָה.
הָיָה הוּא מַנְהִיג שֶׁהִתְוָה לִקְהִלָּתוֹ דֶּרֶךְ,
וְסַמְכוּתוֹ בַּמָּקוֹם הָיְתָה בַּעֲלַת עֵרֶךְ.
שְׁמוֹ הָיָה רַבִּי יִצְחָק אַבּוּלְעַפְיָה.
בְּעִקְבוֹת הַחְלָטַת הַקַּצָּבִים הִגִּיעָה אֵלָיו מִשְׁלַחַת,
וּלְפָנָיו אֶת טַעֲנוֹתֶיהָ הֵחֵלָּה שׁוֹטַחַת:
“חַג הַפֶּסַח קָרֵב”, פָּתְחָה הַמִּשְׁלַחַת בִּדְבָרִים,
“וְקַצָּבֵי הָעִיר הֶעֱלוּ אֶת הַמְּחִירִים.
הָעֲלוּיוֹת לִכְבוֹד הַחַג רַבּוֹת – בְּגָדִים וּמַצּוֹת,
כֵּיצַד נַעֲמֹד בִּמְחִיר הַבָּשָׂר?” טָעֲנוּ לְפָנָיו נִמְרָצוֹת.
שָׁמַע חָכָם יִצְחָק דִּבְרֵיהֶם בְּנַחַת,
וְכָךְ אָמַר לְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁלַחַת:
“אֲנִי גּוֹזֵר כִּי עַל הַקַּצָּבִים לְהוֹרִיד הַמְּחִיר,
וְאַף לְהוֹזִיל הַבָּשָׂר לִכְבוֹד הַחַג לְכָל יְהוּדֵי הָעִיר”.
אַנְשֵׁי הַמִּשְׁלַחַת הוֹדִיעוּ לַקַּצָּבִים אֶת הַדְּרִישָׁה,
אַךְ הַקַּצָּבִים לֹא נַעֲנוּ לַבַּקָּשָׁה.
עֶרֶב פֶּסַח הִגִּיעַ, יְהוּדֵי הַקְּהִלָּה נֶעֱרָכִים,
נִצָּבִים בַּכְּנִיסָה לָאִטְלִיזִים וּמִתְוַכְּחִים:
“כֵּיצַד הוֹתַרְתֶּם כָּךְ אֶת הַמְּחִיר?
הָרַב יִצְחָק דָּרַשׁ לְהוֹזִילוֹ לְמַעַן עֲנִיֵּי הָעִיר!”
פָּנוּ שׁוּב אַנְשֵׁי הַמִּשְׁלַחַת לָרַב יִצְחָק אַבּוּלְעַפְיָה,
וְאָמְרוּ: “הַמְּחִיר נוֹתַר כְּפִי שֶׁהָיָה,
לַעֲנִיֵּי הָעִיר יֶשְׁנָהּ בְּעָיָה!”
שָׁמַע זֹאת רַבִּי יִצְחָק, וּתְגוּבָתוֹ הָיְתָה קָשָׁה:
“אִם לֹא יֵעָנֶה רֹאשׁ אֲגֻדַּת הַקַּצָּבִים לַדְּרִישָׁה
וְיַמְשִׁיךְ לְהִתְנַגֵּד בְּמֵצַח נְחוּשָׁה –
הוּא יִתְגַּלְגֵּל בָּרְחוֹבוֹת עַד לְבֵיתִי
וְיִתְחַנֵּן לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתִי”.
אַנְשֵׁי הַמִּשְׁלַחַת שָׁבוּ אֶל יוֹשֵׁב רֹאשׁ הָאֲגֻדָּה,
בִּקְּשׁוּ בַּקָּשָׁתָם, אַךְ הוּא נוֹתַר בְּאוֹתָהּ הָעֶמְדָּה:
“זֶה הַמְּחִיר – זֹאת עֻבְדָּה!”
וְהוֹרָה לַקַּצָּבִים: “אַל תּוֹרִידוּ אֶת הַמְּחִירִים;
עוֹד תִּגְרְפוּ רֶוַח מִכָּל הָעֲשִׁירִים”.
עוֹדוֹ מְדַבֵּר וּמְשַׁכְנֵעַ אֶת חֲבֵרָיו,
נָפַל אַרְצָה, הִתְגַּלְגֵּל וְהִגִּיעַ עַד הָרַב!
עָמַד בְּפֶתַח בֵּיתוֹ, עָלוּב וּמֻשְׁפָּל,
לֹא מֵבִין מַדּוּעַ וְכֵיצַד כָּךְ נָפַל.
יָצָא הָרַב יִצְחָק מִבֵּיתוֹ,
רָכַן וְרָאָה אוֹתוֹ בְּהַשְׁפָּלָתוֹ.
הִתְבַּיֵּשׁ רֹאשׁ הַקַּצָּבִים עַל שֶׁנּוֹתַר בְּעֶמְדָּתוֹ,
וְכָעֵת בְּתַחֲנוּנִים בִּקֵּשׁ מֵרַבִּי יִצְחָק סְלִיחָתוֹ.
נַעֲנָה רַבִּי יִצְחָק, רִפֵּא אוֹתוֹ מִפְּצִיעָתוֹ
וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ מִיָּד וְהוֹדַע עַל הוֹזָלַת הַמְּחִיר
לְמַעַן יֵהָנוּ מֵהַבָּשָׂר בְּחַג הַפֶּסַח כָּל יְהוּדֵי הָעִיר”.
כָּךְ לָחַם חָכָם יִצְחָק לְמַעַן עֲנִיֵּי עִירוֹ.
נִלְמַד אָנוּ מִמֶּנּוּ וְכָךְ נָאִיר נֵרוֹ!

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּם עַל קְהִלַּת יְהוּדֵי דַּמֶּשֶׂק שֶׁבְּסוּרְיָה

  1. הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בְּדַמֶּשֶׂק הִתְקַיְּמָה עוֹד מִיְּמֵי בַּיִת שֵׁנִי.
  2. הִיא הָיְתָה גְּדוֹלָה וּבַעֲלַת הַשְׁפָּעָה יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁבְּחַלֶבּ.
  3. בִּשְׁנַת 1840 הִתְחוֹלְלוּ “עֲלִילוֹת דַּמֶּשֶׂק” – עֲלִילוֹת דָּם וְעִנּוּיִים קָשִׁים שֶׁל נִכְבְּדֵי הַקְּהִלָּה.
  4. מֵהַמֵּאָה הַ־19 הֵחֵלָּה עֲלִיָּה צִיּוֹנִית שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת וּבְנֵי נֹעַר מֵהַקְּהִלָּה לְיִשְׂרָאֵל.
  5. בְּ־1949 נֶאֱסַר עַל יְהוּדִים לָצֵאת מִסּוּרְיָה, אַךְ בְּ־1973 הֻבְרְחוּ מִשָּׁם יְהוּדִים רַבִּים.

כתבות נוספות

אולי יעניין אותך גם

מצטרפים ומקבלים הגדת פסח מצוירת או קורקינט במתנה!

בהתחייבות לשנה *