העקבות של גדי

לפעמים מכירים אדם מתוך כך שמבלים לצידו שנות חיים שלמות, אבל ישנן פעמים שדי בהן בדקות בודדות כדי ליצור מפגש עוצמתי והבנה עמוקה שלצידך אדם יחיד ומיוחד.

לפני כשבע עשרה שנה נוצר מפגש עוצמתי שכזה בין שני חיילים בתוך שדה הקרב, אי שם באזור עזה. יחידת חבלנים בסיוע גששים עסקה בפירוקו של מטען חבלה, ובאותו הזמן הופעל כנגדה מטען נוסף רב עוצמה. מהפיצוץ נפגעו חבלן ומספר חיילים, בהם גדי מרשה, ה’ ייקום דמו, שהיה הקצין של הכוח. באותה תקופה שירת אלעזר אמיתי כחייל ברצועת עזה בתפקיד של קשר סמח”ט (סגן מפקד חטיבה), והוא הוקפץ למקום האירוע. “בזירה היו מספר נפגעים”, חוזר אלעזר בזיכרונו אל אותם רגעים קשים. “ניגשתי אל גדי כשהוא עדיין בהכרה. למרות פציעתו הקשה הוא התעקש שלא אדאג לו ואטפל ביתר הפצועים, חבריו לכוח”. שיחתם הקצרה הופסקה לאחר מספר דקות כשמצבו של גדי הידרדר, ובמהלך הפינוי לבית החולים גדי נפטר מפצעיו.

מסע רגלי לסודן

גדי נולד באתיופיה, בן בכור להוריו. בהיותו בן שבע קיבלו הוריו החלטה אמיצה לעלות לארץ ישראל. לא מדובר בקניית כרטיס טיסה והגעה לארץ תוך מספר שעות. באותה התקופה הייתה מלחמה באתיופיה וחל איסור לצאת מגבולות המדינה. הדרך היחידה הייתה מסע רגלי מפרך עד לסודן, מסע מדברי וקשה. הצועדים היו חשופים לפגעי הטבע וגם לחבורות שודדים שאיימו על חייהם. למרות הידיעה על קשיי הדרך הצפויים, יצאו לדרך, מטופלים בשלושה ילדים קטנים, במעט צידה לדרך, ובהרבה מאוד חלומות על ירושלים, שחיזקו אותם ברגעים הקשים. שנתיים תמימות היו בדרכים, ובסופן הגיעו למחוז חלומותיהם, אל ארץ ישראל. הם הגיעו ארצה בעליית יחידים בשנת 1981, כשלוש שנים לפני המבצע להעלאת יהודי אתיופיה שנקרא ‘מבצע משה’.

ריקי, אחותו של גדי, כיום בת 34, הייתה בכיתה י”א כשאחיה הבכור נפל. בזיכרונה צרוב גדי כחייל לבוש מדים, הנושא על כתפיו את דרגות הקצין, שהסבו גאווה גדולה למשפחה ולעדה האתיופית כולה. “הייתי בכיתה י”א כשגדי התגייס, ואני זוכרת כמה הייתי גאה לראות אותו, כשהיה חוזר מן הצבא הביתה לבוש מדים. הוא התקדם והגיע לדרגת סרן, אך הוא לא היה צריך את הדרגות ולא את גובהו הרב כדי שישימו לב אליו. הוא בלט בנוכחותו בזכות החיוך שתמיד ליווה אותו ושבה בקסמו את כל סובביו. גדי היה חברותי מאוד ולא התקשה ליצור קשר עם אנשים מרקעים שונים. מסיבה זו יצר קשרים חמים וקרובים עם חייליו ליחידת הגששים, שהיו מרביתם ממוצא בדואי”.

גדי שירת כקצין הגששים היהודי הראשון. במרבית המקרים מאויש תפקיד הגשש בידי חיילים ממוצא בדואי. דרך החיים של הבדואים, שחיים קרוב לטבע, מביאה להתחדדות החושים הנחוצים לתפקיד הגשש. מאחר שגדי גדל כילד בכפר באתיופיה, גם אצלו התפתחו אותם חושים. ריקי מספרת שגדי שמח על האתגר, ולמרות שלא היה לו קל הוא הצטיין בתפקיד והמשיך לקצונה. “גדי נפל בנר אחרון של חנוכה”, נזכרת ריקי, “ובדיוק בימים שבהם ישבנו שבעה הסתיים צום הרמדאן, שנוהגים בני הדת המוסלמית. לאחר שלושים ימי צום הם חוגגים שבירה של הצום בימי חג. הורי החיילים הבדואים של גדי הגיעו לנחם אותנו בביתנו. הם ביטלו את החגיגות כדי לכבד את זִכרו של המפקד הנערץ על בניהם. ההורים סיפרו לנו שמתוך כבוד אל ילדיהם ששירתו בפיקודו, נהג גדי לא לאכול בפני חייליו בימי צום הרמדאן, והיה פורש למשרדו כדי לאכול. הוא גם דאג להם לסעודה בכל ערב בעת שבירת הצום. זה כל כך אופייני לגדי, שידע לכבד אדם באשר הוא אדם”, מספרת ריקי בגאווה ובגעגוע.

מיומנו של קצין

לאחר נפילתו של גדי מצאו בחפציו יומן שכתב בבגרותו. ביומן סיפר גדי את סיפור המסע של עלייתו ארצה עם משפחתו, וכן את חוויות הקליטה בארץ עד לשנות שירותו הצבאי. ריקי שנולדה לאחר העלייה ארצה, למדה מן היומן על מסע המשפחה ולמדה להכיר יותר לעומק את אחיה הגדול והנערץ. “הוריי לא הרבו לדבר על המסע, בגלל שרצו לחסוך מאיתנו את החוויות הקשות שעברו. דרך יומנו של גדי למדתי להכיר פרק בחיי המשפחה, שלא ידעתי עליו הרבה קודם לכן. לאחר נפילתו של גדי הייתי מדברת עליו בכל מיני מסגרות, כשהיומן מסייע לי להציג לאחרים את דמותו”. כיום מדריכה ריקי סיורים לצד קברו של אחיה בהר הרצל. “לא רחוק מחלקת הקבר שבה קבור אחי הקימו אנדרטה לנופלים יוצאי העדה. כשאני מספרת על גדי, הסיפור הפרטי משתלב בסיפורה של הקהילה כולה, של יוצאי ביתא ישראל. חשוב לי להדגיש את חלקה של הקהילה שלנו בתוך הפסיפס המגוון שיוצר את עם ישראל”. סיפורו של גדי סופר אמנם בידי ריקי, אך המשפחה הבינה שהיומן חייב לצאת אל העולם ולספר את סיפורו. “היה לנו קשה רגשית לנגוע ביומן ולדאוג להביאו לדפוס”, מסבירה ריקי. בנקודת זמן זו נכנס לסיפור אלעזר, החייל שפגש בגדי ברגעים האחרונים לפני מותו. כל אותן שנים דמותו של גדי נותרה צרובה בזיכרונו. לאחר שהוא שמע מהמשפחה על קיומו של היומן, החליט אלעזר לבסס על הכתוב ביומן ספר זיכרון שינציח את דמותו של גדי. הוא פנה אל המשפחה עם הרעיון שהוא ייקח על עצמו את איסוף החומרים לקראת הוצאת הספר.

“רוב ספרי הזיכרון פונים למבוגרים, ואם אין לך היכרות מוקדמת עם האדם שעליו מסופר, יש סיכויים טובים שתניח את הספר לאחר עיון קצר, ואף לא תשלים את הקריאה”, מסבירה ריקי את ההחלטה לבחור בדרך שונה וייחודית להנצחתו של אחיה. “מסיבה זו בחר אלעזר, בהסכמת המשפחה, לספר על גדי בסיפור קומיקס, הפונה לילדים ולנוער”. אלעזר החל במסע תחקיר. בנוסף לקריאת היומן, פגש אנשים שהכירו את גדי בתקופות שונות, וכמובן שמע על אישיותו המיוחדת מבני המשפחה. “מתוך הדברים ששמעתי במהלך התחקיר, הבנתי שתחושת השליחות והאחריות שלה נחשפתי ברגעיו האחרונים של גדי אפיינה אותו בכל שלב בימי חייו. עוד מילדותו באתיופיה, דרך מסע העלייה המפרך לארץ, דרך אדמת סודן, ועד לשירותו בתפקיד קצין גששים יהודי בצה”ל”.

טיפים לגשש המתחיל

לאחר איסוף של חומר רב פנה אלעזר אל אמו, הסופרת עדינה אמיתי, בבקשה להפוך את החומר שנאסף לסיפור.

“דמותו של גדי הייתה דמות משמעותית שריחפה באופן סמוי בבית שלנו”, מספרת עדינה. “מאז נפילתו הוא נשאר נוכח בביתנו דרך אלעזר והרושם הרב שהוא הותיר בו.

“מתוך אוסף הפרטים עלתה דמות של בחור מאוד רציני, ערכי ושאפתן, שלא ויתר לעצמו, והשקיע מאמצים גדולים כדי להצליח”, מתארת עדינה. “בכל שלב בחייו הוא התאמץ להגיע להישגים. גם כתלמיד שמתגבר על קשיי קליטה ושפה, וגם כחייל שבוחר בתפקיד ייחודי ומאתגר. מתוך הסיפורים על גדי שמענו איך עוד בימי ילדותו באתיופיה הנהיג חבורת ילדים, שחלקם גדולים ממנו, ואימן אותם להיות חיילים שיגנו על ארץ ישראל. כבר אז ניחן גדי בכישורים של גשש, והיה בעל יכולת מיוחדת לפענח רמזים בסביבה.

“בספר קומיקס לציורים יש חלק מרכזי מאוד, וזה התאים לדמותו של גדי שלא היה איש שהרבה במילים, אלא איש של מעשים”, מסבירה עדינה ומוסיפה, “בנוסף לסיפורו של גדי, רצינו לספר את סיפורה של קהילת יוצאי אתיופיה, שהיא חלק משמעותי וחשוב במפעל הציוני”.

תמונותיו של גדי נשלחו אל המאייר מושיק גולסט ועל בסיסן הוא יצר שתי דמויות, האחת של גדי הילד והאחרת של גדי החייל. ריקי מספרת כמה התרגשה כשקיבלה את הסקיצות, וראתה את הדמיון הרב לאחיה, כפי שדמותו צרובה בזיכרונה.

“בסוף הספר ריכזנו את כל הטיפים שגדי מלמד את חבריו במהלך הסיפור, אשר בעזרתם ניתן לפענח עקבות ולגלות את החבוי מן העין. הוספנו גם הצעות לניסויים בתחום הגששות, שכל ילד יוכל לבצע. נושא הגששות הוא מלהיב כשלעצמו, וכיוון שזה היה מאוד חשוב לגדי לאורך כל חייו, אנו מקווים שבאמצעותו דמותו של גדי תישמר ותיצרב בזיכרונם של הקוראים”.

שם הספר הוא “העקבות של גדי” ומשמעותו כפולה. הוא מדגיש את כישרונו המיוחד של גדי בזיהוי העקבות, וגם מזמין את כולנו לצעוד בעקבותיו של גדי, באותן עקבות גדולות ועמוקות שהותיר אחריו אדם מיוחד, איש מעשים, עם אהבה ענקית לארץ ישראל.

מאת: אילה יבגי