אני מודה: כשהייתי ילד קצת פחדתי מהמקום הזה, גיא בן הינום בירושלים. לא נעים לטייל בעמק ירוק ופורח – ופתאום לגלות שזה השם שלו, כבר יותר מ־3,000 שנה. אחר כך גדלתי והבנתי שנכון, באמת לפני חורבן בית המקדש הראשון התרחשה במקום הזה עבודת אלילים מחרידה שבגללה הוא אכן הפך לגיהינום. הבבלים שהחריבו ושרפו את ירושלים באותו תשעה באב לפני 2,600 שנים, השאירו בה המוני הרוגים, והם נקברו במערות קבורה לאורך הגיא, מערות שאפשר לראות עד היום. אבל, גם הגיהינום יכול להפוך לגן עדן.
היהודים חזרו לירושלים ובנו מחדש את בית המקדש. שלוש פעמים בשנה הגיעו לירושלים מאות אלפי עולי רגל, אולי אפילו מיליונים, כדי לחגוג בה את שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. דמיינו לרגע את עצמכם בגינה, קושרים חוט אדום על הפרי הראשון שצמח בכל עץ. כשהפירות הראשונים בשלים, אוספים את כולם לסלסילה יפה ומעוטרת, מניחים אותה על הכתף ויוצאים לדרך. אט אט מתאספת שיירה, מהעיר ומהכפר. השיירה פוגשת שיירות ממקומות אחרים, והן מתלכדות לנהר אדיר של עולי רגל. כשמתקרבים לירושלים צועדים ממש דרך גיא בן הינום, סל הביכורים עדיין על הכתף. בחזית התהלוכה הולך שור שקרניו מצופות זהב וענף זית בראשו, לידו מישהו שמנגן בחליל, וכולם־כולם שרים. למרות שהם מגיעים משלל מקומות, צבעים ומנהגים – הם הגיעו כדי להיזכר, שלוש פעמים בשנה, שהם עם אחד. הם אכלו או ישנו ברחובות, אבל איכשהו אף אחד לא התלונן שצפוף לו. לירושלים היה מקום בלב בשביל כולם.
בגיא בן הינום יש המון מערות קבורה יפהפיות גם מימי הבית השני – ככה זה היה אז, וככה זה היום: קוברים מחוץ לעיר. במערת קבורה אחת (היום לא ניתן להגיע אליה) נמצאה גלוסקמה עתיקה (גלוסקמה היא קופסה מאבן שמיועדת לקבורה) ועליה כתובות בעברית המילים “ארסטון אפמי”. זה ממצא ארכאולוגי מדהים – הרי הכרנו את ארסטון עוד קודם!
כשחכמינו רצו לספר לנו איך אפילו אנשים שהיו גרים רחוק מאוד מירושלים, באזור סוריה, הביאו ביכורים – המשנה נתנה דוגמה לאחד כזה, עולה רגל מצטיין: “אֲרִיסטוֹן הֵבִיא בִּכּוּרָיו מֵאַפַּמְיָא!” (אפמיא הייתה עיר באזור סוריה). מה אתם אומרים, אולי כשכתוב על הקבר “ארסטון אפמי” זה פשוט כמו לכתוב “יוסי תל־אביבי”, על מצבה של יוסי אחד מתל אביב, ואם כן אריסטון מאפמיא וארסטון אפמי הם באמת אותו אדם? מצליחים לדמיין אותו? הולך ברגל מסוריה עד ירושלים, מאות קילומטרים, שלוש פעמים בשנה, הלוך־חזור. אילו פירות הוא הביא, לדעתכם, בתור ביכורים לכבוד חג השבועות?
דרך אגב, לאחרונה הגיהינום שוב הפך לגן עדן. בשנים האחרונות האזור היה ממש מוזנח ומלוכלך, אבל בזכות כל מיני אנשים טובים הוא ממש קם לתחייה. קמה שם חווה יפה, גשר החבלים הכי ארוך בארץ (!) שפתוח תמיד ובחינם חוצה את הגיא, וזו חוויה מיוחדת ללכת בו (אל תפחדו, זה קצת מתנדנד…)
בירושלים יש מקום לכולם, זוכרים?
כתיבה: אורי אוחיון
מתוך גיליון א’ סיוון תשפ”ד,
לעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן
