שְׁמִי תְּהִלָּה. אֲנִי בַּת 13, מִתְגּוֹרֶרֶת בְּלוֹד, חַבְרוּתִית מְאוֹד וְאוֹהֶבֶת אֶת הַחַיִּים.
אָה, שָׁכַחְתִּי עוֹד מַשֶּׁהוּ. אֲנִי בַּת מֶלֶךְ.
כְּלוֹמַר… לֹא שֶׁאֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת לְהִתְנַשֵּׂא עֲלֵיכֶם אוֹ מַשֶּׁהוּ, כִּי לְמַעֲשֶׂה גַּם אַתֶּן בְּנוֹת מֶלֶךְ. אֲנִי פָּשׁוּט חֲבֵרָה בִּתְנוּעַת הַנֹּעַר “בַּת מֶלֶךְ”, זֶה הַכֹּל…
הַסִּפּוּר שֶׁלִּי הוּא עַל הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נָסַעְתִּי עִם חַבְרוֹתַי לַכֶּנֶס הָאַרְצִי שֶׁל “בַּת מֶלֶךְ” בִּירוּשָׁלַיִם.
הָיָה זֶה יוֹם חָרְפִּי נֶחְמָד. אִמָּא הֵקִימָה אוֹתִי מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר וְנָשְׂאָה נְאוּם עַל כַּמָּה מְסֻכָּן לִנְסֹעַ בַּגִּיל שֶׁלִּי לְבַד לִירוּשָׁלַיִם. הִזְכַּרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי לֹא נוֹסַעַת לְבַד, אֲבָל הִיא הִבְהִירָה לִי שֶׁכְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת “לְבַד” הַכַּוָּנָה הִיא לְלֹא לִוּוּי מְבֻגָּר.
הִגַּעְתִּי לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס, פָּגַשְׁתִּי שָׁם אֶת חַבְרוֹתַי וְעָלִינוּ עַל אוֹטוֹבּוּס לְכִוּוּן יְרוּשָׁלַיִם.
הָיִינוּ מְרֻגָּשׁוֹת מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיִינוּ אֲמוּרוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף בְּכֶנֶס “בַּת מֶלֶךְ” הַשְּׁנָתִי הָעֲנָק בְּבִנְיְנֵי הָאֻמָּה. הִגַּעְנוּ בַּזְּמַן. הַכֶּנֶס הָיָה יָפֶה וְעָצְמָתִי, וּבְסִיּוּמוֹ הֶחְלַטְנוּ, אֲנִי וְעוֹד שָׁלוֹשׁ חֲבֵרוֹת, לְהִשָּׁאֵר בִּירוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְטַיֵּל וְלִנְסֹעַ לַכֹּתֶל.
זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁסִּכַּמְתִּי עִם הוֹרַי לִפְנֵי כֵן, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, גַּם לֹא סִכַּמְתִּי שֶׁלֹּא אֲטַיֵּל…
אֲנִי כַּמּוּבָן צִינִית. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא בְּסֵדֶר לִנְהֹג כָּךְ, אֲבָל בַּמִּקְרֶה שֶׁלִּי, מַהֵר מְאוֹד גַּם הֵבַנְתִּי מַדּוּעַ.
הִתְחַלְנוּ לִצְעֹד וְלֹא מַמָּשׁ יָדַעְנוּ לְאָן הוֹלְכִים. וְאָז רָאִינוּ קְבוּצָה שֶׁל “בְּנוֹת מֶלֶךְ” מְבֻגָּרוֹת מֵאִתָּנוּ בְּשָׁנָה שֶׁהָלְכוּ גַּם הֵן לַכֹּתֶל, וְהֶחְלַטְנוּ לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹתֵיהֶן.
הֵן הָלְכוּ לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה וְאָנוּ אַחֲרֵיהֶן. הֵן עָלוּ מִדֶּלֶת אַחַת וְאָנוּ מִדֶּלֶת אַחֶרֶת.
הִמְתַּנּוּ שֶׁהָרַכֶּבֶת תַּתְחִיל לִנְסֹעַ, אַךְ אָז הִתְרַחֲשָׁה תַּפְנִית בָּעֲלִילָה.
שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהַדֶּלֶת נִסְגְּרָה, קְבוּצַת הַבָּנוֹת פָּשׁוּט חָזְרָה הַחוּצָה, לָרָצִיף. רֶגַע אַחַר כָּךְ הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה וְהָרַכֶּבֶת הֵחֵלָּה לִנְסֹעַ. וַאֲנַחְנוּ בְּתוֹכָהּ…
כָּעַסְנוּ. חֲבֶרְתִּי נָעֳמִי טָעֲנָה שֶׁהֵן עָשׂוּ אֶת זֶה בְּכַוָּנָה כִּי לֹא בָּא לָהֶן שֶׁנִּהְיֶה לָהֶן “זָנָב”, וּפָשׁוּט הִתְחַמְּקוּ מֵאִתָּנוּ בָּרֶגַע שֶׁלֹּא הִסְתַּכַּלְנוּ עֲלֵיהֶן. כֻּלָּנוּ הִסְכַּמְנוּ לִדְבָרֶיהָ (אָמְנָם הָיְתָה לִי מַחְשָׁבָה שֶׁאוּלַי הֵן עָשׂוּ זֹאת בְּתֹם לֵב, אַךְ לֹא אָמַרְתִּי אוֹתָהּ בְּקוֹל). מָה שֶׁהָיָה בָּרוּר הוּא שֶׁאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ לְבַד בָּרַכֶּבֶת הַקַּלָּה, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מֻשָּׂג לְאָן הִיא נוֹסַעַת.
חֲבֶרְתִּי נָעֳמִי הִצִּיעָה, בְּתוֹר הַתְחָלָה, שֶׁנְּשַׁלֵּם עַל הַנְּסִיעָה. הִתְבָּרֵר שֶׁמֵּרֹב שֶׁהָיִינוּ עֲסוּקוֹת בְּלַעֲקֹב אַחֲרֵי הַבָּנוֹת הָאֲחֵרוֹת, שָׁכַחְנוּ אֶת הַדָּבָר הַפָּשׁוּט הַזֶּה…
בַּשָּׁלָב הַשֵּׁנִי נִגַּשְׁנוּ לְכַמָּה נָשִׁים שֶׁנִּרְאוּ מְהֻגָּנוֹת וְשָׁאַלְנוּ אוֹתָן אֵיךְ מַגִּיעִים לַכֹּתֶל, וְהֵן הִסְבִּירוּ לָנוּ בְּאֵיזוֹ תַּחֲנָה לָרֶדֶת.
יָרַדְנוּ, וּבַשָּׁלָב הַזֶּה כְּבָר זִהִינוּ אֶת הַסְּבִיבָה (כִּי כָּל אַחַת מֵאִתָּנוּ בִּקְּרָה בַּכֹּתֶל כְּבָר הַרְבֵּה פְּעָמִים עִם הַמִּשְׁפָּחָה) וְיָדַעְנוּ אֵיךְ מַמְשִׁיכִים מִכָּאן.
הִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת, הִגַּעְנוּ לַכֹּתֶל, הִתְפַּלַּלְנוּ וְאָז הִתְכַּנַּסְנוּ שׁוּב בְּרַחֲבַת הַכֹּתֶל.
לְפֶתַע צַד אֶת עֵינֵינוּ הַמַּעֲבָר שֶׁמּוֹבִיל לְטַיֶּלֶת הַחוֹמוֹת. תָּמִיד הָיִיתִי רוֹאָה אֶת הַטַּיֶּלֶת בַּדֶּרֶךְ לַכֹּתֶל וְרָצִיתִי לַעֲלוֹת עָלֶיהָ, אַךְ אַף פַּעַם לֹא הִגְשַׁמְתִּי אֶת הָרָצוֹן הַזֶּה. כָּעֵת אָמַרְתִּי לְחַבְרוֹתַי: “בּוֹאוּ נַעֲלֶה עַל הַחוֹמוֹת!”
הֵן הִסְכִּימוּ. הָלַכְנוּ לַמִּשְׂרָדוֹן הַקָּטָן שֶׁלְּיַד, לִקְנוֹת כַּרְטִיסִים. הַמּוֹכֵר (שֶׁהָיָה עֲרָבִי) מָכַר לָנוּ אוֹתָם, וְאָנוּ עָלִינוּ בְּשִׂמְחָה וְהִתְחַלְנוּ לִצְעֹד.
בַּהַתְחָלָה הִתְלַהַבְנוּ, הִצְטַלַּמְנוּ וְגַם שַׁרְנוּ לְעַצְמֵנוּ בְּשֶׁקֶט, וּמִבְּלִי לָשִׂים לֵב פָּשׁוּט צָעַדְנוּ זְמַן אָרֹךְ מְאוֹד. הָרֶגַע שֶׁבּוֹ שַׂמְנוּ לֵב הָיָה כְּשֶׁנָּעֳמִי אָמְרָה שֶׁכּוֹאֲבוֹת לָהּ הָרַגְלַיִם, וְאָז כֻּלָּנוּ אָמַרְנוּ שֶׁכּוֹאֵב לָנוּ גַּם. פָּשׁוּט מְאוֹד, הַנַּעֲלַיִם שֶׁמְּיֹעָדוֹת לַכִּנּוּס שֶׁל “בַּת מֶלֶךְ” הֵן לֹא נַעֲלַיִם שֶׁמַּתְאִימוֹת לִצְעִידָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת…
כְּשֶׁעָצַרְנוּ, הָיָה לָנוּ זְמַן לְהַבִּיט סָבִיב וּלְהִתְבּוֹנֵן בֶּאֱמֶת, וּמָה שֶׁרָאִינוּ הָיָה נוֹף שֶׁל בָּתִּים עַרְבִיִּים. בַּתְּחִלָּה לֹא נִבְהַלְנוּ. הָיִינוּ בְּטוּחוֹת שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ, וְעוֹד מְעַט נִרְאֶה כְּבָר אֶת הַנּוֹף הַמֻּכָּר שֶׁל הַכֹּתֶל.
הִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת, וְאָז רָאִינוּ חוֹמוֹת מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים. כְּכָל שֶׁהָלַכְנוּ, הִתְחַזְּקָה בְּלִבֵּנוּ הַהֲבָנָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ כָּאן לֹא בְּסֵדֶר…
וְאָז הִגַּעְנוּ לְמָבוֹי סָתוּם. נִגְמְרָה הַטַּיֶּלֶת.
הִבַּטְנוּ לְמַטָּה, וּמָה שֶׁרָאִינוּ הָיָה מָקוֹם עֲרָבִי לְגַמְרֵי. כְּאִלּוּ אֶרֶץ אַחֶרֶת.
“נִרְאֶה לִי שֶׁהִגַּעְנוּ לְמִזְרַח יְרוּשָׁלַיִם”, אָמְרָה נָעֳמִי.
הִסְתַּכַּלְנוּ הֵיטֵב. אָכֵן, מְכוֹנִיּוֹת עִם לוּחִיּוֹת רִשּׁוּי לְבָנוֹת, וְאַף יְהוּדִי לֹא נִרְאָה אֲפִלּוּ מִקִּילוֹמֶטֶר.
זֶה הָיָה הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הִתְחַלְנוּ לְפַחֵד.
וּכְמוֹ כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת הַפַּחַד, לְפֶתַע הִתְקָרְבָה קְבוּצָה גְּדוֹלָה שֶׁל עֲרָבִים עִם כָּאפִיוֹת, וְהֵם נִשְׁמְעוּ נִסְעָרִים מְאוֹד. נִרְאָה שֶׁכֻּלָּם רָצִים אֵלֵינוּ.
פָּשׁוּט קָפָאנוּ.
וְאָז רָאִינוּ שֶׁהֵם סוֹחֲבִים מִטָּה. זוֹ הָיְתָה הַלְוָיָה.
הַלְוָיָה הִיא אַף פַּעַם לֹא אֵרוּעַ נֶחְמָד אוֹ נָעִים, אֲבָל תַּסְכִּימוּ אִתִּי שֶׁלְּהִתָּקַע בְּהַלְוָיָה שֶׁל עֲרָבִים, בְּמָקוֹם עֲרָבִי לַחֲלוּטִין, זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִ”לֹא נֶחְמָד”. זֶה פַּחַד שֶׁל מַמָּשׁ.
עָמַדְנוּ שָׁם קְפוּאוֹת. לְאַט לְאַט קָלַטְנוּ לְאֵיזוֹ צָרָה הִכְנַסְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ. לְאָן שֶׁלֹּא הִסְתַּכַּלְנוּ – רָאִינוּ עֲרָבִים. הַהַרְגָּשָׁה הָיְתָה שֶׁנִּקְלַעְנוּ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת, וּלְמַעַן הָאֱמֶת, זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקָּרָה. עָבַרְנוּ עָמֹק לְתוֹךְ מִזְרַח יְרוּשָׁלַיִם.
אָמַרְנוּ פֶּרֶק תְּהִלִּים, “שִׁיר לַמַּעֲלוֹת… מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי”. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הִרְגַּשְׁנוּ אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הָאֲמִתִּית שֶׁל הַמִּזְמוֹר הַזֶּה. “עֶזְרִי מֵעִם ה’… אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ…”
וּכְשֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת הַמִּזְמוֹר, בַּמִּלִּים “ה’ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם” – הַמִּלִּים הָאֵלֶּה הִתְגַּשְּׁמוּ.
“יֵשׁ שָׁם חַיָּלִים!” צָעַקְתִּי.
מֵרָחוֹק נִגְלְתָה לְעֵינֵינוּ קְבוּצַת חַיָּלִים.
הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁכְּדֵי לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם, הָיָה עָלֵינוּ לַחְצוֹת שְׁכוּנָה עֲרָבִית לְגַמְרֵי.
אָמַרְתִּי: “בּוֹאוּ פָּשׁוּט נָרוּץ. אִם יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ, הַחַיָּלִים יִרְאוּ אֶת הַתְּנוּעָה וְיַעַזְרוּ לָנוּ”.
1, 2, 3… הִתְחַלְנוּ לָרוּץ רִיצָה מְטֹרֶפֶת.
בְּתוֹךְ שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת חָצִינוּ אֶת הַשְּׁכוּנָה וְהִתְקַדַּמְנוּ לְעֵבֶר הַחַיָּלִים. הֵם הִבְחִינוּ בָּנוּ וְרָאִינוּ אֵיךְ הֵם נִכְנָסִים לִדְרִיכוּת, מְכִינִים אֶת הַנֶּשֶׁק, כִּי הִנִּיחוּ שֶׁאִם בָּנוֹת רָצוֹת, בֶּטַח מִישֶׁהוּ רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶן. אֲבָל בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ אִישׁ לֹא רָדַף אַחֲרֵינוּ, פְּרָט לַפַּחַד שֶׁלָּנוּ…
כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הַחַיָּלִים, הֵם רָאוּ מִיָּד עַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ מְפֻחָדוֹת. הֵם הִגִּישׁוּ לָנוּ מַיִם וּמִיָּד שָׁאֲלוּ אוֹתָנוּ מָה אֲנַחְנוּ עוֹשׂוֹת כָּאן. עָנִינוּ לָהֶם שֶׁרָצִינוּ לְהַגִּיעַ לַכֹּתֶל וְחָשַׁבְנוּ שֶׁטַּיֶּלֶת הַחוֹמוֹת הַזֹּאת מוֹבִילָה לְשָׁם.
הֵם לֹא יָדְעוּ אִם לִצְחֹק אוֹ לִבְכּוֹת. “תַּגִּידוּ תּוֹדָה לֶאֱלוֹקִים שֶׁיְּצָאתֶן מִזֶּה בְּשָׁלוֹם”, אָמַר אֶחָד מֵהֶם, “אַתֶּן כָּל כָּךְ עָמֹק בַּצַּד הַפָלַסְטִינִי, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים אֵיךְ בִּכְלָל הִגַּעְתֶּן לְכָאן”.
חַיָּל אַחֵר הִסְבִּיר לָנוּ אֵיךְ מַגִּיעִים מִכָּאן בַּחֲזָרָה לַכֹּתֶל.
הִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת, אַךְ לְאַחַר כַּמָּה צְעָדִים אָמַרְתִּי לְחַבְרוֹתַי: “עִצְרוּ!”
נִגַּשְׁתִּי שׁוּב לַחַיָּלִים וְאָמַרְתִּי לָהֶם: “כְּבָר טָעִינוּ פַּעַם אַחַת, אַתֶּם לֹא חוֹשְׁבִים שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן יוֹתֵר לִשְׁלֹחַ מִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַוֶּה אוֹתָנוּ?”
לְהַפְתָּעָתֵנוּ הֵם סֵרְבוּ. טָעֲנוּ שֶׁהַפְּקֻדּוֹת אֵינָן מְאַפְשְׁרוֹת לָהֶם לַעֲזֹב אֶת הָעֶמְדָּה. עִם זֹאת, הֵם הִסְבִּירוּ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ מַצְלֵמוֹת עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל, וְשֶׁהֵם יְוַדְּאוּ שֶׁיַּעְקְבוּ אַחֲרֵינוּ, וְאִם חָלִילָה תִּהְיֶה צָרָה – בְּתוֹךְ שְׁנִיּוֹת יָבוֹאוּ לְסַיֵּעַ לָנוּ.
בְּלֵית בְּרֵרָה הָלַכְנוּ לְבַדֵּנוּ לְכִוּוּן הַיְּצִיאָה לַכֹּתֶל, כְּשֶׁסְּבִיבֵנוּ מֵאוֹת עֲרָבִים. כָּל הַדֶּרֶךְ אָמַרְנוּ תַּנְיָא, מִשְׁנָיוֹת וּתְהִלִּים, וְהִרְגַּשְׁנוּ שֶׁזֶּה מַמָּשׁ עוֹזֵר לָנוּ. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, בָּרוּךְ ה’, הִגַּעְנוּ לַכֹּתֶל בְּרִיאוֹת וּשְׁלֵמוֹת.
אָמְנָם, כָּאן לֹא נִגְמְרוּ הַתְּלָאוֹת. הֵחֵל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם, וְאָנוּ הָיִינוּ בְּלִי מִטְרִיּוֹת. אַךְ אֲפִלּוּ לֹא שַׂמְנוּ לֵב לְזֶה. כָּכָה זֶה בַּחַיִּים, כְּשֶׁמְּקַבְּלִים פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת, אַתָּה לוֹמֵד עַל מָה צָרִיךְ לְהִתְלוֹנֵן וְעַל מָה צָרִיךְ לְהוֹדוֹת…
וּבֶאֱמֶת, נִגַּשְׁנוּ שׁוּב לְהִתְפַּלֵּל בַּכֹּתֶל, הַפַּעַם כְּדֵי לְהוֹדוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל אִתָּנוּ.
עָמַדְנוּ תַּחַת הַגֶּשֶׁר לְהִתְגּוֹנֵן מֵהַגֶּשֶׁם, וְשָׁם פָּגַשְׁנוּ לְהַפְתָּעָתֵנוּ אֶת הַבָּנוֹת שֶׁהָלַכְנוּ אַחֲרֵיהֶן לָרַכֶּבֶת. הִתְבָּרֵר שֶׁהֵן יָרְדוּ מֵהָרַכֶּבֶת רַק מִשּׁוּם שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן לֹא הָיָה רַב קַו…
הִבַּטְנוּ זוֹ בָּזוֹ, וּמָה שֶׁחָלַף בְּרֹאשִׁי הָיָה הַמִּשְׁפָּט “הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ”. אֲנַחְנוּ, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, רַק כִּמְעַט לָקִינוּ (אוּלַי בִּגְלַל הַמַּחְשָׁבָה הַטּוֹבָה שֶׁל לִמּוּד הַזְּכוּת שֶׁעָבְרָה לִי בָּרֹאשׁ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, זוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לִי הָאֹמֶץ לְהַבִּיעַ בִּפְנֵי חַבְרוֹתַי?)
לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְנוּ לְהִתְפַּלֵּל, הִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת לְכִוּוּן הַיְּצִיאָה מֵהַכֹּתֶל. הָיִינוּ תְּשׁוּשׁוֹת וַעֲיֵפוֹת, כָּאֲבוּ לָנוּ הָרַגְלַיִם נוֹרָא. הָיִינוּ גַּם רְעֵבוֹת מְאוֹד – חֲבֶרְתִּי אָכְלָה רַק חֲטִיף מֵהַבֹּקֶר! חִפַּשְׂנוּ מָקוֹם שֶׁבּוֹ נוּכַל לֶאֱכֹל וּמָצָאנוּ פִּיצֵרִיָּה קְטַנָּה. כַּמּוּבָן, בָּדַקְנוּ אֶת הַכַּשְׁרוּת, וְכָל הָעִנְיָן לָקַח הַרְבֵּה זְמַן. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִגַּעְנוּ לָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה.
הַפַּעַם הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ הַבָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁשָּׁמְעוּ מָה עָבַרְנוּ וְהִזְדַּהוּ אִתָּנוּ. הֵן הִשְׁגִּיחוּ עָלֵינוּ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם וְגַם אָמְרוּ לָנוּ בְּאֵיזוֹ תַּחֲנָה עָלֵינוּ לָרֶדֶת.
יָרַדְנוּ בַּתַּחֲנָה שֶׁהֵן צִיְּנוּ, אַךְ מִסְתַּבֵּר שֶׁהֵן, בְּתוֹר יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, הִנִּיחוּ שֶׁנָּבִין אֶת הַהֶסְבֵּר שֶׁלָּהֶן, וְלֹא כָּךְ הָיָה… אַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל הֲלִיכָה קָלַטְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעוֹת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים מִכָּאן לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית…
אַךְ לְפֶתַע רָאִינוּ אֶת גֶּשֶׁר הַמֵּיתָרִים וּמִיַּד יָדַעְתִּי כֵּיצַד לָלֶכֶת.
הָלַכְנוּ בְּמֶשֶׁךְ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת (בְּדִיעֲבַד הִתְבָּרֵר שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהַגִּיעַ בְּכַמָּה דַּקּוֹת…) וּבָרוּךְ ה’ הִגַּעְנוּ לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. שָׁם חִכִּינוּ הֲמוֹן זְמַן עַד שֶׁהִגִּיעַ הָאוֹטוֹבּוּס. כְּשֶׁהִגִּיעַ סוֹף סוֹף, עָלִינוּ וְנָסַעְנוּ. הָיִינוּ תְּשׁוּשׁוֹת מְאוֹד, אַךְ לַמְרוֹת זֹאת לֹא שָׁכַחְנוּ לְהַגִּיד אֶת שִׁעוּר הַחֻמָּשׁ הַיּוֹמִי. הָאֱמֶת הִיא, שֶׁעַד כַּמָּה שֶׁהַמַּסָּע הַזֶּה הֶחְלִישׁ אוֹתָנוּ – כָּכָה הוּא חִזֵּק אוֹתָנוּ…
כְּשֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה, סִפַּרְתִּי לְהוֹרַי מָה עָבַר עָלַי וּפָרַצְתִּי בְּבֶכִי. כָּל הַמֶּתַח שֶׁהָיָה אָצוּר בִּי הִתְפָּרֵץ שָׁם. הוֹרַי הָיוּ הֲמוּמִים, וּבִמְקוֹם לִכְעֹס עָלַי כְּפִי שֶׁצִּפִּיתִי שֶׁיַּעֲשׂוּ – חִבְּקוּ, לִטְּפוּ וְהִרְגִּיעוּ אוֹתִי. רַק לְאַחַר שֶׁנִּרְגַּעְתִּי אָמַר אָבִי: “אַתֶּן צְרִיכוֹת לְבָרֵךְ בְּשֵׁם וּבְמַלְכוּת ‘שׁוֹמֵר פְּתָאִים ה”!”.
כָּכָה, בְּדֶרֶךְ מְחֻיֶּכֶת וּבַעֲקִיצָה קְטַנָּה, סָגַר אַבָּא אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה. וְהָאֱמֶת, הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ יוֹתֵר מִזֶּה. הֵבַנּוּ לְבַד כַּמָּה פְּתַיּוֹת הָיִינוּ, אֵילוּ טָעוּיוֹת נוֹרָאִיּוֹת עָשִׂינוּ וּבְאֵיזֶה חֹסֶר אַחְרָיוּת נָהַגְנוּ. זֶה עַצְמוֹ לִמֵּד אוֹתָנוּ לֶקַח לְכָל הַחַיִּים.
זֶה הַסִּפּוּר שֶׁלִּי וְשֶׁל חַבְרוֹתַי, וְאֶת הַלֶּקַח שֶׁלָּנוּ אֲנִי רוֹצָה לָתֵת לָכֶם – בְּלִי שֶׁתִּצְטָרְכוּ לַחְווֹת אֶת מָה שֶׁחָוִינוּ אֲנַחְנוּ.
- עָלֵינוּ לְהַצְדִּיק אֶת הָאֵמוּן שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ נוֹתְנִים בָּנוּ, וְאִם שָׁלְחוּ אוֹתָנוּ לְמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ וְסָמְכוּ עָלֵינוּ, עָלֵינוּ לִהְיוֹת הֲגוּנִים וְלֹא לְהָפֵר אֶת הָאֵמוּן.
- אֵין לָלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים בְּוַדָּאוּת לְאָן הוּא מוֹבִיל. וְגַם אִם יוֹדְעִים, לִפְנֵי שֶׁנִּכְנָסִים צָרִיךְ לְבָרֵר אֶת כָּל הַפְּרָטִים, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן.
- בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל מַצָּב שֶׁנִּמְצָאִים בּוֹ, גַּם אִם נִקְלַעְנוּ לְצָרָה, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ – צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁה’ שׁוֹמֵר עָלֵינוּ תָּמִיד וְלֹא לְפַחֵד!
זֶה מָה שֶׁאֲנִי לָמַדְתִּי מִכָּךְ, אַךְ אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁכָּל אֶחָד שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּר יוּכַל לִלְמֹד מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ עַל הִתְנַהֲלוּת נְכוֹנָה וּבְטוּחָה.
