גבורה שקטה

כשאנחנו חושבים על גיבורים, אנחנו בדרך כלל חושבים על אנשים שקופצים לבניינים בוערים, כבאים שמצילים חיים, או חיילים אמיצים. ואלה באמת גיבורים חשובים מאוד! אבל יש גם סוג אחר של גיבורים. גיבורים שקטים. הם נמצאים בכל מקום סביבנו, אבל קל מאוד לפספס אותם, כי הם לא מחפשים תהילה או פרסים.

כשאנחנו פוגשים גיבור שקט, הוא נראה אדם רגיל לגמרי, הוא לא דווקא הכי חזק או הכי חכם או הכי מגניב בחדר. הוא פשוט מישהו שאכפת לו מהזולת באמת ובתמים, והוא עושה את מה שנכון, וממשיך לעשות את זה גם כשזה לא נוח או לא מביא לו תועלת.

הגיבורים הללו מבינים שאפילו בימים הכי רגילים אפשר לעשות משהו משמעותי. הם עוזרים בבית בלי שמבקשים מהם, מחייכים למישהו עצוב ברחוב, קונים אוכל לשכן חולה, נותנים כסף קטן למישהו שחסר לו בקופה, עוזרים לילד אבוד למצוא את ההורים, או פשוט נמצאים שם כשמישהו זקוק לעזרה.

צריך הרבה אומץ כדי להיות גיבור שקט. לעמוד מול האתגרים כל יום מחדש, להתמיד גם כשנדמה שאף אחד לא שם לב, ולא לוותר גם כשהכול קשה.

גבורה שהתגלתה אחרי שבעים שנה

גיבורה שקטה שכזו הייתה אוגוסטה צ'יווי, בת לאם שחורה מקונגו ולאב לָבָן שגדלה בבלגיה. בסוף שנת 1944 נסעה אוגוסטה לבקר את משפחתה בעיירה בסטון לקראת החג. בתחילה הייתה העיירה בשליטת האמריקאים, אך תוך כמה ימים היא הוקפה על ידי חיילים גרמנים. במקום לברוח מאֵימֵי המלחמה, ומפני שהוכשרה כאחות, היא התנדבה לטפל בפצועים: בתחילה יחד עם דודהּ, שהיה רופא, ואחר כך עם רופא אמריקאי בשם ג’ון פריור. 

אבל אוגוסטה לא הסתפקה רק בטיפול בפצועים שהובאו לתחנת העזרה הראשונה, אלא לבשה מדים אמריקאיים ויצאה באומץ רב לשטח כדי לחלץ פצועים תחת אש, למרות הסכנה הגדולה, שאליה התייחסה בהומור: "פנים שחורות בתוך כל השלג הלבן הן מטרה קלה. כנראה הגרמנים הם לא צלפים כל כך טובים". וכך, מתוך בחירה אישית, עמדה צ'יווי בקור קשה, בהפגזות בלתי פוסקות, בחוסר שינה וברעב, אבל לא ויתרה. לפעמים סבלה מגזענות גם מצד החיילים שטיפלה בהם. אוגוסטה עזרה למאות חיילים אמריקאים, ואפילו רחצה אותם בשלג שהרתיחה. כך המשיכה לעזור לחיילים האמריקאים עד שהמצור על בסטון הסתיים. 

במשך כמעט שבעים שנה שמרה את סיפורה לעצמה, ואיש לא זכר אותה או הודה לה. כשהייתה מבוגרת מאוד, מצא אותה היסטוריון בריטי בשם מרטין קינג בבית אבות סמוך לבריסל ושמע ממנה את הסיפור המדהים שלה. רק בשנת 2011 הכירו מלך בלגיה והממשלה האמריקאית במעשיה, וסוף סוף נתנו לה את הכבוד שמגיע לה. וזה בדיוק מה שקורה לגיבורים שקטים: הם עושים דברים מדהימים, אבל לעיתים לוקח הרבה זמן עד שהעולם מבין כמה הם היו חשובים.

קרדיט-הודיה תעשה
לכתבה המלאה ולעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן