בראש של יהונתן

היי כולם

תשמעו, אני בבעיה. בעיה בעייתית מאוד. מכירים את הביטוי “קוף אחרי בן־אדם”? אז אם לתמצת את הבעיה שלי לשלוש מילים – פיצינוקי אחרי פיסטוק. כן כן. כל מה שהיא עושה – הוא מחקה אותה ועושה אחריה. עכשיו אתם ודאי חושבים: מה הבעיה פה? תמיד זה ככה. ואתם צודקים, גם כשאני הייתי קטן עשיתי כל מה שאחותי הגדולה הייתה עושה, וכל מה שהיה לה רציתי. היא שנאה אבוקדו – אני שנאתי אבוקדו, היא קנתה נעלי דוקטור מרטינז – אני דרשתי גם, היא התחילה ללכת עם שמלות – אני התחלתי ל… טוב, זה קרה רק פעם אחת… 

בכל אופן, אני מבין שזה טבעי, וזה גם חמוד (התופעה… לא אני בשמלה… זה קרה רק פעם אחת! אולי פעמיים…) אבל לאחרונה התגלו גם צדדים מטרידים למדי. למשל:

פיסטוק חזרה מהגן לפני מספר ימים, ובפיה מילה אחת: “בטטה”. שרה שירים על בטטה, סיפרה בדיחות על בטטות (מה קשה, כתום מבפנים וגדל באדמה? תשובה – ניחשתם נכון – גזר), ובגדול זה היה די נחמד, אילולא החל פיצינוקי לאחר כמה דקות לומר גם הוא רק “בטטה בטטה”. זה כבר היה לי יותר מדי. כשהוא רצה מים הוא אמר “בטטה”, כשרצה חיבוק אמר “בטטה”, כשרצה לאכול אמר “בטטה” (במקרה הזה הוא צדק, באמת הכנתי בטטה).

או למשל שלשום, בארוחת הערב פיסטוק לקחה זית מהקערה, זרקה אותו באוויר וקלעה אותו בדיוק מופלא לפיה. אלא שאז פיצינוקי הבחין בכך והתחיל לנסות לקלוע גם הוא זיתים לפיו, והתוצאה, בואו נגיד, הייתה: 

זיתים בפה של פיצינוקי: 0. 
זיתים על הרצפה של אבוש: 46.

בכל מקרה, החלטתי לקחת את פיסטוק לשיחה על אחריות ודוגמה אישית, ואתמול, לאחר שראיתי כיצד היא מבלגנת את הצעצועים שלה, יצאתי מחדר העבודה שלי ואמרתי “פיסטוק, תראי – את מבלגנת ופיצינוקי לומד לבלגן ככה. אל תשכחי שהוא מחקה אותך”. פיסטוק הציצה מאחוריה על הבלגן ואמרה, “אבוש, אבל גם אני מחקה”. 

“מה זאת אומרת?” השבתי, “את מי?” למרות שבראש שלי היה לי כבר ברור את מי – את אימא שלה. היא רואה את אימא שלה משאירה בלגן ועושה בדיוק כמוה. 

“בוא אני אראה לך”, היא אמרה. “תעצום עיניים”. עצמתי ונתתי לה להוביל אותי במסדרון. “עכשיו תפתח”. פקחתי עיניים ומולי היה חדר העבודה שלי, והוא היה… טוב – מבולגן… ממש מבולגן. כוסות שתייה, שאריות אוכל ודפים מבורדקים בכל מקום. האמת, חשבתי, אם פיסטוק מחקה אותי, אז זה חיקוי ממש לא טוב, כי אני הרבה יותר מבולגן. 

הבנתי את המסר. פיסטוק מחקה אותי ואת אימא שלה, ואם אני לא רוצה לקלקל אותה (ובעקבות כך גם את פיצינוקי), עליי לשים לב איך אני מתנהג. מאותו רגע החלתי להתבונן על עצמי בשבע עיניים. הבעיה הייתה שזה יצר בעיה אחרת – התחלתי לשים לב לכל מיני התנהגויות “מוזרות” שלי , למשל:

1. כשאני שותה את התה שלי אני עושה קולות מוזרים.
2. אחרי שאני מסיים לצחצח שיניים אני מתחיל לשיר, כאילו שיניים נקיות גורמות לקול יותר יפה.
3. כשאני לוחץ על כפתור במעלית, אני תמיד עושה את זה עם המרפק, כדי לראות אם אני מצליח, ואני תמיד מצליח, אז אין לי מושג למה אני ממשיך לבדוק את זה.

מסקנה: עדיף להעלים עין מכל הסיפור הזה של חיקויים, כי בסוף הכול חוזר אליכם (או במקרה הזה – אליי).