בעזרת השם!

הוֹרִים בּוֹחֲרִים לַיֶּלֶד שֶׁלָּהֶם שֵׁם שֶׁהֵם אוֹהֲבִים, שֵׁם בַּעַל צְלִיל יָפֶה וּמַשְׁמָעוּת עֲמֻקָּה. שֵׁם מֵהַתָּנָ”ךְ, אוֹ שֵׁם שֶׁמַּזְכִּיר סַבָּא אוֹ סַבְתָּא אֲהוּבִים. שֵׁם מֵהַטֶּבַע אוֹ שֵׁם יִשְׂרְאֵלִי, שֵׁם שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ שֵׁם שֶׁל תִּקְוָה אוֹ נֶחָמָה.

לִפְנֵי חמש עֶשְׂרֵה שָׁנִים נֶחְרְבוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יִשּׁוּבִים פּוֹרְחִים וּמְלַבְלְבִים. עֶשְׂרִים וְאֶחָד יִשּׁוּבֵי גּוּשׁ קָטִיף וְאַרְבָּעָה יִשּׁוּבִים בִּצְפוֹן הַשּׁוֹמְרוֹן. בִּשְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹת הִתְיַשְּׁבוּת הִצְלִיחוּ מִתְיַשְּׁבֵי גּוּשׁ קָטִיף לַהֲפֹךְ אֶת דְּיוּנוֹת הַחוֹל הַשּׁוֹמְמוֹת לְיִשּׁוּבִים פּוֹרְחִים. בְּגוּשׁ קָטִיף צָמְחָה חַקְלָאוּת לְתִפְאֶרֶת וּבַיִּשּׁוּבִים הִתְפַּתְּחוּ חַיֵּי תּוֹרָה וְחַיֵּי קְהִלָּה מְשַׂגְשְׂגִים. גַּם אֶת הַתְּקוּפוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל טֵרוֹר צָלְחוּ הַמִּתְיַשְּׁבִים וְהִתְחַזְּקוּ בֶּאֱמוּנָה.

בְּיִשּׁוּבֵי צְפוֹן הַשּׁוֹמְרוֹן הִתְמוֹדְדוּ הַמִּתְיַשְּׁבִים עִם הָאֶתְגָּר שֶׁל יִשּׁוּבִים מְרֻחָקִים בִּמְקוֹמוֹת מְסֻכָּנִים, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם הִכּוּ שֹׁרָשִׁים בָּהָר וְיִשְּׁבוּ אֶת הָאָרֶץ, נַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ.

בְּחֹדֶשׁ אָב בָּחַרְנוּ לְצַיֵּן אֶת הַגֵּרוּשׁ הַכּוֹאֵב מִיִּשּׁוּבֵי גּוּשׁ קָטִיף וּצְפוֹן הַשּׁוֹמְרוֹן בְּמִפְגָּשׁ עִם יְלָדִים אֲשֶׁר נוֹלְדוּ לְאַחַר הַגֵּרוּשׁ, וַאֲשֶׁר הוֹרֵיהֶם בָּחֲרוּ לִקְרֹא לָהֶם בְּשֵׁמוֹת עַל שֵׁם גּוּשׁ קָטִיף וּצְפוֹן הַשּׁוֹמְרוֹן. הם מְסַפְּרִים עַל שְׁמָם וְעַל הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁלָּהֶם וְשֶׁל מִשְׁפַּחְתָּם לְגוּשׁ קָטִיף וְלִצְפוֹן הַשּׁוֹמְרוֹן.

שַׁחַר קָטִיף וַיְיס, בת שמונה, גבעת אולגה

מַדּוּעַ קוֹרְאִים לָךְ בַּשֵּׁם שַׁחַר קָטִיף?

“אִמָּא שֶׁלִּי גָּדְלָה בְּגוּשׁ קָטִיף בַּמּוֹשָׁב קָטִיף. לְאַחַר שֶׁהִתְחַתְּנָה וַאֲנִי נוֹלַדְתִּי הִיא רָצְתָה לְהַזְכִּיר אֶת הַמּוֹשָׁב שֶׁבּוֹ גָּדְלָה, וְלָכֵן קָרְאָה לִי קָטִיף. פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה שַׁחַר זֶה בֹּקֶר. עוֹד בֹּקֶר יָבוֹא וְיִבְנוּ שׁוּב אֶת גּוּשׁ קָטִיף, וְהוּא יִהְיֶה שֶׁלָּנוּ.

“סַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלִּי, הַהוֹרִים שֶׁל אִמָּא, גָּרִים בַּיִּשּׁוּב אֲמַצְיָה, יִשּׁוּב שֶׁגָּרוֹת בּוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִשְׁפָּחוֹת שֶׁגֹּרְשׁוּ מִגּוּשׁ קָטִיף. בַּקַּיִץ הַקָּרוֹב אֲנַחְנוּ נַעֲבֹר לְיִשּׁוּב חָדָשׁ לְיַד אֲמַצְיָה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ כַּרְמֵי- קָטִיף. גַּם בַּיִּשּׁוּב הַזֶּה יָגוּרוּ אֲנָשִׁים מִגּוּשׁ קָטִיף. אֲנִי גַּם שְׂמֵחָה וְגַם עֲצוּבָה לַעֲבֹר דִּירָה. אֲנִי עֲצוּבָה שֶׁאֶעֱזֹב אֶת כָּל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי בְּאוֹלְגָה, וַאֲנִי גַּם קְצָת שְׂמֵחָה כִּי יֵשׁ לִי בְּכַרְמֵי קָטִיף חֲבֵרוֹת מְאֹד טוֹבוֹת וַאֲנִי אָגוּר לְיַד סַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלִּי. בַּשָּׁנָה הַבָּאָה אֶלְמַד בְּבֵית הַסֵּפֶר נֹעַם בִּבְנֵי דְּקָלִים”.

נַחֲלָה אֲהוּבָה אַבְרָהָם, בת אחת עשרה, בני דקלים

“כָּל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי וְגַם הַמּוֹרוֹת קוֹרְאוֹת לִי נַחַל, אִמָּא שֶׁלִּי קוֹרֵאת לִי נַחֲלָה- אֲהוּבָה וְאַבָּא שֶׁלִּי קוֹרֵא לִי בְּשֵׁם חִבָּה נַחֲלִלִי”.

מַדּוּעַ נִקְרֵאת בַּשֵּׁם הַמְּיֻחָד הַזֶּה?

“נוֹלַדְתִּי שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים אַחֲרֵי הַגֵּרוּשׁ מִגּוּשׁ קָטִיף. הַהוֹרִים שֶׁלִּי וּשְׁנֵי הָאַחִים הַגְּדוֹלִים שֶׁלִּי גָּרוּ בַּיִּשּׁוּב כְּפַר דָּרוֹם שֶׁבְּגוּשׁ קָטִיף. נַחֲלָה זוֹ הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ, אֲהוּבָה – אוֹהֲבִים אוֹתָהּ וְרוֹצִים מַמָּשׁ לַחֲזֹר אֵלֶיהָ.

“כָּל מִי שֶׁשּׁוֹאֵל אוֹתִי אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ שׁוֹאֵל מִיָּד אַחֲרֵי זֶה, ‘מָה? אֵיךְ אָמַרְתְּ שֶׁקּוֹרְאִים לָךְ? מָה הַשֵּׁם?’ וַאֲנִי מַסְבִּירָה בְּכֵּיף, לֹא נִמְאָס לִי. אֲנִי רְגִילָה לְזֶה. אֲנַחְנוּ מְאֹד מְחֻבָּרִים לָאָרֶץ, אֲנִי שְׂמֵחָה בַּשֵּׁם שֶׁלִּי וְגֵאָה בַּהוֹרִים שֶׁלִּי שֶׁקָּרְאוּ לִי כָּךְ”.

סַפְּרִי עַל הַחִבּוּר הַמְּיֻחָד שֶׁלָּכֶם לָאָרֶץ.

“הַהוֹרִים שֶׁלִּי עָלוּ לָאָרֶץ מֵאֶתְיוֹפְּיָה. אִמָּא שֶׁלִּי עָלְתָה בְּמִבְצַע שְׁלֹמֹה וְאַבָּא שֶׁלִּי עָלָה לָאָרֶץ בָּרֶגֶל, כְּשֶׁהָיָה בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, יַחַד עִם שְׁנֵי הָאַחִים שֶׁלּוֹ וַאֲחוֹתוֹ. הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ נִשְׁאֲרוּ בְּאֶתְיוֹפְּיָה וְעָלוּ לָאָרֶץ רַק מְאֻחָר יוֹתֵר.

“לַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיָה טוֹב בְּגוּשׁ קָטִיף, אַבָּא שֶׁלִּי עָבַד בְּחַסָלָט. הַחֲלוֹם שֶׁלִּי, שֶׁהוּא הַחֲלוֹם שֶׁל כֻּלָּנוּ, לַחֲזֹר לְגוּשׁ קָטִיף. אֲנִי אֶרְצֶה לָגוּר שָׁם.

“אֶת הַבַּת מִצְוָה שֶׁלִּי עוֹד לֹא הִתְחַלְנוּ לְתַכְנֵן, אֲבָל אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי וְגַם אֲנִי נִרְצֶה לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁקְּשׁוּרִים לְגוּשׁ קָטִיף”.

אֵיתָן חַזָּנִי, בן אחת עשרה, שבי שומרון

מַדּוּעַ קוֹרְאִים לְךָ אֵיתָן?

“לְאֵיתָן יֵשׁ שְׁתֵּי מַשְׁמָעֻיּוֹת, אֵיתָן זֶה יַצִּיב וְאֵיתָן זֶה גַּם אַבְרָהָם אָבִינוּ. הַהוֹרִים שֶׁלִּי קָרְאוּ לִי כָּךְ כִּי הֵם רָצוּ יַצִּיבוּת לְאַחַר שֶׁגֵּרְשׁוּ אוֹתָם מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהֶם בְּחוֹמֶשׁ, וְאַבְרָהָם אָבִינוּ זָכָה לְקַבֵּל אֶת הָאָרֶץ מֵאֵת ה’.

“הַהוֹרִים שֶׁלִּי גָּרוּ בְּחוֹמֶשׁ אַרְבַּע שָׁנִים. הֵם הִגִּיעוּ לְחוֹמֶשׁ כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הַיִּשּׁוּב. אַבָּא שֶׁלִּי גָּר שָׁם כְּרַוָּק וְאַחֲרֵי שֶׁהִתְחַתֵּן עִם אִמָּא שֶׁלִּי הֵם גָּרוּ שָׁם בְּיַחַד, וְשָׁם נוֹלְדוּ שְׁנֵי הָאַחִים הַגְּדוֹלִים שֶׁלִּי.

“אַחֲרֵי הַגֵּרוּשׁ אִמָּא שֶׁלִּי הֵכִינָה סֶרֶט עַל חוֹמֶשׁ שֶׁמְּיֹעָד בְּעִקָּר לִמְבֻגָּרִים. הַסֶּרֶט מַרְאֶה אֶת יוֹם הַגֵּרוּשׁ וְגַם אֶת הַחַיִּים שֶׁהָיוּ בְּחוֹמֶשׁ בַּתְּקוּפָה שֶׁלִּפְנֵי הַגֵּרוּשׁ”.

הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ פְּעִילִים לְמַעַן הֲקָמַת הַיִּשּׁוּב חוֹמֶשׁ מֵחָדָשׁ. הַאִם גַּם אַתָּה שֻׁתָּף לַמַּאֲבָק לָשׁוּב לְחוֹמֶשׁ?

“כֵּן. לֹא מִזְּמַן הָיִיתִי בְּכֶנֶס בַּכְּנֶסֶת שֶׁאִרְגְּנָה חֲבֵרַת הַכְּנֶסֶת שׁוּלִי מוּעָלֶם. בַּכְּנֶסֶת בִּקַּשְׁנוּ מֵהַמֶּמְשָׁלָה שֶׁיַּחְזִירוּ אֶת אַרְבַּעַת הַיִּשּׁוּבִים שֶׁל צְפוֹן הַשּׁוֹמְרוֹן: חוֹמֶשׁ, כַּדִים, גַּנִּים וְשָׂא-נוּר”.

אִם עַכְשָׁיו הָיוּ בּוֹנִים אֶת חוֹמֶשׁ הָיִיתָ רוֹצֶה לַעֲבֹר לְשָׁם, וּלְהִפָּרֵד מֵהַיִּשּׁוּב שֶׁלְּךָ?

“בְּתוֹר מְבֻגָּר לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה כִּי בָּנִינוּ בַּיִת חָדָשׁ, אֲבָל בְּתוֹר יֶלֶד כֵּן, כִּי הַרְבֵּה חֲבֵרִים שֶׁלִּי יַעַבְרוּ לְשָׁם וְכִי אוֹמְרִים שֶׁחוֹמֶשׁ הָיָה מָקוֹם מְעַנְיֵן”.

הַאִם יֵשׁ לְךָ בַּחֶדֶר פְּרִיט מְיֻחָד שֶׁקָּשׁוּר לְחוֹמֶשׁ?

“אָחִי יְהוּדָה אִתִּי בַּחֶדֶר. הוּא נוֹלַד בְּחוֹמֶשׁ, וְהָיָה בֶּן חֲצִי שָׁנָה בַּגֵּרוּשׁ, וְגַם הַנּוֹף שֶׁאֲנִי רוֹאֶה מֵהַבַּיִת זֶה הַבְּרֵכָה הַכְּתֻמָּה שֶׁל חוֹמֶשׁ וְסֶבָּסְטְיָה, וְעוֹד כַּמָּה הָרִים”.

מְבַשֵּׂר צְבִי סְטָשֵׁבְסְקִי, בן שתים עשרה, נטע

מַדּוּעַ נִקְרֵאתָ בַּשֵּׁם הַזֶּה?

“נוֹלַדְתִּי שְׁבוּעַיִם וָחֵצִי אַחֲרֵי הַגֵּרוּשׁ מִגּוּשׁ קָטִיף. הַהוֹרִים שֶׁלִּי גָּרוּ בִּכְפַר דָּרוֹם שֶׁבְּגוּשׁ קָטִיף, וְהֵם הֶאֱמִינוּ שֶׁהַגֵּרוּשׁ הוּא חֵלֶק מֵחֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ שֶׁל הַגְּאֻלָּה. הַפָּסוּק בִּישַׁעְיָהוּ אוֹמֵר, ‘מָה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר’, וְהַצְּבִי – לִפְעָמִים נִגְלָה וְלִפְעָמִים מִתְכַּסֶּה. לִפְעָמִים חוֹשְׁבִים, אוּלַי אֵין צְבִי, אוּלַי אֵין גְּאֻלָּה, וְאָז רוֹאִים אֶת הַצְּבִי בְּגֹבַהּ גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְזוֹ הַגְּאֻלָּה”.

גַּם שֵׁם הַיִּשּׁוּב שֶׁבּוֹ אַתָּה גָּר הוּא שֵׁם שֶׁמֵּעִיד עַל נְטִיעָה בְּמָקוֹם חָדָשׁ. סַפֵּר עַל נֶטַע.

“אֲנִי גָּר בַּיִּשּׁוּב נֶטַע שֶׁבְּחֶבֶל לָכִישׁ. נֶטַע הוּא יִשּׁוּב שֶׁהוּקַם בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת וְהוּא מֻרְכָּב בְּעִקָּר מִשְּׁתֵּי קְהִלּוֹת שֶׁל מְגֹרְשֵׁי גּוּשׁ קָטִיף – תֵּל קָטִיפָא וּכְפַר דָּרוֹם. הַמּוֹרֶשֶׁת שֶׁל גּוּשׁ קָטִיף דֵּי נִמְצֵאת בַּמָּקוֹם, לֹא כָּל הַזְּמַן, אֲבָל יֵשׁ טְקָסִים וּדְבָרִים שֶׁקְּשׁוּרִים אֵלָיו. מַרְגִּישִׁים בַּיִּשּׁוּב אֶת גּוּשׁ קָטִיף.

“אֲנִי מַכִּיר הַרְבֵּה יְלָדִים שֶׁקְּרוּיִים עַל שֵׁם גּוּשׁ קָטִיף. יֵשׁ לָנוּ בַּיִּשּׁוּב עוֹד שְׁנֵי יְלָדִים שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם מְבַשֵּׂר. אֲנִי מַכִּיר אֶלְיָשִׁיב, עַמִּיחַי וְעוֹד. הַשֵּׁם שֶׁלִּי וְשֵׁמוֹת כָּאֵלֶּה מַנְצִיחִים אֶת הַמָּקוֹם, אֶת מָה שֶׁהָיָה שָׁם. זֶה מְבַטֵּא וּמַסְבִּיר אֶת הַתְּחוּשָׁה וְאֶת הַמַּצָּב שֶׁל הָאֲנָשִׁים וְשֶׁל הָעָם לְאַחַר הַגֵּרוּשׁ. קְרִיאַת הַשֵּׁם טִפָּה מְרַפְּאָה וּמְנַחֶמֶת”.

קרדיט: שרה קורלק