בלשים בין הצללים

דמות הבלש מוכרת לנו בעיקר מסרטים ומספרים. שרלוק הולמס וחושחש הבלש הם דוגמאות לכך. בלשים לרוב מאופיינים כבעלי תחכום ותושייה, מסתתרים בצללים, עוקבים אחרי אנשים וחוקרים אותם בחשכה תחת פנס בודד. אבל מסתבר כי המציאות מעט שונה.

“בדרך כלל בספרים ובסרטים הבלש הוא גם חוקר: הוא יושב מול לוח עם תמונות של חשודים ומסמן איקסים ואז יוצא לשטח, אוסף ראיות ומבצע מעצרים, ולאחר מכן יושב וחוקר את העצורים. במשטרת ישראל זה עובד אחרת”, מסביר הבלש המשטרתי רותם אליצור (39). רותם, נשוי ואב לשני ילדים, תושב היישוב בית חורון, התגייס לפני 13 שנים למשטרת ישראל ושירת כ־10 שנים כשוטר ביחידת יס”מ ביהודה ושומרון. לאחר מכן עבר הסבה מקצועית וכיום משרת כבלש נוער במחוז ש”י בתחנת בנימין שבמרחב שומרון. “במשטרת ישראל החוקרים והבלשים יושבים תחת חטיבה אחת, מודיעין וחקירות, הם קשורים זה לזה, אבל אלה שני עולמות נפרדים. כל צד עושה את העבודה שלו כדי להגיע לחקר האמת”.

תוכל לספר לנו על חטיבת הבלשות של משטרת ישראל?

“כל בלש עובר הכשרה מקצועית. אני, למשל, עשיתי התמקצעות בעבודה מול נוער; יש בלשים פליליים שעובדים מול עבריינים, ויש בלשי תנועה שמתעסקים עם עברייני תנועה פסולי נהיגה שלא מקבלים את מורא החוק, לא סופרים את בתי המשפט ומסכנים אנשים בדרכים”.

הרצון להיות בלש היה חלום ילדות?

“האמת שלא היה לי חלום ילדות כזה. תוך כדי עבודה במשטרה כשוטר יס”מ נחשפתי לעולם הבלשים, ובתוכו לתחום הנוער. השילוב של בילוש ונוער עניין אותי, והתמזל מזלי, כי זה באמת מקום של שליחות. הנוער הוא העתיד שלנו. אנחנו לא מתייחסים לנער שעבר על החוק כעבריין; כל הפעולות שאנחנו עושים הן לטובתו, כדי לשקם אותו. הגישה שלנו היא ליצור בינינו קשר, לתת להם לשפוך את הלב – ושהם ישמעו גם את הצד שלנו”.

בלש בפעולה

בשיחה עם רותם הוא מתאר את השגרה הלא כל כך שגרתית של הבלש: “אני יכול לקבל טלפון באמצע הלילה שחוליית עבריינים יוצאת עכשיו ועומדת לפרוץ לבית עסק או לדירה. ממצב של שינה – תוך עשר דקות אני על הכביש. אחרי שעה אני ממוקם במארב במקום שלא חלמתי עליו לפני כן במיטה. העולם הזה מאוד דינמי”.

עבודת הבילוש תמיד מלאה באקשן, או שיש גם עבודה אפורה?

“ברגע שהסתיים אירוע אני יושב מול מחשב וצריך לשחזר ולהעלות הכול על הכתב. הכול נכנס למאגר המידע. זו עבודה סיזיפית: לרשום דו”חות, לאסוף מוצגים, לקטלג ולמספר אותם. זה לא נגמר בזה ששמתי אזיקים”.

יוצא לך לעשות הרבה מעקבים?

“עיקוב הוא מקצוע בפני עצמו. לומדים איך למשוך פחות תשומת לב ואיך להיטמע בשטח. יש בלשים שעושים מעקבים כדבר שבשגרה, חלק מהם כל כך מקצועיים עד שאפילו החברים שלהם לא יזהו אותם”.

חוץ מהצורך להסוות את עצמו, רותם מספר על סיבה נוספת לכך שלרוב הוא לובש בגדים אזרחיים ולא מדי שוטר:

“אני עובד עם נוער. אם אני מגיע עם צו חיפוש בבוקר ודופק על הדלת, שוטר כמוני, על אזרחִי, מושך פחות תשומת לב. כך אני שומר על צנעת הפרט של הנער כדי לא ליצור סטיגמה של עבריין או בעייתי. הנער גם יעלה לניידת שלא מסומנת כמשטרה – הכול כדי לא לשים עליו תווית של עבריין”.

אילו תכונות לדעתך צריך כדי להיות בלש טוב?

“בלש צריך להיות אדם סבלני. העבודה הזו מצריכה הרבה פעמים המתנה במקום מסוים בתנאים מינימליים, ולא קורה כלום, ופתאום בשנייה משהו מתרחש. אתה צריך להיות ברמת ריכוז גבוהה ולעבור מהמתנה סטטית לעבודה בכוח מתפרץ. בנוסף, צריך לעבוד בצוות ולדעת איך לשתף פעולה”.

מה אתה ממליץ לילדים שחולמים להפוך לבלשים?

“תעשו עם עצמכם תרגיל: שבו בפינה ברחוב ותבחנו אותו – לא רק במשך דקה או שתיים, קחו זמן. תסתכלו על הרחוב ותקלטו מסרים. אתם תהיו מופתעים כשתראו דברים שסתם ככה לא הייתם שמים לב אליהם. לאחר זמן ממושך החושים יתפתחו ויתחדדו. ילד שחולם להיות בלש צריך לדעת שזה עולם קסום ומיוחד, העבודה הזו מסקרנת וכל יום נראה אחרת. מי שחולם להיות בלש – שילך על זה בכל הכוח”.

מצלמות בתוך מזוזות

מלבד הבלשים המשטרתיים, ישנו עולם שלם של בלשים אזרחיים. נתיב בן סעדון הוא אחד מהם. נתיב עובד כחוקר פרטי כבר למעלה מ־30 שנה ומנהל את משרד החקירות “קודקוד חקירות”. כשאני מבקשת ממנו דוגמה לחקירה מוצלחת, הוא מספר על עובד במפעל שעלה חשד שהוא גונב חלק מהרווחים לכיסו. התפקיד של אותו עובד היה לגבות כסף מהלקוחות, להעביר אותו למפעל ולהוציא חשבוניות. בפועל, העובד העביר חלק מהכסף למפעל, אך חלק נכבד ממנו היה מבזבז ומפסיד בהימורים. כך פעל במשך שנה והצליח לגנוב 1,350,000 שקלים!

לאחר שהתעורר חשד מצד מנהלי המפעל, הם יצרו קשר עם משרד החקירות. “באמצעות חקירה סמויה הצלחנו לתפוס את התבנית של ההונאה שלו”, מספר נתיב. “תיעדנו אותו בעזרת מצלמות סמויות ועקבנו אחר הפסדיו הענקיים במשחקים במכונות מזל. אחרי שהיה לנו מספיק חומר תיעודי, עימתנו אותו עם הממצאים והוא הודה בהונאה שלו. בסופו של דבר הוגש נגדו כתב אישום והוא ישב בכלא”.

איך מנהלים מעקבים?

“מעקב הוא דבר לא קל. אם יש חוקר אחד, הוא עוקב רק באלכסון, כדי שלא ייווצר מצב שהחשוד נעצר ברחוב מול חלון ראווה ואז רואה את החוקר חולף על פניו. צריך קשר עין רציף עם החשוד, לכן לעיתים יש צוות מתוגבר של ארבעה או חמישה עוקבים. צריך להתנהג כמו כל אחד אחר ברחוב, בלי תנועות חשודות או פזיזות”.

באילו אביזרים או תחפושות אתם נעזרים במהלך החקירה?

“יש מגוון של מצלמות סמויות שמוסתרות בתוך טלפונים, שלטים של רכב, אבנים, קופסאות טישו, עציצים ואפילו מזוזות. חוקרים פרטיים יכולים לעמוד ליד החשוד ולצלם אותו במצלמה סמויה ואף אחד לא יבחין בכך”.

מה אתה אוהב בעבודה הזו?

“זו עבודה מרתקת. החוקר הופך להיות הצל של האדם שהוא חוקר. יש אדרנלין ומתח, ובכל רגע נתון אתה לומד על החשוד משהו חדש שהוא משתדל להסתיר. מקבלים סיפוק מכל דקה ודקה”.