רובנו נולדנו בארץ, ומשום כך אנו שוכחים לפעמים עד כמה הזכות לחיות פה איננה מובנת מאליה. לקראת יום העצמאות אנחנו מביאים לכם את סיפורו של הרב יוסף מנדלביץ’, שמזכיר לנו כמה טוב יש כאן להודות עליו.
אין יציאה
במשך שבעים שנה הייתה ברית המועצות אימפריה ששלטה על 15% משטח היבשה בכדור הארץ, עד התפרקותה בשנת 1991. מרכזה של ברית המועצות היה ברוסיה. בעבר יצאו ממדינות ברית המועצות גדולי תורה וענקי רוח כמו הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, הגאון מווילנא והרב קוק. אבל כשהוקמה ברית המועצות החלו ראשיה במלחמת חורמה בדת, ואסרו על כל פעילות דתית או ציונית בשטחה.
הרב יוסף מנדלביץ’, שכיום הוא אב לשבעה וסב לנכדים רבים (שחלקם אף מנויים ל”אותיות וילדים”, והוא מוסר להם בחיוך דרישת שלום), נולד בעיר ריגה שבלטביה בשנת 1947. בשנים ההן ריגה הייתה תחת שלטון ברית המועצות. כשהיה בן 19 הקים מנדלביץ’ ארגון מחתרתי שעסק בלימוד תורה ועברית, וערך כתב עת יהודי־ציוני.
“באותן שנים היה איסור לעלות לארץ ישראל”, מספר הרב יוסף, שחזר בתשובה בגיל 20. “אסור היה לצאת מברית המועצות, כי המנהיגים פחדו שאם אנשים שגרים ברוסיה יגלו שיש עולם אחר שם בחוץ, אנחנו התושבים נתמרד נגדם. העלימו מאיתנו בכלל שיש מי שחי אחרת, לא הכרנו חיים אחרים. לא היו עיתונים ולא ידענו מה קורה מעבר לגבול. עכבר לא היה יכול לחמוק תחת עיניהם הפקוחות”.
מתוך שמועות מרוחקות וקטעי חדשות התחילה לבצבץ הזהות היהודית של יהודי ברית המועצות. ארגונים מחתרתיים נפגשו בהיחבא, לימודי עברית התקיימו בסתר, והתודעה הציונית והיהודית של אזרחי ברית המועצות היהודים החלה לפרוח.
אך לא רק התושבים בתוך ברית המועצות היו מנותקים ממידע. גם שאר העולם לא ידע לעומק מה קורה בתוך ברית המועצות. בשלב מסוים המחתרת הציונית ברוסיה העלתה הילוך בפעולותיה, במטרה לעורר את המודעות בעולם למצבם של היהודים בברית המועצות וליצור לחץ על השלטון לשחרר את היהודים.
“הגיעה אלינו לריגה ידיעה על קבוצת אנשים בפיקודו של מארק דימשיץ שחושבים לקנות כרטיסים לטיסה אזרחית בתוך המדינה. רוסיה היא המדינה עם השטח הגדול ביותר בעולם – כפול משטחה של סין, אז למרות שלא היו טיסות אל מחוץ לברית המועצות, היו מטוסים שטסו בין מקומות שונים בתוך המדינה. מארק, שהיה טייס בעצמו, מצא טיסה שאמורה להוביל אותנו קרוב לגבול עם פינלנד במטוס קטן יחסית, של שנים־עשר נוסעים.
“התוכנית הייתה לקנות את כל כרטיסי הטיסה, וכשהמטוס ינחת קרוב לגבול – להוציא את הטייסים, לחטוף את המטוס ולהמריא אל מעבר לגבול, לשוודיה, ושם לקיים מסיבת עיתונאים ולפנות לכל יהודי העולם בבקשה שילחצו על המדינות שלהם לפתוח את שערי היציאה ליהודי ברית המועצות”.
לא פחדתם?
“ידענו שיעצרו אותנו, זה הרי פשע שהעונש שלו הוא ישיבה בכלא למשך 7-5 שנים. אבל החלטנו שזה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבור האפשרות היחידה לממש את האהבה שלנו למדינת ישראל. חשבנו לעצמנו – אם לא נעשה כלום, מה יהיה גורלנו? נהיה עבדים שלהם? נתבולל? נישאר שם?
“ברור לנו שאדם שמתגייס לסיירת לא הופך לאמיץ בן־רגע, אלא עובר גיבוש. גם אני עברתי גיבוש. בהתחלה למדתי עברית, אחר כך לימדתי עברית, הייתי חבר בתנועה המרכזית, הוצאתי עיתון מחתרתי וכן הלאה. לא כל אחד היה מעז לעשות דבר כזה, אבל הקב”ה מוצא לו שליחים”.
כישלון מוצלח
בדיעבד הסתבר שגופי המודיעין הרוסיים הכירו את התוכנית, ועקבו אחר חברי הקבוצה כדי לעצור אותם בזמן אמת, במהלך ביצוע הפשע. כשחברי המחתרת צעדו לעבר המטוס הם כבר זיהו שסוכנים חשאיים הולכים בעקבותיהם, אבל לא הייתה דרך חזרה. חברי המחתרת נידונו לעונשי מאסר ארוכים. על מנדלביץ’ נגזרו 15 שנים בכלא, ובסופו של דבר אחרי 11 שנים הוא גורש מרוסיה ועלה לישראל.
“הייתי 11 שנים בכלא”, הוא אומר. “מה יהודי עושה בכלא? הוא יוצר קשר עם יהודים אחרים, ומתחיל להכין את עצמו לעלייה לארץ ישראל. הרגשנו כמו שבויים, שמנסים להציל בינתיים יהודים אחרים. אין לנו מה לשבת ולבכות על המצב. נכון, לא קל בכלא, אבל גם שם הייתי מורה לעברית, בחנתי תלמידים, לימדתי תורה ומצוות. בכלא לא יושבים – אלא חיים! לא הושלכתי לכלא כי עשיתי משהו רע, אלא להפך – בגלל שהייתי קשור למדינת ישראל”.
האם התוכנית שלכם נכשלה?
“בכלל לא. אומנם נפלנו במלכודת שטמנו לנו, אבל בסופו של דבר התפרסם בכל העולם שהיו פה יהודים שרצו לעלות לארץ והשלטונות הרוסיים אסרו עליהם וגזרו עליהם עונשים קשים. כל זמן שישבנו בשקט לא ידעו מה קורה איתנו, ופתאום כל העולם תפס שעם ישראל, בכל מקום שהוא, נלחם להגיע לארץ ישראל.
“ברית המועצות לא תיארה לעצמה את עוצמתו של עם ישראל שלוחם לגאולתם של אחיהם ברוסיה. בשנה הראשונה למאסר שלנו כבר קיבלו 15,000 איש היתר עלייה, ועוד 30,000 בשנה שאחריה. פתחנו את שערי היציאה. אם בזכות זה שאני יושב בכלא אני יכול להביא יהודים לעלות לארץ ישראל – אשב כמה שצריך”.
חירות אמיתית
אומנם רק לא מזמן חגגנו את חג החירות, אבל אחרי השנה הקשה שעברנו – שנה של מגפה, בידודים וסגרים – יש תחושה כללית של מעט מאוד חירות. אך כששומעים את הסיפור של הרב מנדלביץ’, מבינים שאולי צריך להסתכל על נושא החירות קצת אחרת.
“אחד הספרים שכתבתי נקרא ‘בן חורין’ – חורין מלשון חירות”, הוא אומר. “אני כותב שם איך הייתי בן חורין במחנות, ואחת המסקנות שלי היא שברגע שאתה מחובר לעם ישראל, לארץ ולתורה – אתה בן חורין בלאו הכי. נכון, אתה מוגבל בלעשות כמה דברים, אבל ברגע שאתה מאמין בקב”ה, מאמין בזכותך להיות בארץ ישראל – עוד לפני שעלית ארצה אתה כבר בן חורין”.
אבל בכל זאת, איך אפשר להרגיש חופשי עם כל כך הרבה מגבלות מסביב?
“לפעמים כשאדם עומד מול קושי, הוא אומר לעצמו ‘איך אני יכול לעמוד בזה?’. האמת היא שברגע ששאלת את השאלה הזו, אתה כבר לא יכול לעמוד בזה. הדבר החכם לעשות הוא לא לשאול ‘איך’, אלא להגיד לעצמך: ‘לא נורא, אני יכול לעמוד בזה!’ אם הטלת ספק בעצמך, אתה עלול ליפול. סלק את הספק ותצליח.
“דבר שני, חשוב לתכנן את היום. אני קובע לעצמי תוכנית לכל שעה ושעה. אני קם, מתפלל, עושה התעמלות, לומד, מנסה ללמד מישהו, דואג לבני משפחה וכן על זו הדרך. היום צריך להיות מלא משימות, לא להשאיר רגע לשעמום או למחשבות של דאגה. אם יש לך תכנון יום־יום שעה־שעה מה אתה עושה, החיים שלך מלאים. אי אפשר להגיע למצב שאתה חושב מה לעשות עכשיו; צריך לתכנן מראש. ברור שהנגיף הזה הוא לא טוב, אבל הוא לימד אותנו דבר טוב – שדרך הזום אתה יכול להיות בקשר עם כל העולם. היום יותר מתמיד קל למלא את החיים בתוכן חיובי.
“דבר שלישי – כמו שאמר האדמו”ר מפיאסצנה, הדבר הגדול ביותר הוא לעשות משהו טוב ליהודי אחר. הראש צריך להיות תמיד תפוס בשאלה איך אני יכול לעזור, לאחי, לחבר שלי, לשכן, לכל אחד. יש לך משימה בחיים – לחשוב מה אני יכול לעשות עוד. כשאתה מתחיל לחשוב על עצמך זו בעיה. עדיף לחשוב איך לעזור לאחרים. זה ממלא את החיים במשמעות ובשמחה, וזו חירות אמיתית”.
