שיר חדש יוצא לרדיו, הופך ללהיט, ואחרי כמה שבועות כבר מגיע לראש המצעדים, כולם יודעים את מילותיו והוא הפך למעין המנון התקופה. לפעמים הוא מחזיק שנים, לפעמים נשכח ואחריו מגיע עוד שיר חדש שהופך ללהיט וכך הלאה, עד השיר הבא. אך הרדיו, הדיסק או היוטיוב הם ממש לא התחנות הראשונות של השיר. הוא מתחיל את דרכו הרבה קודם, עובר בין ידיים רבות של יוצרים שונים, עובר שינויים וגלגולים בלי סוף ואליכם, הקהל, מגיע התוצר הסופי, בלי לדעת בכלל מה הוא עבר בדרך.
“ברגע שהשיר בחוץ הוא כבר לא של האומן, הוא נחלת הכלל”, אומר אלנתן שלום, “לאומן אין בעצם אמירה יותר, והוא מגיש את זה לכולם ולעולם. בתהליך של הוצאת שירים יש דברים שיוצאים מהר ומצליחים נורא מהר, ויש כאלה שלא קורה איתם כלום”.
“אימא אם הייתי יכול“
אלנתן שלום הוא יוצר, מלחין ומפיק מוזיקלי. הוא נשוי לרבקה, אב לארבע בנות ומתגורר ביישוב כוכב השחר, ובשנים האחרונות הוא עומד מאחורי להיטים רבים שאתם ודאי מכירים. אלנתן הלחין את השירים: “קחי לך” (שיר אהבה בין אם לבתה של ריטה ומשי קליינשטיין), “אחותי” (שירי מימון), “אני מפחד עלייך” (מירי מסיקה), “אחרי שייגמר” (בניה ברבי), ואולי המוכר ביותר: “אימא אם הייתי” של חנן בן ארי, שנכתב על הגעגוע לגוש קטיף. הוא מספר על תהליך היצירה של השיר, שהפך לאהוב ומוכר וכבר זכה לאלפי ביצועים שונים.
איך הגעת לתחום המעניין הזה?
“לא הגעתי מהתחום הזה בכלל”, הוא חושף, “לא עניין אותי לשלוח שירים לאומנים. הייתי מתעסק במוזיקה וניגנתי בחתונות, אבל לא התעסקתי בשירים של אחרים. ערב אחד דיברתי עם חנן (בן ארי, ט”ב), אחרי שלא דיברנו כמה שנים מאז שלמדנו יחד בישיבה. דיברנו בפייסבוק, כל אחד שאל מה קורה איתך בחיים, והוא סיפר לי שהוא בדיוק עכשיו מוציא סינגל ראשון. שלחתי לו אז מנגינה ושאלתי אותו מה הוא חושב. תוך שעה הוא כבר שלח לי טקסט, תוך שבועיים הייתה סקיצה (טיוטה) לשיר, עיבוד, ואז הוא הגיע לרדיו. זה היה כמו טיל בליסטי. לא ייאמן מה השיר הזה עשה. אלפי השמעות ברדיו, יש לו מעל חמישים קאברים (גרסאות כיסוי) והוא בוצע למעלה מ־1,500 פעמים באודישנים. כמה גלגולים על גלגולים שהוא עובר כל פעם – זאת יצירה שלא נגמרת. השיר הזה בכלל לא קשור אלינו עכשיו, אנחנו רק הבאנו את היצירה הזאת לעולם”. כן, הוא מדבר על הלהיט המרגש “אימא אם הייתי”, המשותף לו ולבן ארי.
“גם השיר ‘אחותי’ של שירי מימון היה שיר שלא התקבל לרדיו, ופתאום, אחרי שהיא שרה אותו ביום השואה, היו לו בתוך לילה אחד 100,000 צפיות. ללהיטים אין גלגולים, הם נשארים כמו שהם עד שעוברים ללהיט הבא; אך לשירים יש המון גלגולים, וכך למעשה הם הופכים לנצחיים”.
שאלנו את המומחה
יש אומנים שיעברו את כל השלבים הללו בתהליך היצירה לבד, יעשו הכול בעצמם ויהיו אחראים על הכול. יש כאלה שיעשו חלק בעצמם, למשל רק יכתבו וישירו או רק ילחינו ויפיקו. ויש כאלה שרק יבצעו – את כל השאר יעשו עבורם אומנים אחרים, והם יקבלו את השיר בהצעת הגשה בסגנון “לחמם ולהגיש”.
מה שבטוח הוא שלשיר ישנן תחנות רבות בדרך, ולעיתים יידרשו כמה שנים טובות עד שיצא לעולם ויקבל הכרה.
כדי להבין את כל התהליך הזה, “הפצצנו” את אלנתן בשאלות, והוא ענה לנו על ה־כ־ל. אך קודם, קיבלנו מעין סיכום קצר על סוגי האומנים ועל התחנות השונות בדרך אל השיר המיוחל.
מה הן התחנות שעובר השיר בדרך אל הקהל?
“הרבה אומנים שמחפשים שירים באים לכותב, מספרים לו את הסיפור שלהם והכותב כותב להם שיר. יש אומנים שמכנסים בחדר אחד את כל הכוכבים ולא יוצאים עד שיש להם שיר. יש אומנים שצריכים להתאהב בטקסט קודם, ואז ללכת למלחין או לכמה, ולחכות שיקרה חיבור טוב. לפעמים יש ‘סטרייק’ והכול עובד, ולפעמים רק בפעם השנייה או השלישית מושג החיבור. ברגע שיש מילים ולחן, אומן מחפש מפיק, ועובר יחד איתו את התהליך של השיר. אחרי שהאומן והמבצע מסכימים על העיבוד ושלמים איתו, שולחים את השיר למקום שנקרא ‘מיקס’, שאותו בדרך כלל עושה המפיק. שלב המיקס הוא בעצם שלב הסדר בבלגן – המפיק מקבל את כל ההקלטות של הערוצים בנפרד ומסדר אותם באופן כזה שכשתשימו את האוזניות תשמעו באופן שווה ומסודר בשתי האוזניים. המיקס הוא אומנות בפני עצמה, ויש אנשים שזו המומחיות שלהם. כשהכול מסודר השיר יורד להדפסה, שנקראת ‘מאסטרינג’, ושם מעבירים את כל הערוצים – של הזמר, של הכלים ושל ההפקה המוזיקלית – לשני ערוצים, ימין ושמאל, כמו באוזניות. משם השיר יוצא לכל הרשתות החברתיות – פייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב, ספוטיפיי, טיקטוק, וכמובן לרדיו, ומי שדואג להפיץ אותו הוא היחצ”ן.
“לאורך התהליך, ל’פרפורמים’, המבצעים, יש עבודה יותר קשה”, מגלה אלנתן. “הם משוטטים ומחפשים את האחד שיכתוב להם את הלהיט שישרוף את הבמות. לעומתם ה’סינגרים’, האומנים שהם גם מבצעים, גם כותבים וגם מלחינים, הם כמו מעיין נובע. יש להם המון שירים, אולי לא כולם יצליחו, אבל תמיד יש להם עוד כמה במגירה”.
אז איך הופכים שיר ללהיט שיגיע לרדיו?
“אני עובד בתעשיית הפופ, עובד בלתת לאנשים שירים שהולכים להגיע לרדיו. כדי להבין מה אנשים יאהבו ומה יתפוס אני כל הזמן מעודכן ושומע מה קורה בחו”ל בתעשיית המוזיקה, שומע את האווירה ואת המוזיקה שמשתנה כל הזמן. אני מנוי על ערוצי היוטיוב של המפיקים הגדולים כדי לשמוע אילו דברים עומדים להגיע”.
כמה זמן לוקח להוציא שיר?
“זה יכול לקחת בין שלושה שבועות לשלוש שנים. זה תלוי בכל כך הרבה משתנים וגורמים – עלויות כספיות, אנרגיה, רצון, תקלות שקורות בדרך, המון המון דברים. השיר של ‘ילדי המרפסות’, למשל, יצא בתקופת הקורונה בתוך זמן קצר ותפס נורא מהר. לעומתו ‘שבט אחים ואחיות’, שמאוד הצליח – לקח כמעט שלוש שנים עד שיצא לפועל, עד שכל אומן קיבל את מה שהוא רצה ועד שיצרו את כל זה”.
כמה שינויים עוברים מהגרסה הראשונה?
“אינספור שינויים. הכול יכול להשתנות, ברמה של יום לפני ששיר שהלחנתי יצא לרדיו, לאומן הפריעה מילה אחת והוא רצה להקליט מחדש. אומנים עוברים המון טלטלות עם השירים, וזה חלק מהתהליך, זה חלק מהריפוי”.
מה לגבי עלויות? כמה עולה להוציא שיר?
“העלות משתנה בהתאם להמון דברים. יש הוצאות של אנשי צוות, אולפן, שעות עבודה. מה שכן, זה לא עניין זול. מדובר בעשרות אלפי שקלים ומעלה”.
ואיך מגיע שיר לרשימות ההשמעה של תחנות הרדיו?
“לפני שהשיר יוצא, היחצ”ן (איש יחסי הציבור) יוצר מיני־אתר לשיר, ושם מופיעים הקרדיטים למי שעומד מאחורי השיר, תמונות, הודעה לעיתונות, שהיא תקציר על השיר ועל הרקע שלו ועל הזמר, וכמובן ישנו שם השיר להורדה יחד עם המילים. היחצ”ן שולח את האתר הזה לעורכים בכל תחנות הרדיו, לרוב הוא ילך על התחנות הגדולות, ואם מדובר בשיר מגזרי – הוא יפנה גם לתחנות המגזריות. פעם היו שולחים דיסק, היום זה כבר לא קורה, הכול דיגיטלי”.
מה ההבדל בין “סינגל” לסתם שיר?
“הסינגל מקבל תודעה ציבורית הרבה יותר רחבה, הוא מושמע יותר. שיר שרק נמצא באלבום – יכירו אותו רק אלה שאוהבים מאוד את האומן ורוצים לשמוע כל שיר שלו”.
לשאלתי אם מוציאים היום בכלל דיסקים לחנויות, מתברר שהתשובה היא כן. פחות, אבל כן. רוב המאזינים היום ישמעו את השירים באפליקציות כמו יוטיוב, ספוטיפיי ואייטיונס, אבל אומנים רבים מוסיפים להעדיף להוציא אלבומים. האלבומים היום קצרים יותר, 5–8 שירים, אבל לאומנים האלה חשוב להוציא את המוזיקה שלהם באופן פיזי ומוחשי, כזה שאפשר לראות ולהחזיק ביד, ולא רק לשמוע וירטואלית. מה גם שלאלבומים יש תעודת כבוד: כשאלבום מצליח מאוד הוא מקבל “אלבום זהב”, שאותו אפשר לתלות ולהציג, כמו פסלון בטקס האוסקר.
החלק המעניין מגיע אחרי שיוצא השיר, והוא נקרא “זכויות יוצרים”.
למי בעצם שייך השיר? מי מקבל כסף (“תמלוגים”) כשהשיר מושמע ברדיו או מבוצע בהופעה של אומן אחר? האם מותר להשתמש בשיר של אומן במצגת שהכנתי? לקחת חלק מהמנגינה לשיר שכתבתי?
“זה עניין מורכב מאוד, זכויות היוצרים”, אומר אלנתן, “אבל בגדול המלחין והכותב מקבלים כל אחד מחצית מהזכויות. כל ההשמעות ברשתות השונות, כל ההורדות של השיר, ביצועים בהופעות – כולם חייבים לשלם לחברת אקו”ם, החברה שדואגת לענייני זכויות היוצרים של האומנים מעולם המוזיקה. נהוג לתת גם למעבד אחוזים, ומבצע השיר לא מקבל כלל. הוא יקבל את הכסף מארגון אחר של אומנים, שנקרא ‘אשכולות'”.
קרדיט: טל ביסמוט
