אֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁבָּא הַחֹרֶף?

חורף

אֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁבָּא הַחֹרֶף?

ט”ו בשבט כבר עבר, אבל העונה הקרה עדיין בשיאה – כאילו החורף לא יגמר לעולם!
יצאנו לשוחח עם האנשים הכי חשובים במהלך החורף!

מאת יוסף ביטון, כת”צ ועדי אהרון

אַחְרַאי מְפַלְּסוֹת הַשֶּׁלֶג – חֲתוּלֵי שֶׁלֶג מְחַכִּים לַסּוּפָה

לירן מילס מנכל אתר החרמון

לִירוֹן מִילְס (37) הוּא מַנְכָּ”ל אֲתַר הַחֶרְמוֹן וּמִתְגוֹרֵר בַּמּוֹשָׁב נְוֵה אַטִי”ב. בֵּין הַיֶּתֶר הוּא אַחְרַאי עַל מְפַלְּסוֹת הַשֶּׁלֶג, הַחוֹנוֹת בַּכְּנִיסָה לַאֲתַר כָּל הַשָּׁנָה וּמִתְכּוֹנְנוֹת לַשֶּׁלֶג שֶׁיַּגִּיעַ. “לְהִתְעַסֵּק בְּפִנּוּי שְׁלָגִים זֶה חֵלֶק מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ בַּאֲתַר. זֶה כּוֹלֵל גַּם הַפְעָלַת רַכְּבָלִים, מְפַלְּסוֹת שֶׁלֶג וַאֲפִלּוּ חֲתוּלֵי שֶׁלֶג”. הוּא אוֹמֵר.

סַפֵּר לִי עַל פִּנּוּי הַשְּׁלָגִים בַּחֶרְמוֹן.

“לַאֲתַר הַחֶרְמוֹן יֵשׁ צִיר תְּנוּעָה אֶחָד שֶׁמַּגִּיעַ מִכְּבִישׁ מַגְ’דַל שַׁמְס וְעַד לַאֲתַר עַצְמוֹ. הַכְּבִישׁ הוּא בְּאֹרֶךְ שֶׁל עֲשָׂרָה קִילוֹמֶטֶר, וְהוּא חַיָּב לְהִשָּׁאֵר פָּתוּחַ תָּמִיד. לָנוּ בְּחֶבְרַת אֲתַר הַחֶרְמוֹן יֵשׁ שְׁתֵּי מְפַלְּסוֹת, שֶׁהֵן בְּעֶצֶם מַשָּׂאִיוֹת גְּדוֹלוֹת עִם כַּף מְיֻחֶדֶת. מַשָּׂאִיוֹת מִחוּץ לָאָרֶץ, לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּיַצְּרִים בָּאָרֶץ. כְּשֶׁיּוֹרֵד שֶׁלֶג הֵן כָּל הַזְּמַן נוֹסְעוֹת עַל הַכְּבִישׁ וּמְפַנּוֹת אֶת צִיר הַתְּנוּעָה מֵהַשֶּׁלֶג שֶׁנֶּעֱרַם. בִּזְמַן שֶׁיּוֹרֵד שֶׁלֶג זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה. בְּנוֹסָף, לַמְּפַלְּסוֹת הָאֵלֶּה יֵשׁ מִתְקָן לְפִזּוּר מֶלַח. הַמֶּלַח סוֹפֵחַ אֵלָיו אֶת הַנּוֹזְלִים וְגוֹרֵם לָזֶה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קְפִיאָה שֶׁל קֶרַח עַל הַכְּבִישׁ”.

אֵיךְ אַתֶּם מִתְכּוֹנְנִים לַחֹרֶף?

“בַּתְּקוּפָה הַזֹּאת אֲנַחְנוּ בּוֹדְקִים אֶת הַכֵּלִים שֶׁלָּנוּ. מַרְכִּיבִים אֶת מְפַזֶּרֶת הַמֶּלַח עַל הַמַּשָּׂאִית, מַרְכִּיבִים אֶת הַכַּפּוֹת שֶׁדּוֹחֲפוֹת אֶת הַשֶּׁלֶג עַל הַמַּשָּׂאִיוֹת, בּוֹדְקִים שֶׁהַכֹּל תַּקִּין, וְרַק מְחַכִּים לַסּוּפָה”.

סַפֵּר חֲוָיָה מְעַנְיֶנֶת מֵהַתַּפְקִיד שֶׁלְּךָ.

“קוֹרֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נִתְקָעִים בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ כִּי יֵשׁ כַּמּוּת שֶׁלֶג גְּדוֹלָה מִדַּי, וַאֲנַחְנוּ לֹא מַצְלִיחִים לְפַנּוֹת, אָז צָרִיךְ לְהָבִיא כֵּלִים יוֹתֵר גְּדוֹלִים וְשׁוּפֶלִים נוֹסָפִים כְּדֵי לַעֲזֹר לָנוּ בַּפִּנּוּי. קוֹרֶה שֶׁנֶּהָגִים בִּרְכָבִים פְּרָטִיִּים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִנְסֹעַ בַּשֶּׁלֶג מַגִּיעִים לְכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת, אוֹ אֲנָשִׁים בְּגִ’יפִּים שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹמוֹת שֶׁהֵם לֹא אֲמוּרִים לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַלֵּץ אוֹתָם”.

צַפָּר – מָאתַיִם מִינִים חָרְפִּיִּים מֵאַרְצוֹת הַצָּפוֹן מַגִּיעִים לְהִתְאָרֵחַ

יהונתן מרב, צפר בכיר

יְהוֹנָתָן מֵירַב (40) הוּא צַפָּר בָּכִיר הָעוֹסֵק בַּתְּחוּם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִתְגוֹרֵר בַּמּוֹשָׁב שִׁילַת. יְהוֹנָתָן נֶחְשָׁב לְבָכִיר מִשּׁוּם שֶׁזָּכָה בִּתְאַרִים חֲשׁוּבִים בַּמִּקְצוֹעַ הַזֶּה. “יֵשׁ בָּעוֹלָם מֵרוֹצֵי צַפָּרוּת, שֶׁבָּהֶם מְנַסִּים לְגַלּוֹת כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מִינִים בְּשֶׁטַח נָתוּן בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. בַּמֵּרוֹץ הֲכִי גָּדוֹל בָּעוֹלָם שֶׁמִּתְקַיֵּם בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, זָכִינוּ בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בְּשָׁלוֹשׁ מִתּוֹךְ אַרְבַּע הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת”.

מַדּוּעַ בָּחַרְתָּ בַּמִּקְצוֹעַ הַזֶּה?

“מִגִּיל עֶשֶׂר אֲנִי מְחֻבָּר לַמִּקְצוֹעַ. הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַמִּקְצוֹעַ בָּחַר בִּי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֲנִי בָּחַרְתִּי בּוֹ, וְהִתְמַזֵּל לִי הַמַּזָּל לְהִתְעַסֵּק בָּזֶה בְּאֹפֶן מִקְצוֹעִי”.

סַפֵּר עַל הַמִּקְצוֹעַ שֶׁלְּךָ.

“אֲנִי עוֹבֵד בְּצַפָּרוּת בַּחֶבְרָה לַהֲגַנַּת הַטֶּבַע. אֲנִי מֵבִיא תַּיָּרִים וְצַפָּרִים מִחוּץ לָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל, כִּי יִשְׂרָאֵל הִיא מָקוֹם נֶהֱדָר לְצַפָּרוּת. יֶשְׁנָם הַרְבֵּה מִינִים וּדְבָרִים מְיֻחָדִים, וְלָכֵן אֲנִי נִמְצָא כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בַּשֶּׁטַח. הָעוֹנוֹת הַחֲזָקוֹת הֵן עוֹנוֹת הַנְּדִידָה, הָאָבִיב וְהַסְּתָו. אֲנִי מְטַיֵּל בְּכָל הָעוֹלָם כְּדֵי לְקַדֵּם אֶת הַצַּפָּרוּת בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית וּבְאֵירוֹפָּה, וַאֲנִי מַגִּיעַ לְהֹדּוּ לִירִיד צַפָּרוּת גָּדוֹל”.

יֶשְׁנָהּ הֵעָרְכוּת מְיֻחֶדֶת לַחֹרֶף?

“יִשְׂרָאֵל בַּחֹרֶף מְאָרַחַת מֵעַל מָאתַיִם מִינִים חָרְפִּיִּים, מִינִים שֶׁאֵינָם מְקַנְּנִים פֹּה אֶלָּא בְּאַרְצוֹת הַצָּפוֹן, וְנִמְצָאִים פֹּה מִסְפַּר חֳדָשִׁים. אֲבָל אֵין לָנוּ הִתְאַרְגְּנוּת מְיֻחֶדֶת לִקְרָאתָם”.

סַפֵּר חֲוָיוֹת מְעַנְיְנוֹת מֵהַתַּפְקִיד שֶׁלְּךָ.

“הָלַכְתִּי לְאִבּוּד בְּג’וּנְגֶּל אֶקְוָודוֹר כְּשֶׁחִפַּשְׂתִּי אַחֲרֵי צִפּוֹר, וְהָלַכְתִּי לְטִיּוּל מְשֻׁגָּע עִם גָּמָל לְחִפּוּשׁ אַחַר צִפֳּרִים מְסֻיָּמוֹת. יֵשׁ מִינִים מְיֻחָדִים שֶׁהֵם מְאֹד נְדִירִים וְצָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתָם. לְמָשָׁל דּוֹרֵס הַלַּיְלָה ‘לִילִית מִדְבָּר’, שֶׁזֶּה דּוֹרֵס מִיתוֹלוֹגִי שֶׁהָיָה פֹּה עוֹד לִפְנֵי 3,000 שָׁנָה. הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ מְדַבֵּר עָלָיו בַּתָּנָ”ךְ, וְהוּא חַי רַק בְּמִדְבַּר יְהוּדָה.

“בְּנוֹסָף, יֵשׁ דֻּגְמָה לְמִינִים נוֹדְדִים בְּאֵירוֹפָּה, צִפֳּרִים שֶׁנּוֹדְדוֹת אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ לְפֹה, מְבַלּוֹת אֶת הַחֹרֶף בְּאֵיזוֹ חָצֵר בְּמוֹדִיעִין, וּבָאָבִיב עוֹלוֹת וְחוֹזְרוֹת בְּדִיּוּק לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצְאוּ. יֵשׁ לָהֶן יְכוֹלוֹת נִוּוּט מַדְהִימוֹת. וְיֵשׁ צִפֳּרִים בְּשֵׁם קָטוֹת שֶׁמְּקַנְּנוֹת בַּחֲבָלִים מִדְבָּרִיִּים מְאֹד יְבֵשִׁים. הֵן בָּאוֹת לִשְׁתּוֹת פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם בְּאֵיזֶשֶׁהוּ מְקוֹר מַיִם. בְּעוֹנַת הַקִּנוּן הַקָּטָה טוֹבֶלֶת אֶת נוֹצַת הֶחָזֶה שֶׁלָּהּ בַּמַּיִם וְעָפָה לְמֶרְחָק שֶׁל עֶשְׂרוֹת קִילוֹמֶטְרִים מֵהַקֵּן, וְהַגּוֹזָלִים יוֹנְקִים אֶת הַמַּיִם מִתּוֹךְ נוֹצוֹת הֶחָזֶה שֶׁלָּהּ”.

חַזַּאי – בַּשֶּׁלֶג הַיְּרוּשַׁלְמִי בְּלִי מְעִיל

אלעד זהר חזאי ערוץ 2

אֶלְעָד
זֹהַר (34) חַזַּאי עָרוּץ 2, עוֹסֵק בַּתְּחוּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִתְגוֹרֵר
בְּגִבְעָתַיִם.

סַפֵּר
עַל הַמִּקְצוֹעַ שֶׁלְּךָ.

“אֲנִי
מֵפִיק וּמַגִּישׁ אֶת פִּנּוֹת הַתַּחֲזִית בְּחַדְשׁוֹת עָרוּץ 2 וְכֵן אֶת הַתֹּכֶן
שֶׁל נוֹשֵׂא מֶזֶג הָאֲוִיר, יַחַד עִם אִילָנִית אַדְלֶר. בְּנוֹסָף, אֲנִי עוֹשֶׂה
כַּתָּבוֹת וְסִפּוּרִים מֵהַשֶּׁטַח וְלִפְעָמִים מִשְׁתַּתֵּף בַּהַגָּשָׁה שֶׁל
תָּכְנִיּוֹת. בַּבֹּקֶר
עוֹשִׂים אֶת עֲבוֹדַת הַהֲכָנָה שֶׁל הַתַּחֲזִית. יוֹצְרִים אוֹתָהּ, מְבִינִים מָה
חָשׁוּב לְהַגִּיד וּמָה מְעַנְיֵן אֶת הַצִּבּוּר. וְאֶת כָּל זֶה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים
לְהַכְנִיס לְדַקָּה וָחֵצִי-שְׁתַּיִם, שֶׁבָּהֶן רוֹאִים אוֹתָנוּ עַל הַמָּסָךְ”.

אֵיךְ
אַתֶּם מִתְאַרְגְּנִים לִקְרַאת הַחֹרֶף?

“לִפְנֵי
הַחֹרֶף אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים עַל מוּצָרִים חֲדָשִׁים שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְשַׁדֵּר
אִתָּם, לְמָשָׁל מַפָּה מְעַנְיֶנֶת שֶׁמַּרְאָה אֶת הַמִּשְׁקָעִים, אוֹ שֶׁנְּיַצֵּר
מַדָּד מְעַנְיֵן שֶׁל גֹּבַהּ שֶׁלֶג חָזוּי.

“בַּשָּׁנִים
הָאַחֲרוֹנוֹת יֵשׁ יוֹתֵר מוּכָנוּת לַחֹרֶף, מִצִּדָּם שֶׁל הַרְבֵּה גּוֹרְמִים
בָּאָרֶץ. לְמָשָׁל הַשָּׁבוּעַ הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּכֶנֶס שֶׁל כִּבּוּי אֵשׁ בְּנוֹשֵׂא
הֵעָרְכוּת חֵרוּם לְשִׁטְּפוֹנוֹת. שָׁם דִּבַּרְתִּי עַל הַתִּקְשֹׁרֶת וְעַל הַקֶּשֶׁר
שֶׁלָּהּ עִם גּוֹרְמֵי הַחֵרוּם, וְעַל הַצֹּרֶךְ שֶׁלָּנוּ, אַנְשֵׁי הַתִּקְשֹׁרֶת,
לִשְׁהוֹת לְעִתִּים עִם מְקַבְּלֵי הַהַחְלָטוֹת. מִבְּחִינַת
הַהֲכָנוֹת, בְּחִזּוּי אֵין דְּבָרִים מְיֻחָדִים. אֲנַחְנוּ חַזַּאִים הַרְבֵּה שָׁנִים.
פָּשׁוּט מְחַכִּים שֶׁמַּעַרְכוֹת מֶזֶג הָאֲוִיר יַגִּיעוּ, וַאֲנַחְנוּ חוֹזִים
אוֹתָם וּמְעַדְכְּנִים אֶת הַצִּבּוּר, בְּתִקְוָה לְהַצְלָחָה”. 

סַפֵּר
חֲוָיוֹת מְעַנְיְנוֹת מֵהַמִּקְצוֹעַ שֶׁלְּךָ.

“אַחַת
הַחֲוָיוֹת שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר הִיא שֶׁבִּשְׁנַת 2007 עָבַרְתִּי אֶת מַעֲרֶכֶת
הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי בִּירוּשָׁלַיִם. הָלַכְתִּי בִּשְׁלִיחוּת תָּכְנִית
הַבֹּקֶר שֶׁל עָרוּץ 10 וַאֲנִי זוֹכֵר שֶׁבָּנִיתִי בֻּבּוֹת שֶׁלֶג. הָיָה לִי סַרְגֵּל
וּמָדַדְתִּי אֶת גֹּבַהּ הַשֶּׁלֶג. אָז עוֹד לֹא כָּל כָּךְ יָדַעְתִּי לְמָה לְצַפּוֹת.
הָלַכְתִּי בְּמִכְנְסֵי גִּ’ינְס וּבִנְעָלַיִם רְגִילוֹת מִבַּד וּבִמְעִיל זוֹל
שֶׁקָּנִיתִי, וְנִרְטַבְתִּי בְּרָמוֹת מַפְחִידוֹת. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמּוֹנִית
כְּדֵי לְסַיֵּם אֶת יוֹם הַשִּׁדּוּרִים נוֹצְרָה שְׁלוּלִית עַל רִצְפַּת הַמּוֹנִית.
אֵיךְ שֶׁנָּזַלְתִּי… מִזֶּה לָמַדְתִּי לְהִצְטַיֵּד בִּבְגָדִים חַמִּים מַתְאִימִים,
כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶחְוֶה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שׁוּב. בְּמַבָּט לְאָחוֹר זֶה הָיָה מַצְחִיק,
אֲבָל יָכֹלְתִּי גַּם לַחֲטֹף וִירוּס רְצִינִי, כִּי הָיָה קֹר אֵימִים וְהָיִיתִי
רָטֹב בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת טוֹבוֹת”. 

הכתבה פורסמה במגזין ‘אותיות וילדים’


לרכישת מנוי למגזין הילדים הגדול והאיכותי בישראל לחצו כאן!

כתבות נוספות

אולי יעניין אותך גם

מצטרפים ומקבלים הגדת פסח מצוירת או קורקינט במתנה!

בהתחייבות לשנה *