תגידו, כשאומרים לכם “ספר”, מה עובר לכם בראש? איזו חוויה זכורה לכם מהספר האחרון שקראתם, אם קראתם… ובכלל, כמה ספרים אתם קוראים בשבוע? כמה בשנה? כמה עד היום?
אם אתם שואלים אותי, אני חושב שספר הוא חוויה. ומכיוון שספר הוא חוויה מאוד משמעותית בשבילי, מספיקה לי חוויה כזו פעם בשנה… כן, זו בערך כמות הספרים שאני קורא – ספר בשנה, כך שאפשר להגיד שקראתי בכל חיי כ־36 ספרים, אם מורידים את השנים שבהן לא ידעתי לקרוא, ואם מחשיבים גם את הספרים שקראתי בכיתה א’.
הנה דוגמה לספר מכיתה א’ שאני עדיין זוכר: “אבא נם, אימא נמה, אבא קם, אימא קמה”. סוף הספר. אכן חוויה מדהימה, ותאמינו או לא, הספר הזה הוא נבואה. לא מאמינים? תשאלו את ההורים שלכם… ספרים כאלו סיפקו עבורי את חוויית הקריאה לכמה שנים.
כשבגרתי, קראתי את הספר “השביעייה הסודית”, ספר בלשי שבו הילדים הם הגיבורים. לא יודע מה איתכם, כשאני הייתי קורא ספר הייתי נכנס לתוכו לא רק בזמן הקריאה אלא גם אחר כך, הרבה אחר כך. הייתי מדמיין שאני בלש, חלק מהשביעייה הסודית, ומגייס בדמיוני את הכלב של השכנים כחלק מהצוות שלי. הייתי הולך ברחוב ומעביר בראשי מקרים נועזים לפענוח, כמו: מעניין כמה חתולים נמצאים כרגע בפח הירוק? או מה הקולות ששומעים מעבר להרים? או למה העץ הזה נוטה שמאלה בזמן שכל העצים מסביבו נוטים ימינ… אחחח!!! ולמה הוא נכנס לי בראש?!?!
ספרי בלשות היו הספרים שהכי אהבתי לקרוא בתקופת היסודי. ניסיתי גם לשבת עם סדרת הספרים “איפה אפי?”, אבל זה גרם לי להסתובב ברחוב ולחפש אותו בכל פינה. ותודה רבה, אבל עץ אחד בראש הספיק לי. חוץ מזה שבקיץ הספר הזה היה לא רלוונטי, כי לאפי יש צעיף וכובע צמר והוא טיפוס של חורף, אין שום סיכוי שאמצא אותו ברחוב בקיץ.
בתקופת התיכון, תקראו לי חנון, אבל אהבתי ספרי מדע! איך פועלות מכונות, איך מתנהל הטבע ואיך עובד הגוף שלנו. הייתי יושב בספרייה הציבורית בקריית ארבע וגומע להנאתי דפים רבים מהספר לפני שהייתי לוקח אותו הביתה, פשוט לא יכולתי להתאפק. כאמור, קראתי בערך ספר אחד בשנה (טוב, אולי בתקופה ההיא קראתי קצת יותר…) אבל מה שקראתי נשאר! אני מקווה…
ואז… הגיע המהפך! חזרתי אחורה! פתאום כשבגרתי התעניינתי יותר בספרי ילדים! סנופי, דיסני, השביעייה הסודית חזרה לחיי, ספרי קומיקס למיניהם, אסטריקס ואובליקס, טין טין. תקראו לי תינוק, אבל אני אוהב ספרי ילדים עם דפים קשיחים מנוילנים (כן, אני יודע. אלה לא ספרי ילדים אלא ספרי תינוקות, אבל ניסיתי ללמד על עצמי זכות). בהתחלה זה היה לי מוזר. לא הבנתי למה אני חוטף ספרים כאלו וקורא אותם. גם לילדים בגן של הבן שלי היה מוזר שאבא של חבר שלהם חוטף להם את הספרים מהיד ומתיישב בפינת הספר להנאתו… אבל עם חלוף הזמן הבנתי שהטור הזה גורם לי להיות קרוב יותר לילד שהייתי. חוץ מזה, ככה אני מכיר טוב יותר את הקהל שלי. אתכם.
ואתם, אני בטוח שכל אחד מכם מצא את הספר שמדבר אליו ואל עולמו ומכניס אותו לעולם קסום ודמיוני, אולי אפילו גם אחרי זמן הקריאה…
קריאה מהנה!
