אורחים בסוכה

דרוש: מנהיג!

הייתי מאוד רוצה לארח דווקא השנה בסוכתי את יהושע בן נון, מנהיג עם ישראל אחרי מות משה, וזה שבעצם ליווה את העם בכניסה לארץ ישראל ובכיבושה. ליהושע היו תכונות של מנהיג טוב לעם ישראל – הוא הצליח להנהיג את העם אחרי הפרידה ממשה, הוא היה מצביא מופתי, היה לו חוש צדק, הוא ידע לפנות אל העם ולנהל משברים שקרו לנו בדרך, וקיבל גם תמיכה וגיבוי מהקב”ה.

בתקופה שבה אנו נמצאים, כאשר נגיף הקורונה מתפשט וגורם נזקים בריאותיים, כלכליים וחברתיים, נראה לי שהייתי יכולה ללמוד על מנהיגות, אחריות וערכים ממנהיג כמו יהושע.

יסכה סקורי

לגלות את סוד הספר

אני בוחרת לארח בסוכתי את הסופרת נאווה מקמל־עתיר. למה, אתם שואלים? בואו ואספר לכם משהו על עצמי. אני מאוד מאוד אוהבת לקרוא ספרים, להיכנס לתוך העולם שהסופר או הסופרת שואבים אותי אליו. לאחרונה קראתי את הספר “יד אחות”, פרי עטה של נאווה, המספר את סיפור חייה של רחל המשוררת, ומאוד נהניתי ממנו! הייתי רוצה לשאול אותה על התהליך של כתיבת הספר, מה גרם לה לכתוב ספר בנושא, מה מביא אותה להתחבר לדמות או לתקופה, ואיך כותבים באופן שפותח את הדמיון וגורם לקוראים להתחבר למקום ולדמויות.

לפעמים אנו ניגשים לספרים, קוראים אותם, נהנים וממשיכים הלאה, ולא תמיד מבינים שהספר המרתק שקראנו בשבת האחרונה הוא תוצר של תהליך כתיבה ארוך, והרבה חשיבה, השקעה, זמן ומרץ עומדים מאחוריו. אותי עולם הספרים וכתיבתם מסקרן מאוד, ומה איתכם? האם גם אתם אוהבים לקרוא ספרים?

תמר מאיר

לחבק את סבתא רחל

האמת, כשחשבתי על השאלה את מי הכי הייתי רוצה לארח בסוכה השנה, התלבטתי בהתחלה בין קרובי משפחה שנפטרו ובין דמויות מהתנ”ך, אבל אז נזכרתי שהשנה, בתקופת הקורונה, אנחנו לא יכולים לארח אפילו את סבא וסבתא בסוכה. אז הכי הייתי רוצה שסבתא רבתה שלי, סבתא רחל, תבוא לביקור. הייתי יושבת איתה בסוכה ומקשיבה לסיפורים המעניינים שהיא תמיד מספרת, על הקמת המדינה ועל תקופת הצנע. הייתי שואלת אותה איך אנשים בקבוצת סיכון מרגישים, איך זה להיות רק בבית במשך חצי שנה, ואיך זה מרגיש, בגיל 86, אחרי כל מה שעברה בחיים, להתמודד עם אתגר כזה. בעצם, לפני הכול, הייתי פשוט מחבקת אותה.

דביר פורת

איתים במקום חרבות

בחופשת הקיץ האחרונה נחתם הסכם השלום עם איחוד האמירויות, ומי ששוטט באתרי החדשות בשבועות שלאחר מכן מצא בוודאי מחוות וסרטונים חמודים של אנשים מאיחוד האמירויות כלפי ישראל ולהפך, דבר שלא קרה בהסכמי השלום הקודמים (ולא רק בגלל שלא היו אז רשתות חברתיות…)

לאחר ההסכם הזה, הייתי שמח לארח בסוכה שלי את נשיא אבו דאבי (או כל מדינה אחרת מאיחוד האמירויות), ולשאול אותו איך בכלל עלה הרעיון לכרות ברית עם מדינה שנחשבה עד לא מזמן כמדינת אויב של העולם הערבי, ואיך הוא חושב שההיסטוריה תזכור אותו לאחר הסכם השלום הזה.

יהודה ריף

ראש הממשלה ואני

הייתי רוצה לארח בסוכה שלי השנה את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בגלל שהוא האדם שמחליט כיום במדינת ישראל, והוא שקובע, יחד עם שרי הממשלה, מה יהיו הנחיות הקורונה, האם תהיה למידה מרחוק ועוד.

הייתי שואל אותו איך זה להתמודד כראש ממשלה עם מגפת הקורונה שפוגעת בישראל ובכל העולם בצורה קשה, ובכלל איך מתנהג ראש ממשלה ביום־יום.

תמר גאלי־דואני

איך צומחים מנהיגים?

אם כל דמויות המופת היהודיות היו נעמדות לפניי והייתי צריכה לבחור אחת שאותה אארח בסוכה, לא הייתי מצליחה להחליט.

גם כי אני גרועה מאוד בלקבל החלטות משמעותיות, וגם כי באמת אפשר ללמוד מכל אחת כל כך הרבה!

מזל שהבחירה היא רק תאורטית, כך שאני יכולה לארח אותם בתורות בתוך הראש שלי.

אבל בכל זאת, נתבקשתי לבחור דמות אחת שאותה אארח בסוכה שלי. החלטתי לבחור בדוד בן גוריון.

לאחרונה יצא לי ללמוד הרבה על בן גוריון במסגרת עבודה לבית הספר, והלמידה גרמה לי לצאת מלאת התפעלות ממנו – דווקא משנותיו המוקדמות.

כשהיה דוד בן גוריון (שאז עוד נקרא דוד גְרִין) בן 17, הוא ישב עם חבריו, שמואל פוקס ושלמה צמח, כאשר הם קראו בעיתון על תוכנית אוגנדה.

בעיתון נכתב על ההצעה להקים בית ליהודים באוגנדה, וכשהשלושה שמעו על כך הם התאכזבו קשות. בעיניהם הייתה ארץ ישראל הבית היחיד ליהודים, והם החליטו פה אחד לעלות ארצה.

כעבור שלוש שנים הוא עלה ארצה, סבל רעב קשה, אפליה ובדידות גדולה, אך למרות זאת לא ויתר, והמשיך לעבוד את הארץ ולהילחם למען ארצו. לדוד בן גוריון היו דעות וחזונות והוא הלך אחריהם עד הסוף.

אילו היינו יושבים יחד בסוכה, מביטים בקישוטים ואוכלים ארוחת חג, הייתי שואלת אותו איך ההרגשה להמשיך להילחם למען העקרונות שלי ולא לוותר, איך זה ללכת אחרי החזון שלי בכל מחיר, ואם היה נשאר עוד זמן – הייתי שואלת אותו איך הייתה החוויה להיות ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.

לבונה אנקור

לפגוש חברה מהעתיד

השנה הייתי רוצה לארח מישהו מיוחד. איזה מישהו שיעיף לי את החג לגבהים חדשים.

אז אולי אארח מישהו מהעבר הלא רחוק, כמו התקופה שלפני קום המדינה. תארו לכם את הרצל אצלי בסוכה, אומר “אם תרצו, אין זו אגדה”. זו עשויה להיות אגדה בפני עצמה…

או אולי אארח מישהו מהעתיד. איזו ילדה חמודה בגילי, שתספר לי שכבר מזמן לא נוסעים, אלא מעופפים, ושכבר שנים ארוכות הנייר לא מיוצר מעצים, ושכולם, אבל כולם, כבר לומדים מהבית בדרך קבע דרך הולוגרמות משוכללות.

או אולי אעדיף לארח אצלי מישהו מההווה. איזו אישה טובה של חסד, למשל מרים פרץ. זה יהיה ממש מרגש!

אוף, במי אבחר? כולן דמויות מעניינות ומרגשות, שלא לדבר על כל שאר האנשים הטובים שנמצאים ויימצאו לנו בהיסטוריה, בהווה ובעתיד.

יודעים מה? אני חושבת שאשמח שכולם יבואו אליי השנה. כל אחד, עם גווניו וסיפוריו המרתקים, יהפכו לי את החג למשהו מדהים. בגבהים חדשים.

מוזמנים בשמחה, הקינוח עליי 🙂

מאת: אור דמביץ