אדון שוקו הולך לבקר חבר שלו

רְוִיטַל וְקוֹבִּי עַבּוּד הֵם הַזּוּג הֲכִי מָתוֹק שֶׁתִּפְגְּשׁוּ בַּסְּבִיבָה. הֵם הִתְחִילוּ כִּמְהַנְדְּסִים, אַךְ מַהֵר מְאֹד הֵבִינוּ שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁלָּהֶם הִיא דַּוְקָא שׁוֹקוֹלָד. מִפְעַל הַשּׁוֹקוֹלָד הַקָּטָן שֶׁלָּהֶם מְיַצֵּר שׁוֹקוֹלָדִים מְקוֹרִיִּים עִם כִּתּוּב אִישִׁי, שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׂמַח לְקַבֵּל בְּמַתָּנָה

זוֹהִי שְׁעַת בֹּקֶר אֲבִיבִית, וּבְמִפְעַל הַשּׁוֹקוֹלָד הַיְרוּשַׁלְמִי צ’וֹקוֹלָטֵה רְוִיטַל כְּבָר עוֹבֶדֶת בְּמֶרֶץ עַל צוּרוֹת מְעַנְיְנוֹת שֶׁל שׁוֹקוֹלָדִים. אֶת הַשּׁוֹקוֹלָדִים תִּמְצְאוּ מָחָר בַּחֲנוּת הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁלָּהּ וְשֶׁל בַּעֲלָהּ קוֹבִּי, בְּקַנְיוֹן מָלְחָה בָּעִיר. קוֹבִּי נִמְצָא בַּחֲנוּת, וְאַחַר הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁרְוִיטַל תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה לִשְׁלֹשֶׁת יַלְדֵיהֶם, הוּא יַגִּיעַ לְהַחֲלִיף אוֹתָהּ בַּמִּפְעָל הַמָּתוֹק, וְיִשְׁקֹד עַל הֲכָנַת פְּרָלִינִים בִּטְעָמִים מְשֻׁבָּחִים, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַמְצִיא, עַד כִּמְעַט חֲצוֹת.

“יֵשׁ לָנוּ שִׁשִּׁים סוּגֵי מִלּוּי רַק לִפְּרָלִינִים”, מַסְבִּירָה רְוִיטַל, תּוֹךְ שֶׁהִיא מְתַמְרֶנֶת בֵּין מְכוֹנַת שׁוֹקוֹלָד הֶחָלָב לַשּׁוֹקוֹלָד הַלָּבָן. “קוֹבִּי כָּל הַזְּמַן מְחַדֵּשׁ וּמוֹסִיף טְעָמִים. כָּל הַסּוֹד שֶׁל הַפְּרָלִינִים זֶה הַמִּלּוּי שֶׁלָּהֶם.

“אַתֶּם חַיָּבִים לִטְעֹם מֵהַלִּימוֹנְצִ’ינוֹ”, מַפְצִירָה רְוִיטַל בְּיוֹנָתָן הַצַּלָּם וּבִי. וְהָאֱמֶת, הִיא לֹא צְרִיכָה לְהַפְצִיר בָּנוּ, כִּי הַמַּרְאֶה הַמְּשׁוֹבֵב שֶׁל הַפְּרָלִינִים כְּבָר עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ אֶת הָעֲבוֹדָה. הַטַּעַם הַמְּשֻׁבָּח וּמִגְוַן הַפִּנּוּקִים שֶׁרְוִיטַל מַצִּיעָה לָנוּ נוֹתְנִים לָנוּ זְרִיקַת מֶרֶץ, לַחֲווֹת אֶת תַּהֲלִיךְ הֲכָנַת הַשּׁוֹקוֹלָדִים מֵהַהַתְחָלָה.

מֵאוֹת שַׁבְּלוֹנוֹת וְקִילוֹגְרָמִים שֶׁל שׁוֹקוֹלָד

מִיָּד כְּשֶׁרְוִיטַל מַגִּיעָה לַמִּפְעָל בַּבֹּקֶר, הִיא מוֹצִיאָה מְלֹא חָפְנַיִם מַטְבְּעוֹת שׁוֹקוֹלָד חָלָב מִתּוֹךְ שַׂק עֲנָק מָלֵא בְּשׁוֹקוֹלָדִים. לְצִדּוֹ נָחִים גַּם שַׂק מַטְבְּעוֹת שׁוֹקוֹלָד לָבָן וְשַׂק שֶׁל שׁוֹקוֹלָד מָרִיר. “לִפְנֵי שֶׁפָּתַחְנוּ אֶת הַמִּפְעָל בִּכְלָל לֹא אָהַבְתִּי שׁוֹקוֹלָד”, הִיא מַפְתִּיעָה אוֹתָנוּ. “גַּם כְּיַלְדָּה מֵעוֹלָם לֹא אָכַלְתִּי כָּרִיךְ עִם שׁוֹקוֹלָד”.

וּמָה קָרָה מֵאָז?

“עִם תְּחִלַּת הָעֲבוֹדָה בַּמִּפְעָל הָיִינוּ צְרִיכִים לִטְעֹם אֶת הַשּׁוֹקוֹלָדִים שֶׁהֵכַנּוּ, כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ יָצָא, וְכָךְ הִתְחַלְתִּי לֶאֱהֹב. הַיּוֹם אֵין יוֹם שֶׁאֲנִי לֹא אוֹכֶלֶת שׁוֹקוֹלָד. אֲבָל תָּמִיד רַק מֵהַפְּרָלִינִים שֶׁל קוֹבִּי, אֶת שֶׁלִּי אֵין סִכּוּי שֶׁאֹכַל, עַד שֶׁעָבַדְתִּי עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ קָשֶׁה…” הִיא צוֹחֶקֶת.

אֶת מַטְבְּעוֹת הַשּׁוֹקוֹלָד רְוִיטַל שׁוֹפֶכֶת לְתוֹךְ כִּיּוֹר עֲנָק. שָׁם הַשּׁוֹקוֹלָד נָמֵס וּמַגִּיעַ עַד לְטֶמְפֶּרָטוּרָה שֶׁל אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת. לְאַחַר מִכֵּן הִיא מְקָרֶרֶת אוֹתוֹ בְּתַהֲלִיךְ שֶׁנִּקְרָא טִמְפְּרוּר. וּכְשֶׁהַטֶּמְפֶּרָטוּרָה מַגִּיעָה לִשְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מַעֲלוֹת לְעֵרֶךְ, רְוִיטַל יוֹדַעַת שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה הַכֵּיפִית. הִיא בּוֹחֶרֶת שַׁבְּלוֹנוֹת וּלְתוֹכָן יוֹצֶקֶת אֶת הַשּׁוֹקוֹלָד הַנָּמֵס, בְּאֶמְצָעוּת כַּף בֵּיתִית. לְאַחַר מִכֵּן הַתַּבְנִיּוֹת עוֹבְרוֹת רִדּוּד בִּמְכוֹנָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁתַּפְקִידָהּ לְהִפָּטֵר מֵהַבּוּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים בְּשׁוֹקוֹלָד מוּצָק. לְאַחַר שֶׁהַשּׁוֹקוֹלָדִים הוּצְאוּ מֵהַשַּׁבְּלוֹנוֹת, הֵם עוֹבְרִים לְמַגָּשִׁים גְּדוֹלִים לְיִבּוּשׁ. וּלְאַחַר מִכֵּן לְקֵרוּר, בִּמְקָרֵר גָּדוֹל.

בְּתוֹךְ הַמְּקָרֵר מַמְתִּינוֹת הַצּוּרוֹת שֶׁהֵכִינָה רְוִיטַל בְּיוֹם הָאֶתְמוֹל. יֵשׁ שָׁם בַּיִת (יִשּׁוּב טוֹב) וּלְבָבוֹת (יוֹם נִישּׂוּאִין שָׂמֵחַ) דֻּבּוֹנִים וְחַמְסוֹת (מַזָּל טוֹב לְהֻלֶּדֶת הַבֵּן אוֹ הַבַּת), צוּרוֹת לִימֵי הֻלֶּדֶת, וְכַמּוּבָן מַסֵּכוֹת בְּסִגְנוֹנוֹת שׁוֹנִים וְלֵיצָנִים עִם הַכִּתּוּב ‘פּוּרִים שָׂמֵחַ’.

חוּץ מֵהַחֲנוּת שֶׁלָּכֶם, מִי עוֹד נֶהֱנֶה מֵהַשּׁוֹקוֹלָדִים שֶׁאַתֶּם מְיַצְּרִים?

“בָּתֵּי מָלוֹן, אֵרוּעִים מְיֻחָדִים וְגַם מוּתָגִים, כְּמוֹ מַקְס בְּרֶנֵר. בְּקָרוֹב נִסְגֹּר אֶת הַחֲנוּת בַּקַּנְיוֹן, וּבִמְקוֹמָהּ נִפְתַּח אֶת הַמִּפְעָל לְסִיּוּרִים וּלְסַדְנָאוֹת שׁוֹקוֹלָד חֲוָיָתִיוֹת”.

שׁוֹמְרִים אֶת הַשּׁוֹקוֹלָד לְמַזְכֶּרֶת

נַחֲזֹר לַשּׁוֹקוֹלָדִים. אַחֲרֵי שֶׁהוֹצֵאנוּ מֵהַקֵּרוּר אֶת הַשּׁוֹקוֹלָדִים שֶׁהוּכְנוּ אֶתְמוֹל, רְוִיטַל כּוֹתֶבֶת עֲלֵיהֶם אִחוּלִים וּמְקַשֶּׁטֶת בִּצְבָעִים שׁוֹנִים, הָעֲשׂוּיִים כַּמּוּבָן מִשּׁוֹקוֹלָד. חֶלְקָם עִם כִּתּוּבִים שֶׁלָּקוֹחוֹת הִזְמִינוּ מֵרֹאשׁ. גַּם הַבַּת שֶׁלִּי, שֶׁהִגִּיעָה אִתִּי, קִבְּלָה שׁוֹקוֹלָד לָבָן מַרְהִיב, עִם הַשֵּׁם “הוֹדָיָה” מֻטְבָּע עָלָיו. כָּכָה, מוּכָן בַּמָּקוֹם.

יֵשׁ שָׁם כִּתּוּבִים שֶׁל ‘תּוֹדָה עַל הַכֹּל’, ‘מִכָּל הַלֵּב’, ‘יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ’, וְ’הָאַבָּא הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם’. וְיֵשׁ אֲפִילּוּ כַּפִּיּוֹת עֲשׂוּיוֹת מִשּׁוֹקוֹלָד, אָרוּזוֹת מַקְסִים, שֶׁנִּתָּן לְעַרְבֵּב בָּהֶן אֶת הַשּׁוֹקוֹ. יַאמִי!

“אֲנִי חַיָּה כָּל הַיּוֹם בְּלָה-לָה-לָה”, מְחַיֶּכֶת רְוִיטַל. וְאָכֵן הָעוֹלָם נִרְאֶה וָרֹד בִּמְיֻחָד, כְּשֶׁמִּתְעַסְּקִים כָּל הַיּוֹם בְּשׁוֹקוֹלָד וּבִבְרָכוֹת מִבְּרָכוֹת שׁוֹנוֹת. לְאַחַר הַקִּשּׁוּט וְקֵרוּר נוֹסָף, רְוִיטַל אוֹרֶזֶת אֶת הַשּׁוֹקוֹלָדִים אֶחָד-אֶחָד בַּאֲרִיזוֹת מְגֻוָּנוֹת.

“אֶצְלֵנוּ כָּל שׁוֹקוֹלָד מְקַבֵּל תְּשׂוּמֶת לֵב מְיֻחֶדֶת. לָכֵן אִם שׁוֹקוֹלָד בְּטָעוּת נִשְׁבָּר, מַמָּשׁ כּוֹאֵב לִי הַלֵּב”. אָרוּזִים, יָפִים וְצִבְעוֹנִיִּים, רְוִיטַל מְמַיֶּנֶת אוֹתָם בֵּין הַסַּלְסִלּוֹת הָרַבּוֹת, הַמְּקַשְּׁטוֹת אֶת הַמִּפְעָל הַקָּטָן.

אַחַר הַצָּהֳרַיִם יַגִּיעוּ הַשּׁוֹקוֹלָדִים הָאָרוּזִים לַחֲנוּת, כְּדֵי שֶׁאַתֶּם תּוּכְלוּ לִקְנוֹת אוֹתָם וּלְשָׂמֵחַ בָּהֶם אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁאַתֶּם אוֹהֲבִים.

גַּם הַיְּלָדִים שֶׁלָּכֶם בְּעִסְקֵי הַשּׁוֹקוֹלָד?

“הֵם מַגִּיעִים בְּעִקָּר לַחֲנוּת בַּקַּנְיוֹן. בַּמִּפְעָל הֵם עוֹזְרִים בְּפֵרוּק שׁוֹקוֹלָדִים לִפְנֵי הַהֲמָסָה”, הִיא מַצְבִּיעָה עַל סַלְסִלַּת הַשּׁוֹקוֹלָדִים שֶׁמִּימִינִי.

מַדּוּעַ אַתֶּם מְפָרְקִים שׁוֹקוֹלָדִים כָּאֵלֶּה יָפִים?

“מְדֻבָּר עַל כָּאֵלֶּה שֶׁהַחַג שֶׁלָּהֶם עָבַר, כְּמוֹ ‘חֲנֻכָּה שָׂמֵחַ’ לְמָשָׁל. וְכֵיוָן שֶׁהַתֹּקֶף שֶׁל הַשּׁוֹקוֹלָד הוּא כְּשָׁנָה, שָׁנָה וָחֵצִי, אֲנַחְנוּ מְמִסִּים וּמְכִינִים מֵהֶם צוּרוֹת מֵחָדָשׁ”.

רְוִיטַל מַסְבִּירָה כִּי לַפְּרָלִינִים יֵשׁ תֹּקֶף לְחֹדֶשׁ בִּלְבַד. אֲבָל זוֹ לֹא בְּעָיָה, כִּי מֵרֹב שֶׁהֵם טְעִימִים כֻּלָּם אוֹכְלִים אוֹתָם מִיָּד, לְעֻמַּת הַשּׁוֹקוֹלָדִים הַמְּקֻשָּׁטִים עִם כִּתּוּב אִישִׁי, שֶׁאֲנָשִׁים מַעֲדִיפִים לִשְׁמֹר קְצָת לְמַזְכֶּרֶת.

לֹא מְוַתֶּרֶת עַל הָאֲפִיָּה

קוֹבִּי לְעֻמָּתָהּ תָּמִיד אָהַב שׁוֹקוֹלָד, וְהוּא מְהַוֶּה מַרְכִּיב עִקָּרִי בַּתַּפְרִיט הַיּוֹמִי שֶׁלּוֹ. אַךְ בַּבַּיִת שֶׁלָּהֶם תִּמְצְאוּ הַכֹּל מִלְּבָד שׁוֹקוֹלָד, מִטַּעֲמֵי בְּרִיאוּת. אִם רוֹצִים קְצָת מָתוֹק אוֹ לְפַנֵּק חֲבֵרִים בְּמַתָּנוֹת, הֵם מַגִּיעִים לַחֲנוּת.

רְוִיטַל וְקוֹבִּי הִכִּירוּ בַּמִּכְלָלָה לְמִנְהָל, כַּאֲשֶׁר הוּא הָיָה הַמַּרְצֶה שֶׁלָּהּ. אֶת הַתֹּאַר שֶׁל מְהַנְדֵּס הֵם עָשׂוּ כְּבָר בְּיַחַד בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת אֲרִיאֵל.

שְׁנֵיכֶם מְהַנְדְּסֵי תַּעֲשִׂיָּה וְנִהוּל. אֵיךְ הִגַּעְתֶּם לַשּׁוֹקוֹלָד?

“הָלַכְנוּ בְּעִקְבוֹת הַלֵּב. כְּשֶׁלָּמַדְתִּי לֹא הֵבַנְתִּי שֶׁעֲבוֹדָה כִּמְהַנְדֶּסֶת הִיא עַד שְׁעוֹת הָעֶרֶב. כְּשֶׁנּוֹלָד הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לַעֲבֹד בַּעֲבוֹדָה כָּזוֹ. לְקוֹבִּי יֵשׁ חָבֵר בַּעַל יָדַיִם טוֹבוֹת. מִמֶּנּוּ הוּא לָמַד אֶת סוֹדוֹת הַמִּקְצוֹעַ, וְכָךְ פָּתַחְנוּ אֶת הַמִּפְעָל”.

הַמִּפְעָל קַיָּם כְּבָר תֵּשַׁע שָׁנִים וְשִׁמְעוֹ יוֹצֵא לְמֵרָחוֹק. הַשּׁוֹקוֹלָדִים הַמְּשֻׁבָּחִים שֶׁלּוֹ, בְּשִׁלּוּב נְגִיעָה אִישִׁית וּתְשׂוּמֶת לֵב לַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים, הָפְכוּ אוֹתוֹ לְאָהוּב בִּמְיֻחָד, וְלֹא רַק בְּקֶרֶב הַיְּלָדִים.

מָהֵם הַחֶסְּרוֹנוֹת בַּעֲבוֹדָה כָּזוֹ?

כִּמְעַט שֶׁאֵין, זוֹ עֲבוֹדָה מְאֹד כֵּיפִית. חוּץ מֵהָעֻבְדָּה שֶׁפַּעַם הָיִיתִי מְאֹד רָזָה, אֲבָל מֵאָז הַשּׁוֹקוֹלָד עָלִיתִי בַּמִּשְׁקָל”.

הַיְּלָדִים שֶׁלָּכֶם וַדַּאי מְאֻשָּׁרִים מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם.

“כֵּן. לֹא מִזְּמַן עָרַכְנוּ לִשְׁנַיִם מֵהֶם יוֹם הֻלֶּדֶת בַּחֲנוּת שֶׁבַּקַּנְיוֹן. הָיָה שָׁם קְרֵפּ, וָפֶל בֶּלְגִּי, גְּלִידָה, אֹכֶל וְכַמּוּבָן שׁוֹקוֹלָדִים. כָּל מָה שֶׁיְּלָדִים אוֹהֲבִים”.

מאת עדי אהרון