היום נדבר על אומני־אשליה, על מאחזי־עיניים שעובדים קשה מאוד כדי להרשים, להפליא ולבדר אותנו. כבר במצרים העתיקה היו קוסמים רבי־כוח. זוכרים את ארמון פרעה וחרטומיו, המטות, הנחשים והלחשים? גם ביוון, ברומי ובסין נמצאו מגים ואלכימאים. במאה ה־18 עלתה קרנה של הקוסמוּת, ומאומנות־רחוב השתכללה והגיעה אל התיאטראות.
בימינו חולשים הקוסמים על מגוון של יכולות, עושים שימוש נרחב באמצעים טכנולוגיים ופסיכולוגיים שונים ליצירת האשליות, ובל נשכח את זריזות הידיים. האשליה גורמת לנו לחוש כי דבר־מה “על־טבעי” לפנינו, אך למעשה, הכול מבוצע באמצעים רגילים לחלוטין, שנתמכים בכישרון ובמיומנות הנרכשת לאחר התמדה ותרגול.
לחש נחש נחשונים
קוסמים השתמשו מאז ומעולם בלחשים להפעלת הקסם. היו שלחשו לצורך הרושם בלבד, והיו שהאמינו שללחשים כוחות רבי־השפעה. מי מאיתנו לא הכריז “אברה קדברה” כשביקש להרשים את המשפחה או החברים בקסם? רבות ההשערות לגבי מקורן של מילות הכישוף האלה, הידועות מאז המאה השלישית. יש שפירשו אותן כשיבוש של שם אל יווני, יש שייחסו אותו לגלגול של המילה “מכשף” בשפה האוגרית, יש שגזרו אותו מצורת כתיבה של קמעות, ויש רבים שקשרו אותו למילים בארמית, למשל “אברא כדברא” – אברא כדבריי, כשם שהעולם נברא במאמר. ג’יי. קיי. רולינג, שהעניקה לעולם הקסמים את הקללה הממיתה “אבדה קדברה”, הסבירה כי היא נסובה על “אברה קדברה”, ופירושה ממש כמו בארמית ובעברית: אבד את הדבר.
הוקוס פוקוס? בילי בוקוס? כנראה צעיר יותר, וידוע כארבע מאות שנה, גם כמילות קסם וגם כשם־במה של קוסם בן התקופה וכשם של אחד מספרי הקסמים הראשונים. אולי מקורו בשיבוש מילים לטיניות מטקסי הכנסייה, אולי בשם של מכשף מהמיתולוגיה הנורדית שכּונה אוכוס בוכוס, ואולי אלו רק מילים מומצאות שנועדו להישמע כלטינית.
בתחבולות תעשה לך מלחמה
קוסמים ידועים כממציאים טובים ויצירתיים, והיצירתיות הזו לא נעלמה מעיניהם של מצביאים ושרי מלחמה. ג’ספר מסקליין היה צאצא מוכשר לשושלת קוסמים וממציאים, בן להאקר הראשון בהיסטוריה, אשר פרץ לרשת האלחוטית של חלוץ הרדיו גוליאלמו מרקוני. במלחמת העולם השנייה גויס מסקליין לחיל ההנדסה הבריטי, ושם עשה מה שידע לעשות הכי טוב – הסוואה והטעיה. מסקליין הקים צוות של מהנדסים ויוצרים שזכה לכינוי “כנופיית הקסם”, ויחדיו הם הטעו את הצבא הנאצי בתחבולות ובתכסיסים. פרויקט שאפתני של היחידה היה הקמת דגם מזויף של נמל אלכסנדריה, שלושה קילומטרים ממיקומו, כדי להגן על הנמל האמיתי מהפצצות הנאצים. זאת ועוד, לאורך תעלת סואץ הם הניחו מראות ענק מסתובבות שסנוורו את טייסי האויב.
אחד הקרבות המכריעים של מלחמת העולם השנייה, ודאי לגבי גורלה של ארץ ישראל, היה הקרב באל־עלמיין. מחד עמדו כוחות הגרמנים בפיקודו של “שועל המדבר”, הגנרל רומל; מאידך, כוחות הבריטים בפיקודו של הגנרל ברנרד לו “מונטי” מונטגומרי. את הטנקים הבריטיים שבצפון הסוו אנשי היחידה של מסקליין כמשאיות, ובדרום יצרו אשליה של אלפי טנקים אחרים. כך הערימו על רומל באשר למקום ההתקפה, ותרמו לניצחון הבריטי הגדול שסילק את הנאצים ממצרים ומהמזרח התיכון.
קסם החלשה
קוסם נוסף, ז’אן רובר־אודן, הנחשב ל”אבי הקוסמים המודרניים”, גויס לשליחות דיפלומטית יוצאת דופן באלג’יריה, על ידי קיסר צרפת לואי־נפוליאון, ב־1856. אלג’יריה הייתה בשעתו קולוניה צרפתית. לואי־נפוליאון חשש מהתססה ומרידה של השבטים המקומיים, בהשפעת מנהיגי הדת שלהם, שהפגינו כוחם על ידי ביצוע קסמים, ובהם אכילת זכוכית (אל תנסו בבית, אתם לא יענים!) הוא קיווה שרובר־אודן יתעלה בקסמיו על אלה של השמאנים והמולות המקומיים ויטיל עליהם אימתה ופחד, שלא יחשבו לרגע שהם יוכלו להביס את הצרפתים, ושגם לא ינסו. רוצים לדעת מה קרה? הוא התגלה כאיש המושלם למשימה! בין תכסיסיו תפס קליע מעופף בשיניו, וגם השכיל להשתמש בחדשנות הטכנולוגית והמדעית של דורו לצורך קסמיו. הוא ניצל את הגילוי של האלקטרומגנטיות לביצוע קסם “התיבה הקלה־כבדה”: לצופים הוצגה קופסה קלה עם תחתית מתכת, ומהקהל הוזמן מתנדב חזק במיוחד, שהתבקש להרימה ועשה זאת ללא קושי. אלא שאז, באמצעות הפעלת אלקטרומגנט תחת הרצפה, הפך רובר־אודן את הקופסה לבלתי ניתנת להזזה. הוא טען כי בכוחו להחליש את האלג’ירי החזק ביותר, עד שאינו מסוגל להרים קופסה שאפילו ילד מסוגל להרים. המתנדב השקיע מאמצים בניסיונות חוזרים להזיז את התיבה, אך לשווא. לבסוף נמלט מהאולם מלא אימה, ומלמולים של תדהמה מהולה בפחד ויראה חלפו בין הצופים. צרפת שלטה באלג’יריה עוד כמאה שנה אחר כך.
תפיסת קליע
איך תפס רובר־אודן את הקליע בשיניו? זהו אחד מפעלולי הקוסמים המפורסמים, אך לעיתים הוא מסוכן מאוד, וכבר גבה את חייהם של לא מעט קוסמים. באופן הפשוט ביותר הפעלול מתרחש כך: השוליה או הקוסם עצמו יורים קליע (כשהקוסם עצמו עושה זאת הוא מושך חוט המחובר להדק), והקוסם תופס את הקליע, בדרך כלל בפה, ביד או בכלי קיבול אחר. לעיתים קרובות הקליע מסומן, על מנת להראות כי הקליע שנורה הוא אותו אחד שנתפס מאוחר יותר על ידי הקוסם. יש דרכים שונות להימנע ממותו של הקוסם: שימוש בקליעי סרק, קליעי שעווה או פספוס מכוון. הקוסם עשוי להציג העתק של הקליע המקורי, או להחליף אותו בזריזות ולהסתירו בכף ידו.
בראשית המאה ה־20 סייר באירופה הקוסם הסיני צ’ונג לינג סו, אשר לא דיבר בהופעותיו, מכיוון שידע רק סינית, ובראיונות נעזר במתורגמן. באחד התעלולים המפורסמים והמסוכנים ביותר שלו נהג לתפוס שני קליעים בין שיניו, עד שערב אחד פער עיניו בתדהמה משהבין שהקליע היה אמיתי ופגע בחזהו. “אלוהים אדירים. משהו קרה. הורידו את הווילון!” מלמל באנגלית צחה, בטרם איבד את הכרתו ומת על הבמה. האשליה הגדולה של צ’ונג לינג סו התגלתה רק לאחר מותו: הוא כלל לא היה סיני, אלא אמריקאי בשם וויליאם אלסוורת’ רובינסון.
תיבת זיגזג
“תיבת הזיגזג” הומצאה בשנות ה־60 של המאה הקודמת על ידי הקוסם רוברט הרבין. הקוסם מוביל את שולייתו לתיבה מלבנית גבוהה, סוגר אותו בפנים כך שפני השוליה מציצות מבעדה, ואז דוחף פנימה שני להבים, כך שהתיבה והשוליה מתחלקים לשלושה חלקים. הקוסם דוחף את התיבה האמצעית הצידה, ובכך יוצר את ה”זיגזג”. השולייה מנפנף בידו מחור בשליש האמצעי, ואז מחבר הקוסם שוב את התיבות יחד, והשוליה יוצא ללא פגע.
הטריק טמון בכך שהתיבה גדולה מכפי שהיא נראית, והלהבים קטנים מכפי שהם נראים. השולייה פשוט מזיז את גופו הצידה כך שהלהבים רק חולפים לידו, ומסתתר מאחורי רצועות בקדמת התיבה אשר גורמות לה להיראות קטנה ממנו. הטריק נשען בחלקו על הנחת הקהל כי השוליה הוא ניצב חסר הכשרה, שרק משמש להצגת הקסם ולא לוקח בו חלק פעיל.
הפילה הנעלמת
אריך בן הרב שמואל וייס, הקוסם הגדול שכינה עצמו “הארי הודיני” על שם מיודענו רובר־אודן, ביצע בשנת 1918 קסם חד־פעמי של העלמת פילה. הקסם התבצע על הבמה שהייתה אז הגדולה ביותר בעולם. הודיני הוביל פילה לארון גדול, ירה באוויר, נשמע קול נפץ חזק בתוספת עשן, ופוף! הפילה נעלמה כלא הייתה.
כיצד עשה זאת? איש אינו יודע עד עצם היום הזה, ומכיוון שהארון אבד, רבו הניחושים. מרגע שהוכנסה הפילה לארון, היא לא עזבה אותו. סבורים שהארון היה גדול מכפי שנראה. בעוד שתשומת לב הצופים הוסחה על ידי יריית האקדח, הוסתרה הפילה על ידי בד שהסווה אותה, או בעזרת מראות. בגלל האופן שבו היה בנוי התיאטרון, לאיש מהקהל לא הייתה תצפית מושלמת על הנעשה על הבמה.
החבל ההודי
טריק החבל ההודי, שהיה נפוץ בקרב פָקירים, קנה לו פרסום במאה ה־19 לאחר שאנגלים דיווחו כי נחשפו לו בהודו. העובדה שבוצע על ידי הפקירים תרמה להילת המסתורין שלו. בגרסתו הבסיסית ביותר, חבל שהונח בסל מתרומם לשמיים, נוקשה כעמוד. שוליית הקוסם מטפס לראש החבל ונעלם, וצץ פתאום על פני האדמה. לאחר ניסיונות שחזור רבים שלא צלחו, הניחו רבים כי מדובר במיתוס. לאחרונה מצאו פיזיקאים כי החלק הראשון של הקסם דווקא ניתן לביצוע, אבל לטיפוס ולהיעלמות עוד לא נמצא הסבר המניח את הדעת.
כיצד הדבר מבוצע? בגרסה הפשוטה, סל מונח מעל תא תת־קרקעי שממנו משחיל העוזר מוט מתכת קשיח לחבל החלול, מושך אותו חזרה במהירות לאחר שהשולייה סיים את הטיפוס, והחבל נופל.
איך הם עושים זאת? תורת הנסתר
אומני אשליה מסתמכים על תופעה ידועה המכונה “עיוורון קשבי”. כשהקשב שלנו נתון לתופעה מסוימת, הוא נוטה להתעלם מאחרות, מפני שאחרת לא נהיה מסוגלים להתרכז בכלום. לא רק שאנו חווים עיוורון קשבי, אשליה מוצלחת היא תוצאה של עיוורון לעיוורון שלנו. נשמע מסובך? חשבו על זה: כשאנו מנסים להבין כיצד מתבצע קסם, ננסה לבחון את הנקודות בשדה הראייה שלנו שבהן לא הבחנו בשעת הקסם. אם אנחנו מודעים לעיוורון, נבחן אותן מראש ולא נישָבה באשליה. הצלחת הקוסם תלויה ביכולת למקד את תשומת הלב שלנו במה שהוא חפץ בו ברגע מסוים. למעשה, מהלכיו הסודיים מתרחשים מתחת לאפנו ממש, כשתשומת ליבנו נתונה למעשה אחר.
סודיות מובטחת
כמספר הקסמים כך מספר הסודות. רוצים ללמוד קסם מקוסם אחר? תיאלצו להישבע שבועת קוסמים להבטחת הסודיות. בשנת 1584 יצא הספר הראשון על פעלולי קסמים, “גילוי הכישוף”, על ידי רג’ינלד סקוט. לאחריו לא פורסמו ספרים רבים בנושא, והקוסמים אהבו לשמור על סודותיהם לעצמם (מישהו אמר “האמנה הבין־לאומית לשמירת סודיות הקוסמים”? היא נחתמה ב־1689!) במשך תקופה ארוכה סירבו הקוסמים לחשוף בפני הקהל את השיטות שמאחורי הקסמים, כדי לא לפוגג את תחושת הקסם. הם חששו שברגע שייחשפו הסודות, יצנח ערך הקסם ופרנסתם תאבד. כיום ניתן למצוא ספרים וסרטונים רבים המלמדים קסמים. המציאות הוכיחה שלקסם המבוצע היטב תמיד יש דורש.
אין דבר העומד בפני הרצון
יש אנשים שלא ייתנו לשום דבר לעצור אותם. קוסמים רבים נתקלו בקשיים פיזיים בילדותם או במהלך חייהם, ובין הגדולים שבקוסמים תוכלו למצוא עיוורים, חירשים, חסרי גפיים ועוד. הנה כמה מהם: דיוויד קופרפילד (קוטקין, בן לאם ירושלמית), הקוסם המצליח בהיסטוריה מבחינה מסחרית, עדיין התקשה בכתיבה כשהיה בן 20. בעקבות זאת הקים את “מיזם הקסם” (Project Magic) – תוכנית שיקומית לבעלי מוגבלויות המלמדת אותם קסמים שתורמים לשיפור המוטוריקה שלהם ולחיזוק ביטחונם העצמי. קסימת הקסמים משמשת בתוכנית הזו כפיזיותרפיה.
הקוסם “אוקיטו”, תיאו במברג, התחרש בצעירותו כשכמעט טבע בעת שהחליק על הקרח, ואת מופעי הקסמים שלו הציג בפנטומימה. הוא היה דור שישי לשושלת קוסמים יהודים־הולנדים מרשימים במיוחד. אביו היה הקוסם של המלך ויליאם השלישי. סבו, אליאשר במברג, איבד את רגלו במלחמה. חושבים שזה מנע ממנו להמציא קסמים ולהופיע? ממש לא! רגל העץ שלו הכילה תאים סודיים שלתוכם העלים חפצים במהלך קסמיו המדהימים.
“האדמירל טום האצבעוני” היה ננס שעבד בקרקס, וזכה להצלחה ולתהילה רבה. הוא מכר ערכות קסם שכללו קלפים קטנטנים.
רנה לבנד (לבנדרה) הארגנטינאי, שהיה ידוע בקסמי הקלפים המדהימים שלו, איבד את זרועו בתאונת דרכים בהיותו בן 9.
אולי המדהים מכולם היה מתיו בוכינגר, קוסם מפורסם מהמאה ה־18, אשר נולד חסר ידיים ורגליים. תאמינו או לא, זה לא מנע ממנו להפוך לקוסם ידוע שהופיע גם בחצרות מלכים וגם בפני המונים, לצייר, לתחריטאי וקליגרף שהתמחה בכתב זעיר, למוזיקאי שניגן בכלים רבים, כולל אחדים פרי המצאתו, ולאב ל־14 ילדים.
אולי שמתם לב כי רבים מגדולי הקוסמים בעבר ובהווה, גם אלו שהוזכרו בכתבה, הם ממוצא יהודי, והתאפיינו בסקרנות, בשאפתנות ובהרבה “חוצפה”. רוב הקוסמים התעניינו בקסמים מילדות, קראו ספרים ותרגלו שוב ושוב. גם אתם יכולים, אם תרצו!
