תורמים ונהנים: לתת זה בעצם לקבל

מתנות לאביונים היא מצווה שמזכירה לכולנו את פורים, אבל מתברר שיש מי שעבורו המצווה הזו רלוונטית במשך כל השנה. קבוצת נערים בני 14 החליטה לתרום מעט מזון לנזקקים והיוזמה הפרטית שלהם הפכה לעמותה משגשגת עם סניפים בכל הארץ בה כולם פועלים בהתנדבותומתפללים שהעמותה שלהם תיסגר.

זה נכון, קשה להתעורר בבוקר לזום, ומעצבן שאבא ואימא צמצמו את דמי הכיס, אבל האם חשבתם לעצור ולראות איך אפשר לעזור לפתור בעיות של אחרים, שהן קצת יותר מסובכות מההחלטה אם לשים בטוסט רוטב או קטשופ? בדיוק בשביל זה ראיינתי את לוי טרגין בן ה־16, רכז ההפקה של עמותת "זכות הורים" שמחלקת מזון ונותנת מענה לנזקקים ברחבי הארץ. בין כל הלימודים והבגרויות של כיתה י"א, לוי נותן מעצמו לאחרים, ועוד מוצא בלו"ז העמוס שלו זמן להתראיין, והכי חשוב – את הכול הוא עושה בשמחה ובמאור פנים. 

אולי תופתעו לדעת, אבל הכול התחיל בזכות כמה נערים בני 14, תלמידי ישיבת "מקור חיים" בכפר עציון, ששמו לב שמשהו צריך להשתנות. "לפני שלוש שנים, חברים שלי ראו שיש צורך מאוד גדול לתת", מספר לוי, "שיש אנשים בשכונות שלהם שאין להם הדברים הכי בסיסיים, לפעמים אפילו אוכל. הם התחילו בקטן, לאט לאט: חילקו חבילת מזון או שתיים, אספו מעט כסף מההורים שלהם, מהמורים שלהם, וככה הכינו חבילות מזון וחילקו לאנשים מהשכונה". 

ברגע שהתחילו, היוזמה פרחה והצליחה, ובעקבות הביקוש להשתתף בנתינה שלהם, הם הגדילו את המעשה והחלוקה לעשרות משפחות, וכך המשיכו בקצב מהיר להגדיל את העזרה כדי שיוכלו לעזור לכמה שיותר משפחות. אט אט החלו לפתוח סניפים ברחבי הארץ. התפקיד של לוי הוא לנהל את כל הסניפים ולוודא שהכול קורה כמו שצריך.

כיום העמותה כוללת כ־20 סניפים הממוקמים בתוך ישיבות, אולפנות ותיכונים! 

מי היה מאמין שמשתיים–שלוש חבילות, העסק יצמיח כנפיים?

לא רק מזון

ככל שהעניין התפתח, התחילה לחלחל אצל הנערים ההבנה שזה לא מספיק, וכל עוד אפשר להוסיף לעזור – העמותה לא תנוח ולא תשקוט עד שזה יקרה. "ככל שהצורך גבר, התחלנו לפתוח מרכזי למידה שאליהם ילדי המשפחות הנזקקות, אלו שקצת קשה להם בלימודים אך אין להם מספיק כסף למורים פרטיים, יכולים להגיע וללמוד עם מורים פרטיים ועם בני נוער שיושבים איתם ועוזרים להם להוציא תעודת בגרות, וכך לצאת באמת ממעגל העוני", מתאר לוי את היוזמה היפה.

בזכות ששת מרכזי הלמידה הפזורים ברחבי הארץ, מצליחים הילדים להשלים פערים ולקבל כלים לימודיים ומנטליים לחיים מוצלחים בעתיד – והכול נעשה בהתנדבות. 

כשהקמתם את העמותה, מה היה החזון שלכם? 

"כשהקמנו את העמותה לא ציפינו שזה יגיע כל כך רחוק. הסתכלנו על הטווח המיידי, איך אפשר לעזור עכשיו לכמה שיותר אנשים. ציפינו שנוכל לעזור להכי הרבה אנשים שאנחנו יכולים, אבל לא ציפינו שנגיע למקום כזה, ואנחנו מברכים על כך".

ביניים: איך זה עובד?

בכל שבוע מחלקים בני נוער בגיל תיכון מעל מאתיים חבילות מזון, ומאות ילדים מגיעים למרכזי למידה ולומדים עם בני נוער ועם מורים פרטיים. בעמותה פועלים מאות מתנדבים, והחלק המטורף הוא שאין בה אפילו מבוגר אחד!

"מה שיפה הוא שכל העמותה מתבססת על בני נוער, על מאות מתנדבים שמבצעים את כל־כל־כל הפעולות בעמותה – מחלוקת המזון ועד ניהול העמותה. הכול כולל הכול מתבצע על ידי בני נוער בגיל התיכון – 14, 15, 16 – שבאמת רואים את הצורך לעזור לאחרים, והם גם עוזרים לעצמם. זה נורא יפה לראות", אומר לוי בהתרגשות. "חוץ מזה, בגלל שכולם בני נוער, אין משכורות – כולם באים באמת רק כדי לעזור ולהירתם ולא בתור עבודה, והכול בזמן הפנוי. זה יוצר מצב שכל שקל שמגיע לעמותה הולך במלואו לצדקה".

איך הקורונה השפיעה על העמותה שלכם?

"כמו כל העולם וכמו כל העמותות, העמותה נכנסה לקשיים כלכליים גדולים. יש פחות תרומות, כי קשה יותר לערוך התרמות בתקופה הקשה, ובכל זאת העמותה ממשיכה בכל הכוח: אנחנו מחלקים חבילות מזון מדי שבוע, וממש דואגים שהמשפחות, שבעצמן נמצאות במצב כלכלי קשה עכשיו, ימשיכו לקבל אוכל. חוץ מזה, העמותה הגדילה את הפעילות שלה ופתחה שש  קבוצות ווטסאפ שבהן אנחנו מקבלים פניות מאנשים בבידוד או מקשישים שלא יכולים לצאת מהבית, ומחלקים להם חבילות מזון. 

"אז העמותה אומנם נכנסה לקשיים, אבל בכל זאת מתקדמת, ואפילו התחילה פרויקטים חדשים כדי לעזור לאנשים דווקא בתקופה הקשה הזאת", מסכם לוי באופטימיות.

איפה אתה רואה את העמותה בעוד עשר שנים?

"הלוואי שהעמותה תיסגר", מפתיע לוי, ומפרט: "בסופו של דבר אנחנו כאן בשביל משהו קטן, בשביל לעזור לאנשים עכשיו. אני מקווה בכל ליבי שבטווח של עשר שנים נגיע למצב שלא צריך לדאוג לאנשים האלו, כי לכולם יהיה אוכל וכולם יהיו במצב לימודי טוב, וכך העמותה תיסגר, משום שפשוט לא יהיה בה צורך. לצערי אנחנו חיים בעולם שבו עדיין יש צורך, אז אני מתפלל שנוכל לעזור לכמה שיותר אנשים".

מה למדת מההתנדבות הזו?

"למדתי על החשיבות הגדולה מאוד של הנתינה, על כמה חשוב באמת לתת מעצמך. כמה דבר קטן שאתה עושה, שלא לוקח לך הרבה זמן וגם לא קשה, יכול לשמח מישהו אחר, וכמה זה משמח אותך ומועיל לך לעשות את זה".

לקראת סיום הריאיון מבקש לוי להגיד משהו חשוב לקוראים הצעירים. 

"חשוב שתדעו שגם בתור ילדים יש לכם המון המון המון כוח לעשות דברים מעולים שיעזרו להמון אנשים, והעזרה שלכם באמת יכולה לשנות חיים של בן־אדם. זה יכול להיות בכל תחום, אז תצאו קצת מעצמכם, ותעופו על זה. תעופו על לעזור לאנשים, תעופו על לעזור לעצמכם".

כתבות נוספות

רק ליום אחד נחליף בכיסאות

הזמר עוזי חיטמן ז"ל ביקש להתחלף ליום אחד עם ראש העיר. ואתם?לכבוד פורים ביקשנו מהכתבים הצעירים שלנו להפליג על כנפי הדמיון ולספר עם מי היו חולמים להתחלף רק ליום אחד ולא יותר

תורמים ונהנים: לתת זה בעצם לקבל

מתנות לאביונים היא מצווה שמזכירה לכולנו את פורים, אבל מתברר שיש מי שעבורו המצווה הזו רלוונטית במשך כל השנה. קבוצת נערים בני 14 החליטה לתרום מעט מזון לנזקקים והיוזמה הפרטית שלהם הפכה לעמותה משגשגת עם סניפים בכל הארץ בה כולם פועלים בהתנדבותומתפללים שהעמותה שלהם תיסגר.
הרפתקה בשבילים

ארוחה מפתיעה

"לי אין אוכל, אבל הסתכלו סביבכם, יש פה כל כך הרבה מה לאכול, כל מה שאתם צריכים הוא ללקט!" אמר איציק. הילדים הסתכלו סביב, מבולבלים. הם לא ראו אוכל, רק שיחים וכמה צמחים לא מזוהים
אבירי הזמן

איך נקלענו להתקפה של מטוסים מצריים?

דניאל בן ה־12, שכנתו מאיה והילדה הקוסמת קרן־אור עוברים לממד אחר בעקבות ניקו וסבא שייקה, דרך תמונה בחנות צילום. הם מגיעים לתל אביב ביום ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, ומחפשים את סבא שייקה שנעלם. בינתיים קרן־אור חושדת שהציפורים שעומדות בלי לזוז אינן אמיתיות, אלא מעין רובוטים שבתוכם אבן־זמן, והיא מנסה ללכוד ציפור אחת.
הצמד ברדק

ברדק: באים לעשות שמח

האחד במאי ומפיק, השני שחקן מוכשר, ושניהם חרדים שקורעים יחד את הרשת. הכירו את הצמד שיעשה לכם את אדר קצת יותר שמח, מני וקשטוק ואפי סקקובסקי, או בשמם המוכר יותר: ברדק!

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!